מאת חזי ריין
הספר ’ולקינוח’ הוא סיפורו של חזי ריין, ישראלי כמוני וכמוך האוהב את החיים הטובים, ובייחוד את היין והמזון המלווה אותם. חזי לוקח אותנו עימו במסע דרך סיפורים מסיפורים שונים אודות חייו וחוויותיו הן בישראל והן בטיוליו ברחבי העולם
עם פרוץ הקיץ במחוזותינו והגעת גלי החום ממדבריות סעודיה הרותחים החלטנו בביתנו לתמוך במיזוג גלויות. זאת אומרת, אנחנו שאיננו בנויים לקיץ הנורא הזה מַגְלים עצמנו למעצר בית ממושך, נניח עד אוקטובר, ודואגים למיזוג. עד כה שרדנו את התקופה הקשה הזאת שנה אחר שנה עם הרבה כח רצון ומזגן מיושן למדי. אותו מזגן עתיק מטרטר היה להנאתו בעקשנות בעודו מנסה להיחלץ מהפתח בקיר בו היה נעוץ ולהמריא אל האופק. בשבוע שעבר הוא הצליח. לרוע מזלו טיסתו היתה קצרה ונמוכת מסלול. מגובה של שתי קומות התרסק הזקן הנאמן אל אדמת החצר וטמן ראשו בחול. זכורתני אותו אחר צהרים אומלל, עת חזרתי מיום עמל נוסף לביתי הקט רק כדי לגלות, כי הטרטרן הזקן המריא לעולם שכולו טוב והותיר לנו חור מלבני קרוע בקיר חדר השינה, פרוץ לרוחות השאול והתופת הבוערת המשתוללים מתחילת מאי בחוץ. כלומר, לקיץ. האשה שהגיעה הביתה אחרי, העיפה מבט קצר בחור שבקיר ואיבדה הכרתה. לאחר שהשבתי את רוחה, ניהלנו דיון קצר ותרבותי שכלל חילופי האשמות קולניות, הטלת אחריות הדדית ועוד כהנה וכהנה מרעין בישין. לבסוף החלטנו, כאמור, למזג גלויות. אבשלום קור, איש המזגנים מהיר התגובה הגיע לביתנו תוך שבוע מקריאתנו הבהולה והבטיח לנו, כי צ’יק צ’ק תיפתרנה כל בעיותינו. "במיוחד עבורכם הגיעה עכשיו מערכת הוולקן-טורנדו החדשה מאיטליה. "כמה כח סוס?" שאלנו בתמימותנו. "עזבו אתכם מסוסים. היום מודדים הכל ביחידה החדשה בי.טי.יו., מה קרה לכם אתם לא סומכים עלי? יהיה בסדר. תקבלו מינימום איזה 20-30 אלף בי.טי.יו-אים. יהיה לכם מה זה קר", אמר ופרח אל תוך הכבשן המהביל ששרר ברחובות. מה נאמר, נפלנו בפח. חיש קל הזמנו את הוולקן-טורנדו וציפינו בהתרגשות להתקנתו של הפלא הטכנולוגי תחת קורת ביתנו הצנועה. אפס, כמו בכל הסיפורים הטובים, הופיעה לה המכשפה הרעה. אצלנו בסיפור קראו לה אבשלום. כשבוע לאחר ביצוע ההזמנה, בדיוק במועד ההתקנה המיועד צלצל הלה בקו סלולרי גרוע במיוחד ובישר באוזננו שיש לנו מזל גדול. כמובן שמחנו, מי אינו שמח כשאלילת המזל מתדפקת על אוזנו. "דחיתי את ההזמנה שלכם בשבוע נוסף," בישר לנו השרץ, "בדיוק יצא דגם חדש לשוק, ’סופר-דופר וולקן-ציקלון’ עם השלט העל-קולי קורא המחשבות ופותח העתידות. השגתי לכם אותו במחיר של הדגם המקורי, אתם תהיו הראשונים בארץ לקבל אותו". מיד עלזנו על הפצעתו של