ניחוחות עולם ישן

מאת אלי בן זקן

החלטות הרות גורל, רעיונות פורצי דרך או הסכמים חשובים לא היו שם, אבל ניחוחות של עולם ישן, גנים מטופחים, יין נהדר ואוכל יוצא דופן – כולם היו שם לרוב. אלי בן זקן הוזמן להשתתף בסימפוזיון היין העולמי ’Le Davos du Vin’ בווילה ד’אסטה שלחופי אגם קומו באיטליה, ולא הצטער על אף רגע
לאחר שקיבלתי הזמנה להשתתף בסימפוזיון היין העולמי ’Le Davos du Vin’, אירוע שנערך במהלך סוף השבוע, היססתי. היססתי האם לאשר את הגעתי מאחר ולא הייתי בטוח שאמצא את מקומי בין שאר המוזמנים. יאיר היידו, עימו התייעצתי, אמר לי שוודאי שעלי להשתתף. לאחר בדיקה נוספת שערך עבורי עם מר פרנסואה מוס (Fran?ois Mauss), נשיא הגראנד ג’ורי האירופאי (Grand Jury Europ?en), ומארגן האירוע, הובטח לו שאין פה טעות. ארזנו, אשתי מוניק ואני, את המזוודות וטסנו למילאנו. אחרי בציר ארוך ומתיש, לא יכולתי לבקש דבר נעים מזה. במילאנו חיכתה לנו לימוזינה של BMW (אחת מנותנות החסות) וברוב פאר נסענו ליעדנו. ווילה ד’אסטה שימשה כארמון קיץ במאות ה-17 ו ה-18. היא טובלת בגנים מקסימים, מדשאות ירוקות ורחבות ידיים, עצים ,פסלים, מזרקות ומפלוני מים. הפעם האחרונה בה ביקרתי במקום הייתה למעלה מ-40 שנה והסתיו הוא בהחלט הזמן הנכון לחזור לאגם קומו, עם ערפילי הבוקר המכסים אותו והצבעים המשתנים בעלוות העצים הסובבים אותו. המזל האיר לנו פנים גם בחזית מזג האוויר, הגשם הגיע רק בבוקר עזיבתנו – דמעות של פרידה. פנינה של טעם טוב בוילה ד’אסטה אפשר ממש להריח את ריחו של העולם הישן והטיפול הקפדני של מאות בשנים ניכר בכל פינה. לא פשוט להשוות פנינה זו של טעם טוב לשום מלון מודרני, נפלא ככל שיהיה. סיפורה הרומנטי של הווילה מתחיל לפני כ-500 שנה בכפר צ’רנוביו (Cernobbio): כפר קטן, של דייגים וחוטבי עצים. הראשונות שהגיעו למקום בו עומדת היום הווילה, היו נזירות שברחו ממלחמת האזרחים בשנת 1442 ובנו כנסייה, שעמדה במקום שנמצא כיום הגן היפהפה של הווילה. העיר קומו הסמוכה, הייתה כבר אז עיר משגשגת ושוקקת חיים והתפרסמה במאה ה-16 בתעשיית המשי, שהיא עדיין עיקר פרנסתם של תושבי האזור. אוביו גליוס, בנה של אחת המשפחות החשובות של אותה תקופה, למד ברומא וחזר לקומו כשהוא נושא בתואר הרם של קרדינל העיר. גליוס בנה בסמוך למנזר מעון קיץ, על חופיו של האגם, בהתאם לאופנה האחרונה באותם הימים. הווילה תוכננה ע"י הארכיטקט פלגרינו פלגריני (אחד הארכיטקטים המובילים בזמנו) ונקראה בשם גרובו (Garovo), ע"ש פלג מים סמוך הנשפך לאגם. הווילה נחשבה למופת ארכיטקטוני. יורשו של גליוס המשיך לטפח ולשפץ את הווילה והגנים הסובבים אותה, שמעה יצא למרחוק ובשנת 1614 אף ביקר בה הסולטאן הטורקי. בשלהי המאה ה-18, עברה הווילה לבעלותו של המרקיז ברתולומיאו קלאנדרה, אריסטוקרט דקדנטי שהוציא את הונו על יין, נשים ושירה. אשתו, בלרינה לשעבר (שערורייה בחוגים הגבוהים של אותה תקופה), חידשה ושיפצה את המבנה בכדי ’לנקר את עיניהם’ של משפחות האצולה, שהתקשו לקבלה. הבאה בתור לרכוש את הווילה ולטפחה הייתה אליזבט, הנסיכה מווילס, שהייתה נשואה באומללות רבה לג’ורג’ הרביעי. היא נתנה