חגיגה של צבעים וטעמים בברצלונה

מאת נעמה הלוי

ברצלונה היא אחת הערים הנהנתניות האלה שכשחוזרים מהן נשבעים ששם אנחנו רוצים לחיות את המשך חיינו. פרט לאנשים חביבים, אדריכלות מעניינת וחיי לילה סוערים ללא הפסקה, יש שם מסעדות מצוינות וברי טאפאס נפלאים. נעמה הלוי ביקרה, אכלה וטעמה אותם ופותחת לנו את התיאבון והדמיון
ברצלונה, צבעונית, שמחה ועליזה ומדהימה ביופייה הדהימה אותי יותר מכל עיר אירופאית אחרת בה ביקרתי. את היום הראשון שלנו בעיר, מתוך ארבעה, בילינו בהליכה לאורך מדרחוב ה– Ramblas ושיטוט בסמטאות וברחובות הקטנים היוצאים ממנו. בברצלונה ובצפון ספרד נמצאות כמה מן המסעדות הטובות בספרד ובאירופה כולה. אנו ביקרנו בחמש מהן, בנוסף לכמה ברי-טאפאס מוצלחים יותר ופחות. בין ארוחה לארוחה גם הצלחנו לטייל קצת. גאליציה על מגש של (לא יותר מדי) כסף הכניסה למסעדת Botafumeiro קטנה ונחבאת במידת מה, אך כשנכנסים מגלים חלל גדול המחולק לכמה אזורים, כולם בעיצובי עץ ומפות לבנות שקצת מזכירים ישיבה בספינה עתיקה. המסעדה קיימת כ–25 שנה, ויש בה מאכלים בסגנון המטבח הגליציאני בתפריט מאוד רחב ומגוון, הכולל בעיקרו פירות ים. הסגנון נמצא אי שם בין תבשילי קדרה ופירות ים על הגריל, האופי חורפי וקיצי כאחד. אפשר לדמות ישיבה על הסיפון אל מול פלטת ענק של פירות ים או בבטן האניה כשהים סוער וקר בחוץ עם תבשיל קדרה ביתי מצוין. בחרנו בארוחת הטעימות המפורסמת באתר המסעדה. אף על פי שארוחה זו מוצעת רק לקבוצות, אהבו המארחים לשמוע שגם שני אנשים סקרנים במיוחד מעוניינים בה. לא אכזבנו ולא התאכזבנו. פתחנו ביין לבן של Rias Baixas מזן Albarino. רפאל, המארח שלנו צירף אליו מנת טבעות ענק של קלמארי מטוגן ומצופה בפירורי לחם, רך ומעודן; זרועות תמנון בפפריקה אדומה ורוטב צלול, גדולות ורכות; פלטת איבריקו – פרוסות נקניק מיושן מבשר חזיר; קרוקטים של פירות ים, קונכיות שהוגשו כפלטה קרה ומטעם מדהים במוזרותו שנקרא Goose Barnacles. נראה כמו חלקים מרגלי אווז, הפיסות המוזרות בגודל אצבע אינן אלא סוג של פרי ים הגדל על סלעים, אך ורק בחופי ספרד, מרוקו וקנדה. בספרדית הן נקראות percebes ועבודת האיסוף שלהן נחשבת לאחת המסוכנות בספרד. ארוחת הטעימות המשיכה בלנגוסטינים שהוגשו עם פיסת לימון ומולים ברוטב עדין ומדהים של יין, חמאה ותבלינים, שהוגשו במחבת לוהטת. את המשך הארוחה ליווינו בקאוה Brut Nature, שלא הייתה מתאימה ממנה למאורע. המנות הוגשו בכמויות גדולות וקישטו את השולחן בשפע של מאכלי גורמה מצוינים. הערב נחתם במנת דג אפוי בתנור עם פרוסות של תפוחי אדמה וירקות שונים, כולם ברוטב של עצמם בתוספת יין לבן. מנה זו, שהיוותה את