מאת ד"ר אלי שולים
תחנת הדלק התרחבה והפכה עם השנים למתחם קניות ואוכל. על בית הפנקייק נבנה מבנה דמוי גשרון שטרם הבנתי לאן הוא מוליך. ולרי אינו אוטו גריל, אם כי יש בו גם גריל. בעלי המקום הגדירו אותו כביסטרו ישראלי. אינני בטוח שהוא עונה להגדרה כלשהי.
שעת ארוחת הערב חלפה, הבטן מקרקרת, רק חברנו לובש המדים עדיין מתעכב. שלושה מורעבים מתעכבים בגלל גנרל שסבור שיש עניינים חשובים יותר מארוחה. שכח המפקד שהצבא צועד על קיבתו ובוודאי האזרחים. מה לא עושים בשביל חבר, מתניעים את האוטו ונוסעים לקראתו על מנת לקצר טווחים. על אם הדרך, בין חיפה לת"א, בתחנת הדלק שפעם, לפני שנים, התנוסס בכניסתה שלט שבישר ’תחנת הדלק האחרונה לפני חיפה’, נמצאת מסעדת ’ולרי’, בדיוק מעל בית הפנקייק המיתולוגי. נוף פנסי המכוניות עבורי ולרי הוא בית אוכל שממוקם במקום הנכון. הכניסה למקום מוצנעת, נכנסים מהכביש שמוביל למרכז הקניות ולא לתחנת הדלק. המקום נעים, רצפת עץ ומבנה מתכת, בשילוב חלונות זכוכית, שבשעת לילה נשקף מהם נוף פנסי המכוניות הנעות על הכביש המהיר מס’ 2. מוסיקת רקע נעימה מתנגנת בווליום שמתאים לנו. השיחה קולחת על חינוך, נוער, הסתדרות המורים, אופק חדש, אופק ישן ועל עיתונות שעוסקת בטפל ושוכחת את העיקר. החבר מתעכב וכך גם הארוחה. אחרי 30 דקות של המתנה הרעב עשה את שלו והזמנו שתי מנות ממגוון המנות הראשונות. מנות ראשונות איקרא – המלצרית המארחת מיהרה להדגיש שבחירתנו מצוינת. המנה הזכירה במעט את האיקרא שהאמא הרומניה שלי נהגה להכין, שכמובן הוגשה בליווי בצל קצוץ דק, לימון ולחם קלוי למריחה. המנה טובה, הטובה ביותר מאלה שטעמנו בולרי, מחירה 23 ש"ח. שרימפס טמפורה – חמישה שרימפס בציפוי דומיננטי בליווי מתבל של סויה, חומץ, סוכר, ושמן שומשום – 42 ש"ח שילמנו עבור מנה לא מוגדרת באיכותה וטעמה. באיחור קל של כמעט שעה הגיע חברנו לובש המדים בדיוק למנה העיקרית. מנות עיקריות הבחור הזמין שניצל עגל בתוספת צ’יפס. ארוחה נטולת שניצל אינה ארוחה עבורו (מגיל 14 הוא לובש מדים). אמנם זה לא השניצל הצה"לי המתובל בגריז וחול, אך גם אינו מזכיר שניצל של אמא, ובוודאי לא שניצל וינאי, שאותו כנראה ניסו לחקות. בעבור 56 ש"ח אפשר להשתדל קצת יותר. ביקש החבר להוסיף סלט ירקות לצ’יפס. "בכיף" אמרה המלצרית "תידרש תוספת של 10 ש"ח לשם כך". חברתנו הזמינה שרימפס בשמנת – מעט שרימפס, יותר מדי רוטב, מנה מפוספסת. המחיר 67 ש"ח. עוף ביין מרסלה על מצע פירה ועיטורי בצל, היתה בחירתה של זוגתי – מנה מתקתקה וטובה, עיטורי הבצל מיותרים, המחיר 55 ש"ח בהחלט הוגן. המבורגר הבית היתה בחירתי – המבורגר עשוי מנתח בשר משובח, מתובל כהלכה, לצערי את נתח הבשר הנפלא קלקלה הלחמניה, 40 ש"ח מחיר המנה, כולל סלט רענן. והחשבון בשעה 23:00 בדיוק המקום משנה פניו והופך לפאב תוסס, מוסיקת הרקע הופכת לדומיננטית, עוצמתה מקשה מעט על יכולתנו לתקשר, בדיוק הזמן להזמין חשבון. לובש המדים חושב אחרת ומתעקש לעזור לרעייתו לסיים את מנת השרימפס, נכון יותר, חשק ברוטב שנותר בצלחת. לשם כך נזקק החבר הגרגרן ללחם. פרוסה ביקש, מיני כיכר לחם שחור קיבל ו-12 ש"ח נוספים התווספו לחשבוננו, שהסתכם בדיוק ב-400 ש"ח. החשבון כלל גם משקאות: חצי גולדסטאר, שליש גינס, קוקטייל של תאווה, קולה ושתי כוסות קפה. בילינו נחמד, בזכות החברותא, גם האווירה בולרי תרמה לכך. אבל לצערי אינני יכול לספר שהתלהבנו מהאוכל. השירות זרם והיה ידידותי, בזכות המלצרית הנחמדה שידעה לשלוף את המשפט הנכון ברגע הנכון. את שמה לא אמרה, אבל הזכירה שבעת שירותה הצבאי הדריכה בחיל הקשר. מי השף שאלתי? ליאון אלקלעי, ענתה המלצרית החביבה. מי במטבח הקשתי? הטבחים, ענתה. מי שף ומי טבח? לא נדע. מי מוסמך לחלק תארים? באתר האינטרנט מוזכר מר אלקלעי כיועץ ובונה התפריט, לי התפקיד לא ברור, גם לטבחים לא. הטרנד העכשווי בו שפים מוכרים ומתוקשרים מעניקים חסות אינו אהוב עלי במיוחד. בולרי לדעתי דרושה מחשבה נוספת לקשר בין היועץ הקולינארי לצוות במטבח. נמתין לשיפור, בוודאי באחת הנסיעות נהיה רעבים. ולרי, תחנת דלק פז חופית, גשר בית ינאי, טלפון 8666720-09. עסקיות בימים א – ה 12:00 – 18:00. shulimeli@walla.com