הציקלון בחיינו. בינינו, מי צריך את הטורנדו המיושן כשאפשר להכניס ציקלון סופר-דופר הביתה. ובכל זאת, מעט העיבה על השמחה העובדה, כי הזמנו את השפילמנים אלינו לארוחת ערב. האשה התקינה רגל כבש בתנור ובקבוקי היין האיטלקי האדום הכבד והחביב עלי התכוננו לאירוע. "נסתדר" אמרנו לעצמנו. וטעינו. היה חם. זאת אומרת, כשלא היה ממש נורא, היה סתם נורא נורא חם. הכבש המשיך להתבשל בצלחות והיין האדום המשובח הגיע בכוסות לטמפרטורת רתיחה ונשאר בהן, מבעבע. אין צורך לומר, כי הערב היה כשלון מוחץ. ישבנו ארבעתנו, בני תרבות, מגירים פלגי זיעה, ומתקשים ללעוס או לחלופין לדברר את מחשבותינו הלאות. בשלב מסוים אני זוכר שנשתכח לי כל הא’-ב’ העברי ונותרו במוחי חקוקות רק שתי אותיות :’ח’ ו- ’ם’ – חם! חם! חם! "לא נורא," עודדנו את עצמנו בטיפשות לאחר שעזבו השפילמנים את מעוננו ונשבעו לא לשוב אלינו לעולם, "נמצא כבר חברים אחרים". למחרת, יום ו’, התקשרתי לאיש המיזוג שלנו, אבשלום קור, לברר מה קורה בעניין הציקלון ההוא ולבדוק אם אפשר לזרז את הגעתו לחופינו. ל’קור’ נדרשו כעשר דקות של צעקות מעבר לגלי האתר הסלולריים כדי להבין במי מדובר, ואז הוא מיהר לנתק. הקשר איתו לא חודש מעולם. היה זה יום שיא של חום ותבערה ברחובות. את הבוקר עוד צלחתי בינות אגלי זיעה ופרצופים סמוקים. לקראת הצהריים נפגשנו כל החבורה בחנות היין השכונתית. טעימת יום ו’, אתם וודאי מבינים. אנשי החנות מלמלו משהו אודות מיזוג שקרס רק אתמול ועל הצורך לעמוד בהתחייבויות ללקוחות שהגיעו לטעימת יינות אדומים כבדים ’מהעולם החדש’. בשלב הזה, התחלתי מרגיש לחץ מסוים בחזה. עד מהרה החילותי קורע כפתורים בחולצתי, משחרר את חזי לרוח היוקדת שנשבה בחנות היין המהבילה. במקביל שקשקתי יין אדום וכבד בכוס הענקית שאחזתי בידי. בכוס השלישית החל העולם סובב סביבי כאילו הייתי ציר קיומו. מנגד, קיומי שלי החל הולך ומתערער. נמלטתי לרחוב לנשום קצת אוויר. השמש ממעל כמו חייך וחשף שיניים אדומות. נדמה היה שאפילו האספלט השחור החל מבעבע ונדבק לו לגלגלי כלי הרכב שניסו לפלס דרכם בים השחור והדביק שהיה מתוח בין המדרכות המתעלפות. אותו זמן כבר התרבו מאד הנקודות האדומות שריצדו לנגד עיניי מאז הבוקר, וחשתי איך האדמה פוצחת בריקוד של רומבה פרוע תחת רגליי. "מנין יבוא עזרי?" לחשתי מיואש לבורא עולם ושמש. ולפתע, קול מן השמים: "לך לך אל האוטו אשר אראך!" "סליחה", ביקשתי את סליחתו. "נו, זוז כבר לאוטו", זרז אותי האל הרחום אך חסר הסבלנות. כשאיני מבין דבר נדחקתי לכיוון רכבי. לפתע היכתה בי ההארה: המזגן היחיד שפועל בעיר הארורה והחמה הזאת מצוי היה תחת