סוף ארוחת הטעימות כבר ננגסה בפיסות קטנות ושבעות. מסעדת Botafumeiro מקבלת את הציון הגבוה שלנו לארוחת הטעימות המשתלמת ביותר בטיול. ב-73 יורו לאדם כלולים לחם ומים חופשי, בנוסף לשני בקבוקי יין ושני קינוחים. המס גם הוא כבר כלול במחיר. מחירי המנות A La Carte היו פחות או יותר דומים למסעדות האחרות בהן ביקרנו: בדרך כלל בין 10- 20 יורו למנות הראשונות ובין 20- 30 יורו או יותר למנות העיקריות. טאפאס ברובע הגותי הכניסה לאזור הרובע הגותי מעוטרת בציור קיר עתיק ואחריו שורת חנויות נוצצות. בבוקרו של היום השני, בקצה שורת החנויות אנו מגלים כיכר גדולה וקתדרלה יפהפייה. נשען על אחד הקירות עומד ללא ניע איש לבוש בלויים, כולו מאובק ונראה כאילו יצא מתוך הקיר. מטבע או שניים והוא מסכים לתמונה משותפת. לאחר סיור בקתדרלה אנו נכנסים למסעדת טאפאס קטנה בשם Bilbao Berria. סיבוב קצר בתוך המסעדה העמוסה בעיקר בתיירים, והטאפאס, שבחלקם נראים כאילו הספיקו לעמוד קצת, מביא אותנו למסקנה שאין מה לשבת כאן. איזו טעות חמורה בשיפוט. בזכות איתי, שדרש לראות לאן מובילות המדרגות שבקצה המסעדה לפני שנחרוץ את גורלה הפכנו למעריצים מושבעים של המקום, עד כדי כך שהיה למסעדת הטאפאס המועדפת שלנו בטיול זה. במורד המדרגות ישנם שולחנות ישיבה, בעוד שקומת הקרקע, אליה נכנסים מן הרחוב היא בר ארוך ועמוס בטאפאס שונים. גם באזור השולחנות יש שני ברים עמוסים בכל טוב. והחדשות הכי טובות: כאן נמצא גם המטבח. המנות החדשות יוצאות הישר לכאן, לקומה התחתונה. הטאפאס טעימים ונפלאים בצבעם ובצורתם. מגדלים של ירקות, גבינות, נקניקים ודגים שונים במופע מרהיב של אוכל. בכל פעם שהתרוקן מגש שהכיל סוג מסוים של טאפאס הוא מולא בסוג חדש ושונה. אספנו לצלחתנו טאפאס של גבינת קממבר, בצל מטוגן, נקניק וירקות; פלפל ירוק מטוגן, טונה ובצל מטוגן; גבינת שמנת, פרי, דבש, אנשובי ועגבניית שרי; סלט פירות ים; דג כבוש וסלט ירקות; בביקור השני שלנו במקום לקחנו טאפאס של ביצה, פלפל קלוי, ירקות קצוצים וצלופחים; פיסת דג נא, ממרח עגבנייה, טפנד ושמן זית; גבינת קממבר וצנוברים; שיפוד שרימפס וסקלופס; צדפה ממולאת ומוקרמת בגבינה; גבינה, פלפל קלוי, נקניק וביצי סלמון; שלושה סוגי נקניקיות, מתובלות ביין או מעושנות; כל טאפאס עולה בדיוק 1.6 יורו והשיטה עובדת כך: בכל טאפאס נעוץ קיסם. בסוף הארוחה אוסף המלצר את הקיסמים ומכין חשבון. כניסה נוספת לאזור הרובע הגותי היא מרחוב ferran שתחילתו בשלט גדול ומאיר עיניים של רשת KFC. הרחוב צר ונעים מאוד להליכה. לאחר שעוברים שתי כיכרות יפות משנה הרחוב את שמו ל– la Princessa. כאן מצאנו חנות מתוקה ומדהימה של מסכות תיאטרון. שתי