מאת עפרה בר-נון
השילוש הקדוש – האב, הבירה ורוח הקודש – קיבלו את פני בכניסה לבר אפלולי בעיר בלגית נידחת. "איך מראינים נזיר שתקן?" שאלתי את העורכת לפני הנסיעה. היא צחקה, הזכירה לי לחזור עם הנוסחה הסודית ואיחלה לי שלא אמות שם משעמום.
מי שביקר בבלגיה, המדינה המשעממת ביקום כולו, יודע שחוץ משוקולד נהדר ופדופילים מסוכנים, הבלגים הם יצרני בירה משובחת. חלק מהבירות הבלגיות, מיוצרות במנזרים על ידי נזירים שהחליטו לכפות על עצמם שתיקה, לחיות חיים סגפניים ולייצר בירה. מעולם לא הבנתי את העניין עם הנזירים והשמלות המגוחכות. שמנמן, קרח ואדום לחיים, הוביל אותי הנזיר לשולחן פינתי בבר. הוא התיישב מולי וסימן למלצר שיגיש לנו בירה בלגית כהה. "יש לך דרישת שלום מארץ הקודש", ניסיתי לפתח שיחה עם הנזיר. הוא חייך והצטלב פעמיים לרגל המעמד. בכל זאת לא כל יום מגיעה אליו שליחה מישראל. "הבירה מצוינת", טעמתי והתרגשתי. הוא שוב חייך ולהפתעתי, פתח את הפה ודיבר. "רוב האנשים חושבים שאנחנו לא מדברים לעולם. זה לא נכון. אנחנו משתדלים לא לדבר רק בשעות מסוימות. יש לנו עשרים דקות בדיוק לראיון עד לשעת השתיקה שלי". "ספר לי על הנוסחה ליצור הבירה במנזר. חשיפה ראשונה ומיוחדת במגזין שלנו". הוא לקח קצת אוויר והתחיל לדבר מאד מאד לאט. "כשהייתי ילד כבר ידעתי שאני רוצה להיות נזיר, לא סתם נזיר, נזיר טראפיסטי. אימא שלי תמיד אמרה שאני מדבר יותר מדי וזה יעזור לי. באמת דיברתי המון. בכל מקרה, אימא שלי נולדה בכפר קטן ליד המנזר, בת למשפחת איכרים שגידלו בקר מובחר, שנמכר במיטב החנויות עד היום. למשל החנות הגדולה הזאת במרכז אנטוורפן, שיש בה דלפק ארוך עשוי מעץ עם מסמרים קטנים, הנותנים לו מראה עתיק. מסמרים שרואים בכיסאות מהמאה הקודמת, שיש להם משענות ורגליים קצרות. אני לא חושב שראיתי מזמן כיסא כזה. מיוחדים מאד וגם חזקים. אני חושב שראיתי מסמרים כאלו פעם כשביקרתי בטירה בעמק הלואר". הוא המשיך לספר באיטיות מחרידה על המסמרים הארורים. עברו כבר שבע דקות מתחילת הראיון ושום מילה על הבירה. התחיל לי גם כאב ראש, שהרגעתי בעזרת עוד לגימה. לבירה יש טעם פירותי. איך מגיעים הנזירים לטעמים הללו? החלטתי להתפרץ לדבריו בנימוס. "אם אפשר לשאול על תהליך היצור והטעמים הייחודים, איך מגיעים אליהם בדיוק?", "מיד נגיע לכל זה", הוא נזף בי ונעלב. "כפי שהתחלתי לספר לפני שהפרעת לי, אימא שלי, שדרך אגב התחתנה עם אבא שלי בגיל 17 וקראו לה ביאטריס, על שם סבתא שלה שקראו לה גם ביאטריס ועל שם סבתא של סבתא שלה שקראו לה גם…" "ביאטריס?" עניתי בייאוש. "לא דווקא, מדלן היה שמה". הוא המשיך ולספר בקצב מרדים עוד יותר. עיניו נוצצות ואפו אדום מהבירה. "הגעתי למנזר בגיל ארבע. היה זה יום סגרירי. בבוקר ירד גשם, אחר הצהריים ירד שלג והמנזר התכסה בלבן. ירדנו למרתף הבירות וראינו את הבקבוקים. לפני שהגענו לבקבוקים, החלקתי על שלולית בירה ונפלתי. מאז יש לי כאב גב איום, כאן, ממש מעל המותן. בחילופי העונות הוא תוקף אותי בלילה. כבר הייתי אצל כירופרקט. הוא נתן לי בדיקות ולא מצאו כלום. גם אימא שלי סבלה מכאבי גב, קצת מעל לכליה. יותר קרוב לטחול קצת מעל…", נותרו עוד חמש דקות עד לסיום הראיון. "נותרו עוד ארבע וחצי דקות עד לזמן השתיקה שלך. בבקשה, איך מכינים את הבירה?" התחננתי. הוא התרגז "כן, איפה היינו לפני שהפרעת?", "במרתף הבירה, במרתף. בבקשה תן לי את הנוסחה", קראתי בייאוש. "זה לא בדיוק מרתף. זה מבנה המזכיר אולם גדול, גבוה כזה, הרבה מדפים ולאורך הקירות הבקבוקים מונחים. לפני שנתיים שופץ. במקום הקירות הלבנים צבענו באדום, הוספנו ציורים של מריה וישו. הציורים הגיעו באנייה מפריס ובמכס נתקעו. אב המנזר הגיע למכס והופנה למחלקת משלוחים מיוחדים, בדיוק היו שם בהפסקת צהריים ו…" "דקה וחצי. נשארה עוד דקה וחצי. בבקשה תן לי את המתכון לעשיית הבירה שלכם. אני מתחננת". "מיד מיד נגיע לכך", הוא התבונן בשעון היד שלו וחייך חיוך מתוק. "סבלנות היא דבר חשוב. את זה לומדים במנזר. אני זוכר שהיה זה נזיר זקן, שסיפר לי פעם סיפור מעניין מכתבי הקודש ובסיפור היו שלושה אנשים ולאנשים האלה היו שלוש בנות והם גרו לא רחוק מנהר גדול. יום אחד…" באמצע הסיפור, הוא הציץ בשעון היד שלו, סגר את פיו, הצטלב פעמיים ושתק. "לאאא" זעקתי משתוקקת לקצת מידע. עשרים הדקות שלי תמו. עשרים דקות בהן למדתי על כאבי גב, מסמרים ושושלת ביאטריס. הנזיר קם מהכסא, קד קידה קצרה, לחץ את ידי בחום ויצא מהבר. סיימתי את הבירה הנפלאה וחזרתי לארץ. "גם אותך הוא פגש בבר האפלולי בקצה הסמטה, דיבר שטויות בקצב צב במשך עשרים דקות ואז שתק והסתלק?" שאל אותי חבר ועיתונאי ותיק בבר בתל אביב. הוא הוסיף בלגלוג, "זו שיטה ידועה של הנזירים הטראפיסטים לשימור סוד נוסחת עשיית הבירה. הנזיר שלך כבר הבריח עשרות עיתונאים סקרנים מרחבי העולם". את טעמה הנפלא של הבירה הבלגית השכיח לפתע טעם מר של תבוסה. Ofrax7@hotmail.com