מושב או קיבוץ?

מאת ד"ר אלי שולים

רמת הגולן באמצע חודש אוקטובר טרם התעוררה מתנומת הקיץ, גנרל חורף פקד את המקום כבר פעמיים, אך אותות הקיץ החם טרם נמחקו. אפיקי הנחלים יבשים והכנרת נסוגה והתרחקה
למרות זאת בסופי שבוע לובשת הרמה בגדי שבת, אלפי מטיילים פוקדים את המקום, המסעדנים ובעלי הצימרים יכולים לחייך מעט. רמת הגולן הפכה ברבות השנים למרכז תיירותי משמעותי, אלפי צימרים ועשרות בתי אוכל מפוזרים לאורך הרמה מהחרמון ועד חמת גדר. את ארוחת שבת בחרנו לסעוד במסעדת ’מושבוצ’ שבמושב רמות, שעד ביקורי זה לא הכרתיה וגם לא שמעתי עליה. הגעתי אליה במקרה תוך כדי שיטוט באינטרנט. מעט מאד מקוראי המגזין יודעים את המשמעות המסתתרת מאחרי השם המוזר. מושבוצ = מושב וקיבוץ או בעברית מושב שיתופי, מושג שכמעט נעלם לחלוטין. מעט ישובים מתהדרים היום בתואר ’מושב שיתופי’. המושב השיתופי של פעם היה קיבוץ משופר, אמצעי היצור משותפים, לכל משפחה תקציב, ללא חדר אוכל ולינה משותפת, קיבוץ מתקדם במושגים של פעם. חלק גדול מהישובים ברמת הגולן המתהדרים בשם מושב היו בתחילת דרכם מושבוצ. בתחילת שנות ה-80 הם הופרטו והפכו למושבים. היום הם ישובים קהילתיים,עניין של התברגנות. תיירות בצפון מסעדת ’מושבוצ’ הוקמה לפני שנתיים ע"י השף והבעלים ארז רגב, לשעבר אודאון, ורד הגליל וקצין בשריון. בתחילת דרכה שכנה המסעדה במושב השכן גמלא, בחווה המיתולוגית (המוכרת לכל מי שהתגורר ברמת בגולן של פעם) של משפ’ איסטון, שבה למדה בתי הבכורה לרכוב על סוס ומעת לעת גם רעייתי ואני רכבנו. מאוחר יותר בחר רגב, הבעלים, להעביר את המסעדה ובצדק, לישוב התיירותי יותר רמות. רמות שוכנת מעל חוף כינר, משפחות רבות בישוב עוסקות בתיירות ומתפרנסות מעשרות ואף יותר צימרים. בישוב לא מעט בתי אוכל, בכניסה לישוב שוכן כפר הנופש רמות, שהיה מחלוצי העידן התיירותי ברמת הגולן. כמידי שנה שוהים הורי מספר ימים במלון הולידיי אין בטבריה. הם נוהגים לשהות בו בשל קירבתו לחמי טבריה. האוכל במלון איננו משובח וזאת בלשון המעטה. מאחר וביקשנו לסעוד איתם את ארוחת השבת, בחרנו לסעוד מחוץ למלון. הבחירה הלא כל כך קרובה יחסית הייתה ’מושבוצ’, עניין של 30 דקות נסיעה לערך. ההתחלה הייתה מעט צולעת ניסיתי להזמין מקום דרך אתר המסעדה לשעה 19:30, הליך יחסית נוח ואמין, אלא שהפעם הובטח לי, 36 שעות לפני הארוחה, שנציג המסעדה ייצור עימי קשר. הקשר לא נוצר ולאחר חצי יממה יצרתי קשר טלפוני ישירות עם המקום, הארוחה תואמה לשעה 20:30. בעודנו עושים דרכנו לטבריה, התקשרה המארחת על מנת לשנות את מועד האירוח לשעה מאוחרת יותר, עניין שגרתי למדי שלא הייתי טורח לשתף את קוראי המגזין, אלא שהמארחת השתמשה בתחבולה שלא נעמה לאוזני "המקומות שהזמנתם הם על הבר", והוסיפה "אם אתם רוצים מקומות רגילים תצטרכו לאחר בחצי שעה". המשחק לא מצא חן בעיני, כמעט שביטלתי את הזמנתי,"זאת טעות" טענתי, "אני מלווה בהורי המבוגרים, השעה המקורית שהזמנתי הייתה 19:30, כבר דחיתם אותנו בשעה. איחור נוסף של חצי שעה מאד משמעותי במקרב