בחורות מנהלות את החנות וגם יוצרות את המסכות: האחת יוצרת אותן מעיסת נייר והאחרת מעור. אם תלך אל השוק… "היית בשוק הפירות והירקות"? שאלו אותי כבר כמה אנשים ששמעו על ביקורי בברצלונה. שוק la Bukeria עמוס אמנם בשפע של פירות וירקות, בממתקים ומיצים שונים, אך גם אני וגם איתי ידענו שנמצא בו הרבה מעבר לכך. השוק המקורה ענק. שלט גדול וצבעוני מתנוסס בכניסה אליו. במרכזו עיגול ענק של דוכן אחרי דוכן של פירות ים. מכל המינים, בכל הגדלים, התמונה מרהיבה וכמובן מעוררת תיאבון. סביב לעיגול המרכזי ישנם דוכנים רבים של נקניקים ובשרים במגוון רחב מאוד, שימורים, מאפים, גבינות וחמוצים. בעיגול החיצוני ישנם ברים עם מקומות ישיבה לאכילה בתוך השוק: מאפים מדהימים, מיצים, קינוחים ושתייה חמה וכמובן, פירות ים על הגריל, היישר מהשוק, לבחירתנו. ישבנו באחד במקום שהיה הרועש והעמוס ביותר – זו השיטה למצוא מקום מוצלח במיוחד. בחרנו פלטה של מיקס פירות ים לשנינו ב–25 יורו: לנגוסטינים, קלמארי, תמנונים וצדפות-אולר (razor clams) שתובלו ברוטב של יין, שמן זית ועשבי תיבול. נפרדנו מן השוק בהבטחה אמיתית לחזור. בספרד אכול בספרדית הכל במסעדת Neichel, בה היינו בערב השני, מרוחק ורשמי משהו. החל מהמיקום שלה, בשכונה עלומה בפאתי ברצלונה, כשהיא נראית קצת כמו מלון עם חצר גולף גדולה. נהג המונית היה משוכנע לחלוטין, גם לאחר שעצר ביעד, שאין פה בכלל מסעדה. המשך בכניסה החבויה, השולחנות המרוחקים זה מזה בחלל אחד גדול מצופה בשטיח מקיר אל קיר. וכמובן הידיעה שנכנסנו למסעדה צרפתית נחשבת, בעלת כוכב מישלן, במרכז הטאפאס והבילויים התוססים של קטאלוניה. הערב נפתח ב’סלמון טרטר’, במבטא צרפתי רך ועדין על ידי המלצר שלנו שגם חזר על תיאור כל מנה פעמיים. בחרנו בארוחת הטעימות היוקרתית של המסעדה שמחירה 90 יורו לאדם, לא כולל מס. הארוחה נפתחה בסדרת מתאבנים מיוחדים: קרם קישואים, מאפה אישי עם צ’וריסו, אורז תפוח בקארי, חמאת אנשובי ועשבי תיבול, קרם כבד אווז וקרוקטים של אווז; ליווינו את מנות הפתיחה ושלל המנות שבאו אחריה ביין לבן מזן גראנשה, אודיסאוס 2008 מאזור Priorat. היין היה פירותי ועם זאת יבש והיווה בחירה מצוינת. מחירו היה 16 יורו. הצבעים חגגו בשתי המנות הבאות, שהיו היצירתיות והטעימות ביותר בארוחה. שתי פיסות כמהין הונחו על קרפצ’ו אווז ועל כבד אווז; לצידן סלט עלים וסרטנים, צ’אטני, תאנה, מנגו ושקדים; במנה השניה נחו לצד סלט עלים ירוקים שרימפ אחד, סלט סרטנים, טונה עטוף בקליפות לימון, לובסטר עטוף בקליפות תפוז, פיסת כמהין, תות ומלון אדום – מעדן. לצד המנה השניה הוגש גספאצ’ו עדין מאין כמוהו. המנה הבאה הייתה קרם כמהין