אפי כל הזמן הזה ואני לא שמתי לבי אליו. מהרתי לאוטו, פתחתי את הדלת והנעתי אותו תוך צחקוק מבעבע. אז הגברתי את המיזוג לעוצמתו המקסימלית והחנתי את הרכב בצל. קור נעים שלא זכור לי כמותו מאז פברואר החל אופף אותי. המחשבה הצטללה והבּינה שבה אלי. השארתי את המנוע פועל, יצאתי את הרכב ופילסתי דרכי חזרה לחנות היין דרך גופות מתעלפים מחום ובקבוקי יין רותחים. חיש קל אספתי תחת זרועותי שניים-שלושה בקבוקים, מעט לחם וגבינה ואת חבריי הטובים, וצעדנו יחדיו, כל הפמליה, אל רכב האלוהים. נכנסנו פנימה, מתפלשים בזרמי אויר קריר וערכנו לנו טעימת יינות וגבינות. היה מעט צפוף, אבל קריר ונעים. מן הראוי לציין, כי הקברנה סוביניון האוסטרלי שוב היכה שוק על ירך את זה מדרום אפריקה. או ההפך, למי איכפת. העיקר שסוף סוף … קרררררר. בחוץ התעלף העולם לאיטו. אני מכאן לא זז! תוכלו למצוא אותי חונה ברכב מותנע בתחנת הדלק ליד הבית, מחובר למשאבה, ’שלא יגמר לעולם’. צר לי, אהיה זמין שוב רק באוקטובר. אודות הספר הספר ’ולקינוח’ הוא סיפורו של חזי ריין, ישראלי כמוני וכמוך האוהב את החיים הטובים, ובייחוד את היין והמזון המלווה אותם. חזי לוקח אותנו עימו במסע דרך סיפורים מסיפורים שונים אודות חייו וחוויותיו הן בישראל והן בטיוליו ברחבי העולם. האסופה של קורותיו מצחיקה עד דמעות ומאפשרת הצצה חטופה לתמונות מוזרות ביותר בחייו של ישראלי המנסה להתמודד עם המציאות דרך אספקלריית אהבת החיים הטובים. אף אם הרפתקאותיו של חזי נדמות לעתים קרובות משונות במיוחד, הרי שהן מוזרות מדי מכדי לחשוד שהן אך ורק פרי דמיונו הקודח. אסופת הסיפורים, פרי עטו של גיא לוי-יוריסטה, התפרסמה במגזין יין וגורמה בטור ’דז’יסטיף’, תחת שם העט חזי ריין (’חזיר יין’) וקנתה לה קהל קוראים נאמן. המגזין, נושא הדגל הישראלי לנורמליזציה ביחסינו עם החיים הטובים, היווה במה נפלאה עבור גיא, העורך המקצועי שלו, לספר את סיפוריו המצחיקים כל-כך. במשך כחמש שנים היו סיפורי חזי ריין מתפרסמים בעמוד האחורי של המגזין, קצרים, חריפים וטובים במיוחד לעיכול המציאות הישראלית. כמו משקה הדז’יסטיף שנועד לסיים ארוחה טובה, כך סיפורי חזי ריין חתמו לקינוח כל גיליון של המגזין בהעלאת חיוך מאושר וניצוץ קונדסי בעיניהם של הקוראים. במשך השנים מאז חדלו סיפורי חזי ריין להופיע בדפוס פנו למערכת המגזין קוראים רבים וביקשו כי יפורסמו מחדש. אסופה זאת כוללת ממיטב העלילות, מעשי הקונדס ופניני החוכמה של חזי, ערוכים מחדש ומורחבים במיוחד לקראת פרסומם בספר זה. אנו תקווה כי תהנו מסיפורים אלו, ממש כמו שחזי נהנה לחוות אותם במשך השנים. לחיים!. לרכישת הספר