זה". לשמחתנו חזרה בה המארחת וההזמנה אושררה בשלישית לשעה 20:30. "אוכל פשוט וטעים" המסעדה ממוקמת בצידו הדרום מערבי של הישוב, בנקודת תצפית שממנה נשקפות הכנרת וטבריה במלוא הדרם. בשעות הערב הכניסה חשוכה, הדרך איננה סלולה, וטוב יעשו הבעלים אם יאירו את נתיב ההליכה ובעיקר את המדרגות. בסמוך למסעדה רפת המעצימה את ריחות הכפר, עניין של טעם. לצד השם ’מושבוצ’ הוסיפו משפט "אוכל פשוט טעים". המסעדה פשוטה בעיצובה ונעימה למראה, בר מרכזי ושולחנות עץ פשוטים מפוזרים בסימטריה של חדר אוכל. למסעדה חלונות שמהם ניתן לצפות בנוף המרהיב. צוות ידידותי של מארחות ומלצרים מסבירי פנים, חייכנים ולבביים מלווה את הנכוחות לאורך כל הארוחה, במקצועיות אופיינית למחוזותינו אבל הרבה יותר מחוייכת. מנות פתיחה בחרנו שלש מנות פתיחה בתוספת לחם הבית ומטבלים. חציל קלוי בטחינה או יוגורט לבחירה, בחרנו בטחינה – מנה נפוצה שמככבת בלא מעט מסעדות ששודרגה בחומץ אסייתי וצילי, שדרוג מעניין ומוסיף וגם המחיר הוגן – 24 ש"ח. אנטיפסטי של ירקות קלויים וריבת שום – מנה טובה במחיר 28 ש"ח. קרפצ’ו סינטה – מנה משובחת מבשר איכותי, לטעמי לוקה מעט בתיבולה, תוספת קלה של שמן וחומץ בלסמי הפכו את הקרפציו לחוויה קולינארית, גם המחיר צנוע יחסית לבשר איכותי, זאת בהחלט מנת פתיחה מצוינת, המחיר מפתיע – 28 ש"ח. מנת לחם כוללת שלושה מטבלים במחיר 14 ש"ח, ושוב חבל על המעידה הכל כך נפוצה לגבות כסף עבור לחם טוב, אך בהחלט לא מיוחד. יין במסעדה מפרגנים ליינות הגולן, אלה המוכרים יותר ובמיוחד אלה שמקורם ביקבי הבוטיק שצצים כפטריות לאחר הגשם. אנו בחרנו בקבוק סירה של טרה נובה בציר 2007, יין נעים ביותר שתומחר ב-98 ש"ח. מנות עיקריות אנטריקוט 300 גרם בליווי תפו"א ובטטה – מנה טובה שהוגשה במידת העשייה שהתאימה להזמנה, הנתח למרות היותו מיושן יכול היה להיות מוצלח יותר במחיר 92 ש"ח. שוק אווז על מצע אורז וגרעיני רימון – מנה מצוינת, נימוחה, המוצלחת ביותר מבין המנות העיקריות לדעתי, במחיר 82 ש"ח. רביולי במילוי בטטה ברוטב שמנת, פיטריות ויין – מנה טובה במחיר של 52 ש"ח. סלט קיסר ונתחי עוף – מנה טובה במחיר ידידותי של 46 ש"ח. המנות העיקריות היו טובות ויותר, במחיר סביר ואפילו הוגן. לקינוח הוספנו אספרסו, קפה הפוך ומלבי. המלבי היה טוב, רק שחבל אין כל קשר למקור. כשהזמנו את המנה ניסתה המלצרית היעילה והידידותית לתאר מלבי כ"קציפה בצבע לבן", היא צדקה בהחלט. מחיר הקינוח הוגן אף הוא – 26 ש"ח. עבור הארוחה לארבעה סועדים כולל בקבוק יין שילמנו 512 ש"ח. סיכום מיקום מנצח, נוף מרהיב, בעיקר בשעות היום, רק חבל שהכניסה איננה מתאימה למבוגרים, הגישה חשוכה מאד עד מסוכנת. אוכל טוב, תמחור הוגן, צוות עובדים לבבי וידידותי. בהחלט מקום ראוי ומומלץ, בוודאי למטיילים הרבים הפוקדים את האזור בכל ימות השנה. השף והבעלים ארז רגב, שאותו לא פגשנו, עשה עבודה טובה. מגע קל נוסף ושיפור יהפכו את ה’מושבוצ’ מעוד מסעדה טובה למסעדה עם אופי ואיכות שאין רבות כמותה בצפון הארץ. shulimeli@walla.com