מלווה בפיסות כמהין, מעט פירה עדין, ביצים שלוקות ומעין פירורי חזיר מטוגנים שהוסיפו טעם וקריספיות למנה, שהייתה מצוינת. אחריה הוגשו לנו רביולי של שרימפס וכבד אווז עם גבינת פרמז’ן ופטריות, כשהוא מקושט בשרימפ; דג Hake בריזוטו שחור עם אספרגוס וכרשה ועליו קלמארי; בשר בקר וכבד אווז על שיפוד לצד תאנה ופירה מעודן; כל המנות היו מצוינות. פלטת גבינות מרשימה וסדרת קינוחים סיכמו את הערב: סורבה טימין מעולה; מוס וניל לצד סורבה פטל עם טויל אגוזים; פלטת עוגיות וזיתים ממותקים שהיו כיף גדול. מסעדת Neichel הרשימה אותנו בתפריט הטעימות הייחודי שלה ובבילוי הנעים, היא מומלצת בשל זאת. עם זאת יש לקחת בחשבון כמה נתונים חשובים: מנות הפתיחה אינן נכללות במחירה של ארוחת הטעימות ואת זאת גילינו רק עם קבלת החשבון, בנוסף לשבעה אחוזי מס שהתווספו לו, מחיר הארוחה גבוה מדי לטעמי. וכמובן כדאי לקחת בחשבון את האווירה, צרפתית לחלוטין במרכז ברצלונה. סיפקתי את סקרנותי. רצוני לטעום את פרי יצירותיו של השף המפורסם והמעניין ז’אן-לואי נישל גבר על עיקרון שמלווה אותי בכל מסעותיי: בלי המבורגר בסין, דים סאם בפריז או סושי במרוקו, בספרד אכול בספרדית. ועוד כמה ביסים רחוב Gracia מתחבר למדרחוב ה– Ramblas. רחוב ענק, רחב ידיים, צבעוני ויפהפה. הגענו אליו בסופו של יום סיור בכמה מיצירותיו של גאודי. האמן המפורסם עיצב את בתיהם של עשירי ברצלונה בצורה יוצאת דופן, צבעונית ושובבה תוך משחקים של אור וצל, אשליות אופטיות וגם שילוב של קצת איכות סביבה על ידי יצירת פסיפסים משברי זכוכיות. הכנסייה המפורסמת La Segrada Familia נמצאת בתהליך של בניה כבר למעלה ממאה שנים ובנייתה עתידה להסתיים בעוד כחמישים. העיצוב מדהים ועלייה לראש אחד המגדלים שווה המתנה של כשעה וחצי. את Casa Batllo עיצב גאודי מחדש עבור משפחת Batllo בשנת 1904 והפך את הבית לאחת מיצירות האמנות המדהימות בברצלונה. הסיור בו משעשע וגם מומלץ מאוד. ברחוב Gracia שוכנים כמה ברי טאפאס מוצלחים מאוד. המומלצים ביותר הם שניים: Divinus ו– Txapella, בהם מגוון של מנות אסתטיות וטעימות מאוד במחירים שנעים בסביבות 1.5 יורו לטאפאס, שנקרא לפעמים גם Montaditos. טעמנו טאפאס של דג עם חציל ופלפל קלויים; נקניק איבריקו; פלפל קלוי ממולא בסלט טונה על מצע של גבינה; מגדל של סלמון מעושן ושרימפס; זרוע תמנון מפולפלת, תפוח-אדמה ועגבנייה; קרוקט עוף וחזיר; מקום פחות מומלץ הוא Tapa Tapa; למרות שגם שם יש מבחר, המחירים מעט יותר גבוהים – בסביבות 3- 4 יורו ומקבלים עבורו גם קצת פחות חיוכים. להגיע לשלמות שף קרלס אבלן הוא גאון צעיר, שרכש ניסיון מקצועי רב במסעדת ’אל-בולי’ המפורסמת תחת