מאת עפרה בר נון
מישקה נשכב על הרצפה, עיניו עצובות ולשונו משתרבבת. הוא עייף. פלגמט. הסכמתי לארח אותו אצלי בדירה למשך שבועיים. הבעלים שלו, חברים שלי, יבואני וודקה, נסעו לתערוכת אלכוהול וביקור מולדת ברוסיה וביקשו שמישקה יבלה אצלי בחגים
גזע הדוג דה בורדו ענקי וזקוק לטיפול מיוחד. החברים השאירו הוראות אחרונות לאחזקת חיית הפרא והמריאו למוסקבה. על פתק גדול שהצמידו לקולר של מישקה הם כתבו: "חייבים להעניק לי תשומת לב ואהבה, לצאת איתי לטיולים ארוכים מאוד ולדאוג שאף פעם לא אהיה צמא ורעב מפני ש… " את המשך הפתק מישקה אכל ולכן לא היה ברור מה יקרה אם חס וחלילה יהיה רעב וצמא. הדוג דה בורדו, בדומה ליינות בורדו, הוא זן צרפתי. מישקה נולד בצרפת בשם מישל, בגיל שלוש הוא הוגלה לרוסיה, נקנה על ידי החברים שלי והתחנך ככלב שמירה. במוסקבה, שמר על מפעל הוודקה שלהם, עד שפשטו רגל ובאו לישראל. ביומו הראשון בביתי הוא רבץ בעיקר במטבח, ממלא כמעט את כל החדר בגופו העצום. עיניו הטרוטות מביטות לעבר המקרר ועורו המקומט מרוח על המרצפות. הצעתי לו טיול ארוך על שפת הים, הוא בקושי הרים את הראש מהרצפה ורחרח בחוטמו הארוך לכיוון המקרר. הוצאתי מהמקרר נקניק סלמי עסיסי, הוא הביט בו בחוסר עניין וחזר לבהות ברצפה. מישקה בדיכאון! מה עושים? התקשרתי לחברים, שנחתו באמא רוסיה וכבר הספיקו לשתות כמה כוסיות וודקה, לפי מצב רוחם המרומם. "הוא לא רוצה טיול ולא רוצה סלמי וקניתי את הסוג היקר", הוספתי בדאגה. מתוך המולה נוראית ורעש בלתי נסבל של השקת כוסות הם ענו לי: "תנסי לשיר לו ’קלינקה’, זה משמח אותו. נדבר מחר, אנחנו בדיוק באמצע טעימת וודקה בתערוכה. אין כאן קליטה. נזדרוביה ולהתראות". "קלינקה, קלינקה, קלינקה…" , התחלתי לשיר ומישקה נופף בזנב פעמיים, פיהק ונרדם. הצעתי לו את כל המצרכים במקרר שלי, ללא הצלחה. הוא סרב לאנטריקוט, סרב לצלעות כבש ולשוקולד. מעט מזון כלבים הוא דווקא היה מוכן לאכול מהקערה שלו, אך מצב הרוח לא השתפר גם לאחר הסעודה. הוא המשיך לבהות במקפיא בעצב וסרב לאכול שוב במשך יומיים. החברים שלי ניתקו את הטלפון שלהם ונעלמו. גם במשרדי מרכז הקונגרסים בו מתקיימת התערוכה במוסקבה לא הצליחו לאתר אותם. במשרדים, הסבירו לי באנגלית–רוסית, שקשה לאתר בתערוכה אנשים שמסתובבים שיכורים כל היום. ביום הרביעי, חלה התדרדרות של ממש במצבו של מישקה. גופו רעד, עיניו ניצתו בטירוף והוא החל לרוץ ולחטט בכל רחבי הבית, תוך שהוא מפיל אגרטלים, אוכל לי את הנעליים, שובר כיסאות וזולל את הספה. טיול בפארק רק שלהב אותו יותר ואימן אותו לקראת ריסוק הוויטרינה בסלון. הדוג דה בורדו יצא משליטה והיללות שלו הוציאו את השכנים מדעתם. מדי כמה דקות הוא זינק על המקרר שלי, שרט את דלת המקפיא ונבח בחוזקה. בעצת וטרינר, שפחד להתקרב למישקה ואלי במצבנו התוקפני וביקש מאיתנו לפנות את המרפאה בהקדם, החלטתי לקחת את הכלב לטיול בסופרמרקט. קיוויתי ששם יראה את המאכל האהוב עליו ויירגע. הטיול בסופרמרקט נערך באישור מיוחד מההנהלה לאחר שעות הסגירה. אני קשורה למישקה ברצועה והוא גורר אותי בין המחלקות השונות. את מחלקת הפירות והירקות הוא חלף בריצה. כנראה שפטרוזיליה, היא לא מה שהוא חיפש. על מחלקת הבשר הוא פסח באלגנטיות מחשידה. העוגות והמאפים לא זכו כלל לתשומת לב ושקי המזון לכלבים נשכחו מאחור. לפני שהגענו לקופות, הוא פנה פניה חדה, רץ במהירות שיא, נעצר בפתאומיות, הפיל אותי על הרצפה וראשי נחבט במדף המשקאות האלכוהוליים. שני בקבוקי וודקה נפלו מהמדף העליון והתנפצו על הרצפה. מישקה ילל בהתרגשות והתנפל על שלולית הוודקה. תוך שניות הוא ליקק את תכולת הבקבוקים בתאווה. הזכוכיות לא הפריעו לו להשאיר שם שלולית משלו. הוא שמח וליקק גם את הוודקה שנשפכה על פני באהבה רבה. כשחזרנו הביתה עם שק של מזון לכלבים בטעם גריל וחמישה בקבוקי וודקה, הוא היה מאושר וקשקש בזנב ללא הרף. צרפתי למקפיא את בקבוקי הוודקה החדשים, לצד הבקבוק הישן שלי. מישקה קפץ על המקרר בשמחה. יחד אכלנו ארוחת ערב וקינחנו בכמה כוסיות של וודקה. אחר כך יצאנו מסוחררים לטיול בפארק ושרתי לו על ’קלינקה’. לאחר שבוע של שכרון חושים במוסקבה, החברים שלי יצרו קשר בשיחת גוביינה. "מה שלום מישקה?" הם שאלו בתמימות. "צר לי להודיע לכם, שמכון הגמילה שלי נכשל! הדוג דה בורדו שלכם עדיין אלכוהוליסט", צעקתי. "אנחנו ממש מצטערים לשמוע, חשבנו שאצלך הוא ייגמל", הם התנצלו והוסיפו הסבר מפוקפק למזימתם: "היינו בטוחים ששבועיים בלי אלכוהול והוא יהיה נקי. בפעם הקודמת שנסענו הוא כמעט הצליח, עד שבפנסיון הכלבים ערכו מסיבת יום הולדת לאחד העובדים והוא גמר את כל הוודקה תפוזים. זה הרגל מגונה שהוא סוחב איתו עוד מרוסיה". חלפו מספר חודשים, מישקה עבר בהצלחה גמילה בפנסיון מיוחד בגליל. עכשיו כשאנחנו נפגשים, הוא שותה מים מהקערית שלו ומכשכש בזנב. מאז, על כל כוסית וודקה שאני שותה, אני שותה עוד אחת לכבודו. Ofrax7@hotmail.com