ידיו של פראן אדריה, הקרוי כיום בפי כל ’סופר-שף’. קשה לתאר את הטרנד החדש בעולם, שנים לאחר הקמתו וביסוסו על ידי פראן אדריה וגאונים מוזרים רבים אחרים – המטבח המולקולארי. קצף שרימפס, ספירות יוגורט או ג’לי ירקות הם רק חלק קטן מאוד מהשפעותיהן של מעבדות הכימיה והפיסיקה על המנה שמוגשת על צלחתנו. מסעדת Comerc 24 היא לא מסעדה מולקולארית. זוהי מסעדה המגישה אוכל מקומי, קטאלוני בנגיעות יפניות, מנות מדהימות, יפהפיות וצבעוניות המובאות לשלמות בידי אחד הגאונים הגדולים בהם נתקלתי בעולם האוכל. המסעדה נעזרת במטבח החדש ומפגישה מערכת מדהימה של צבעים, צורות וטעמים עם כל חושינו. הערב הקולינארי השלישי שלנו נפתח בתמימות, בטעימת ארבעה סוגים של שמן זית. עוד לפני תחילתה של ארוחת הטעימות שהזמנו, אנו נהנים מפתיחה מסחררת של מנות: בצק פילו עדין קריספי ממולא בגבינה, ליים ובזיליקום; קרם פטריות כמהין; זיתים ממולאים אנשובי ואגוזי מקדמיה מצופים זהב, המוגשים לשולחן בתוך שתי קופסאות שימורים שנפתחות אל מול עינינו; מאקי לובסטר – ’רול סושי’ לובסטר עטוף באבוקדו; פרוסות של דג כריש במשיחת שום מושחר וסומסום ורצועות אצה; צדפה על מצע של קרח, עליה הר של קצף פרי אדום עם הבשומת בלבד, ללא המתיקות; כל זאת מוגש עם כוס קאוה מקוררת היטב Mont Ferrant Brut 2004. אנחנו מתחילים בארוחת הטעימות שלנו – הפסטיבל הגדול, כפי שהיא קרויה בתפריט. ראשונות מגיעות שתי מנות: סרדינים במרינדה עם תפוז ואגוזים כתושים בטעם מעודן של וסאבי, ומרק עדין של פרחים ופירות ים. קערית המכילה את הפרחים ופרי הים מוגשת אל שולחננו ומול עינינו נמזג מרק עדין מתוך קנקן תה, המכיל גם ג’ינג’ר. הקערית מכוסה ואנו נותנים למרק העדין שלנו לספוג את טעם הפרחים בזמן שאנו טועמים את מנת הדג. אלו גם ההוראות המדויקות שקיבלנו מכריסטינה, המארחת שלנו לערב זה. כריסטינה שאלה כבר בתחילת הערב, איזה יין נרצה שילווה את הארוחה. בחרנו בקאוה כמי שתפתח את הערב, ואילו להמשך הערב הייתה לי בקשה פחות קונבנציונלית. שמעתי טרם בואנו למסעדה על מבחר יינות השרי הנרחב והמכובד, וביקשתי לטעום ממנו. כריסטינה מיד תכננה את הערב במיומנות: בשיתוף עם הסומליה בחרו לנו השניים חמישה סוגי שרי שהותאמו באופן מופלא למנות; צבעים, טעמים, ניחוחות, חוזק, עומק או מתיקות. היא גם בחרה להגיש לנו בכל פעם חצי מנה או רבע מנה של שרי כך שנוכל לטעום מגוון גדול יותר של סוגים. רבע מנה של שרי מובחר לכל אחד גם תומחרה אחר כך כרבע מחיר. איזה אירוח. כל מנה אלוהית מלווה בשרי כוס השרי הראשונה הגיעה עם מנת קונסומה שנמזג אל מול עינינו לקערית שהכילה ספירות גבינה, כמהין וביצת שליו. השרי: Manzanilla Solear, שרי יבש כ- fino מחברת Barbadillo. המנה הייתה משחק של צבעי כתום-חום-שחור-לבן אל מול השרי הצעיר, שצבעו בהיר ומתכתי במקצת. יאקיסובה מנדרינות וצדפות-אולר הייתה מנה יפהפייה של שני סוגי צדפות בשילוב עם פלחי מנדרינה ורצועות אצה. לצד מנה זו קיבלנו את מנת הדגל של המסעדה: The Kinder Egg. קליפת ביצה המונחת בקערית שחורה על מצע של מלח גרוס ובה הפתעות כדוגמת קרם כמהין וקציפת ביצה בטעם עדין ואלוהי. השרי השני, Oloroso Seco, 30 שנה, של חברת Barbadillo היה כהה יותר בצבעו ובעל ריח מתוק יותר מן השרי השלישי שלנו: Amontillado, 30 שנה, של חברת Tradicion. Oloroso ו– Amontillado הם שני סוגים של שרי, השונים זה מזה גם בדרך הכנתם. ל– Oloroso ריכוז גבוה יותר של אלכוהול, עד 20%. המנה הבאה גם היא הושלמה ליד השולחן: פרוסות של דג קוד נא הוגשו על מצע של קרם צנוברים עדין בעל צבע מדהים כתום-ורדרד. אל מול עינינו מזגה כריסטינה מתוך סיר בעל צבע דומה רוטב המורכב משמן זית רותח עם שום. איזו מנה מצוינת. מיד אחריה קיבלנו מנת מלפפון-ים ברוטב מדהים עם קצף ליים, גם היא מובאת לשלמות בעדינותה, צבעיה והגשתה. למנות הבאות שלנו, שהיו בשריות הותאמו השרי השלישי המצוין למעלה ושרי נוסף, רביעי במספר: Oloroso Abocado 1990 של חברת Lustau. ה’אבוקדו’ מציין את היותו חצי-מתוק. שוב, צבעם וטעמם העמוקים של שני סוגי השרי היו מתואמים אחד לאחד עם מנות הבשר: גלידת ארטישוק לצד פילפיל של דג קוד: מעין קציפת דג בשמן זית ושום; מוס כבד אווז כתום-ורוד מוגש לצד אורז מושחם קריספי ואגוזים קלויים מרוסקים; עוף קריספי על לנגוסטין וקרם כרובית. מיותר לציין כי השרי החצי-מתוק התאים גם לפלטת הגבינות הצבעונית שהוגשה לנו על צלחת שחורה. על כל פרוסת גבינה, מן הטעם הקל אל הכבד, הונחו קישוטים שונים של אגוזים, מעט סירופ או פרי. פלטת הגבינות הביאה אותנו בעדינות אל סדרת הקינוחים המרהיבה שעוד עמדה לפנינו. מרק נענע עם קציפת פסיפלורה ומנת יוגורט עדין עם מוזלי קריספי, פירות ופניני טפיוקה לבנות הוגשו יחדיו בהרמונית צבעים מופלאה. סופלה אננס ומרנג ליים ומוס שוקולד עם שמן זית ומלח גס היו מענגים ומשעשעים כאחד. תענוג לשחק עם אוכל. מנה מעוצבת של גלידת נוגט עם פולי קפה וגרסת המסעדה לעוגיות ’אוריו’ המפורסמות קדמה לפלטת בונבונים: זוגות של עוגיות תפוז, שוקולד מריר איכותי, שוקולד לבן עם תה ירוק ושוקולד ממולא באגוז שלם ומצופה זהב. מנת השרי החמישית במספר והשיא הרשמי של הערב מבחינת משקאות הייתה שרי מתוק, דבשי וסמיך, Pedro Ximenez Murillo של Lustau, 100 שנים! איזה תענוג. בתום הערב לא נשארו לי מילים. בילוי קולינארי מושלם על צבעיו, ניחוחו וטעמיו; אדיבות ומקצועיות המארחים; העיצוב יוצא הדופן של החלל המחולק לכמה חדרים מיוחדים. נותרתי עם מזכרת נעימה של חוויה באחת מהמסעדות הטובות שפגשתי בימי חיי. ארוחות הטעימות נקראות ’פסטיבל’ ו’פסטיבל גדול’. מחירן 64 יורו ו-84 יורו לאדם, בהתאמה לא כולל מס אבל כולל מנות פתיחה מעולות. הזמנו אחת מכל אחת. בראשונה יש 7 מנות ובשנייה 10 מנות, בנוסף לכל הקינוחים ומנות הפתיחה. ביחד 220 יורו עם כל השתייה. שירת הים מופע לילי צבעוני של המזרקה הגדולה בהר היהודים בערב הרביעי שלנו בעיר סיים יום שקיבל את הכינוי הרשמי ’יום איתי’. תחילתו בפארק השעשועים המפורסם טיבידאבו השוכן על הר בקצה העיר, המשכו בחגיגת פירות ים ענקית במסעדת Can Majo וסיומו במופע המזרקה, שלווה בחילופי אורות וצבעים ובתערובת עליזה של שירי שנות ה-80. איתי קצת התעייף מבילוי קולינארי של בין שלוש לארבע שעות, ערב ערב. שבע מנות, פלטת גבינות וחמישה קינוחים בערב אחד לא יכלו לרגש אותו כמו פלטת פירות ים… על הים. מסעדת Can Majo מפורסמת מאוד בברצלונה בפירות הים שלה ובעיקר בפאייה ולא בכדי. זהו הבילוי האולטימטיבי לאוהבי פירות ים. הר גדול בצלחת וישיבה בחוץ עם בריזה נעימה, כמעט על החוף. גם אני הייתי חייבת להודות שהיה מרענן לשבת במקום כזה קליל ועם זאת כל כך מיוחד ומהנה, לקבל לשולחן כפתיחה בסך הכל קערית זיתים ולחם מרוח בעגבניות ושמן זית. פשוט פשוט. מנת פתיחה של סלט לובסטר הייתה מצוינת. מה יכול להיות רע? המשכנו בבויאבז מדויק ומושלם. טעם ים נפלא מועשר בפירות ים ובמנת דג נדיבה מאוד. הזמנו פלטת פירות ים שלא הייתה מביישת משפחה של ארבעה אנשים. מחירה 36 יורו, הפלטה מחולקת לשני חלקים: פלטה קרה ופלטה חמה. שלא תטעו, כל אחד משני החלקים היה עצום בגודלו. אנחנו היינו בגן עדן. חיסלנו בקלות רבה כמות בלתי מבוטלת של מולים, צדפים, שבלולים ושרימפס, כולם מבושלים ומוגשים קר. הפלטה החמה הכילה לובסטר, לנגוסטינים, שרימפס וקלמארי, אפויים בתנור ומושחמים בחמאה, יין ותבלינים. את הארוחה ליוותה קאוה על חשבון הבית, מאנריק המארח הנרגש. בקבוק של יין עלום שם מאנדלוסיה שמחירו היה 11 יורו לא היה המלצה מוצלחת במיוחד של המלצרים הנחמדים. סיימנו בקינוח המתבקש, איך לא, קרם קטאלן. המסעדה שוכנת על הטיילת, בה גם ניתן לסייר בין דוכנים שונים. חגיגה ים תיכונית עם גאודי את היום החמישי התחלנו באקוואריום המרשים של ברצלונה. תפסנו סיור בנמל על אוטובוס התיירים וגם הספקנו לראות סרט ב- IMAX. את הים התיכון פגשנו על הצלחת בגרסה נוספת שלו בערב. מסעדת Casa Calvet שוכנת בבנין בעיצובו של גאודי. שתי מארחות מקפידות על שביעות רצון הסועדים במה שנראה כמעט כמו סלון של בית ונותן הרגשה ביתית. במסעדה מוגשים מעדנים יצירתיים בסגנון ים תיכוני ובטעמים המוכרים לנו היטב. ארוחת הטעימות שלנו כללה מנה בשם Candied Cod ברוטב של זיתים, עגבניות וקוביות תפוחי אדמה על מצע של פירה; דג Hake עם פירה ברוקולי וקרם בוטנים; כריש במשיחת זיתים שחורים בליווי עלה תרד קריספי וסלק; צלע כבש על מצע איולי וירקות; בקר סירלוין עם צ’יפס ורוטב של גבינה כחולה מעל, שנתן אשליה של רוטב טחינה. והיו גם מנות מיוחדות ויצירתיות שחרגו במעט מאופי הארוחה כמו, דג ג’ון דורי בקרם כרשה ותפוח אדמה; עוגת אספרגוס וסלמון ברוטב סומסום; והמנה האהובה עלי, פשוטה ומדהימה בטעמה: גספצ’ו אבטיח עם פירות ים. עדינה מאוד ומדויקת בטעמה, בלטה המנה מתוך הארוחה כולה. שתינו שני סוגי שרי מצוינים: Tio Pepe מסוג Fino, קליל וטעמו מזכיר עשבים טריים, ו– Fino Solera Reserva של חברת Lustau מעולה, שצבעו היה כהה יותר, טעמו היה עמוק והזכיר קפה ושוקולד. את מהלך הארוחה בחרנו ללוות גם בקאוה מצוינת: L’Hereu של Raventos, Reserva Brut 2006. מבחר גדול של יינות מוצע במסעדה גם בכוסות, כולל מבחר יינות השרי, והכל במחירים סבירים של בדרך כלל כ-4 יורו לכוס. מחיר הארוחה היה 75 יורו לאדם, לא כולל יין. 170 יורו לשניים עם יין. הארוחה הייתה ארוחת טעימות מסוימת מתוך כמה מוצעות, יש גם ארוחת טעימות ב-46 או ב-64 יורו. לפרוש בשיא מלון Constanza הוא פנינה מיוחדת ברובע Eixample. החדרים נעימים ונוחים ואנשי הצוות נחמדים ועוזרים מאוד. המלון ממוקם בדיוק שלוש דקות הליכה מכיכר קטאלוניה, מרכז העניינים. ממש מול המלון יש סופרמרקט עשיר במעדנים וגם מסעדת Casa Calvet נמצאת במרחק הליכה קצר ממנו. עזבנו אותו ואת ברצלונה בצער רב, בכרס מלאה ובידיעה שעשינו וראינו אך מעט מכל מה שיש לעיר המדהימה הזו להציע. הכתובות: מסעדות Botafumeiro, El Gran de Gracia 81, Tel: 00-34-93-2184230 info@botafumeiro.es Neichel, Beltran i Rozpide 1-5, Tel: 34-93-2058408 neichel@neichel.es Comerc 24, Carrer Comerc, 24, Tel: 34-93-3192102 info@comerc24.com Can Majo, Almirall Aixada 23, La Barceloneta info@canmajo.es Casa Calvet, Casp 48, Tel: 34-93-4124012 restaurant@casacalvet.es טאפאס בר Txapella, Passeig de Gracia 8-10, Tel: 34-93-4120289 Bilbao Berria, Placa Nova 3, Tel: 34-93-3170124 , info@bilbaoberria.com Divinus, Passeig De Gracia 28, Tel: 34-93-3022129 Tapa Tapa, Passeig de Gracia 44, Tel: 34-93-4883369 חנות המסכות Carrer de la Princessa 7, Tel: 34-93-2682752 arlequimask@eresmas.net 157naama@walla.com