לווילה את שמה הנוכחי – ווילה ד’אסטה. לאחר גירושיה המכוערים מהמלך נפטרה שבורת לב והווילה נמכרה. לקראת סוף המאה ה-19 הפכה הווילה למלון יוקרה וספא ומאז ועד היום מתארחים בה כוכבים ואחמ"ים ידועי שם. אירוח מפנק מהדרגה הראשונה פראנסואה מוס הוא מארח נפלא, בעל כושר ארגון יוצא דופן ומלא חיוניות והומור והאורחים היו מן המעלה הראשונה. טעימות היין היו מעניינות ביותר ונבחרו בקפידה. ארוחות הצהרים והערב היו נפלאות והוגשו ע"י צוות מלצרים חרישי ומקצועי, כולם איטלקים. בארוחת הגאלה שנערכה ע"י שפים מחבל פיימונטה. השף Maurilio Garola ממסעדת La Ciau del Tornavento הגיש לנו מנת ביצי משק טריות עם פטריות כמהין לבנות מאלבה ואניולוטי – כיסוני בצק ממולאים בשר משלושה סוגים שונים, מוגשים ברוטב בו בושלו. השף Massimo Camia ממסעדת Locanda nel Borgo Antico הגיש מנת לחי של כבש מזוגגת ביין ברולו, בליווי קרם תפוחי אדמה מאזור אלטה לנגה. שמונה יינות ליוו את הארוחה וביניהם: 2005 Chiara Boschis ’Cannubi’ Barolo של לוצ’יאנו סנדרונה ו- Angelo Gaja, ’Sori Tildin’ Langhe 2001. בארוחת ערב נוספת, נהנינו מפסטת פפרדלה ברוטב לובסטר ועלי סלק וממנת פילה בקר בפטריות פורצ’יני ורוטב זביונה פרמז’ן על מצע מדליוני לחם ארומטי והוגש Ch?teau Marquis de Terme Grand Cru Class? Margaux משלושה בצירים שונים: 2000 ,1995 ,1990. ארוחת הבוקר,הארוחה החביבה עלי, הייתה אף היא פינוק אמיתי. שניים מן הערבים הוקדשו להצגת היינות על ידי הייננים וכבוד גדול היה לי להציג את יינות קסטל במעמד מכובד זה. הרצאות מרתקות לוח הזמנים היה עמוס ביותר, הרצאה רודפת הרצאה. נושאי ההרצאות והמרצים היו מגוונים מאד: החל ממבקר היינות הצרפתי בעל השם העולמי מישל בטאן (Michel Bettane), שהרצה על ביקורת ואתיקה, דרך איבנהו ג’ונסטון (Johnston) מחברת ג’ונסטון (סוחרי יין ידועים מבורדו כבר מהמאה ה-18), שהרצה על השוק הבורדולזי וכלה בפרופסור ז’אן-רובר פיט (Pitte) נשיא הסורבון לשעבר, שהרצה על היסטוריית היין, הזהות האירופאית והקשר שלה עם תרבויות עתיקות בעולם. פיט החמיא לעם ישראל על מקומו ההיסטורי בתעשיית היין. הרצאות מרתקות נוספות ניתנו מפי אוליביה הומברכט (Humbrecht), כורם ויינן ידוע מחבל אלזס, קנאי אדוק של השיטה הביו-דינאמית ומפי אנג’לו גאיה (Gaja), מרצה בחסד עליון, שריתק אותנו בהרצאתו על כרמים, יינות וטרואר באיטליה. לבסוף, הרצאה מפי יאיר היידו שלנו, בן טיפוחיו של גאורג רידל, הבעלים של חברת רידל הידועה ולשעבר יד ימינו ולדעתי אחד מטועמי היין המוכשרים ביותר. היידו הרצה על הפרויקט האינטרנטי המהפכני החדש שלו, בנושאי יין, גסטרונומיה ותיירות. אינטרמצו לקראת סיום מלבד תוכנן המקצועי ורב הידע של ההרצאות, החיכוך עם שאר האורחים היה אגדי. ייננים כ– (Pierro Antinori, Pablo Alvarez (Vega Sicilia, Louis-Michel Liger Belair (La Romanee) ו-Eric Rousseau המיתולוגי מחבל בורגון. עיתונאים חשובים כדוגמת סטיבן ספורייר (Spurrier), מבקר היינות הבריטי הידוע של מגזין Decanter שהגיע עם אשתו וגרר אותי לשיחה פוליטית מביכה באחת מארוחות הערב, ניל בקט (Beckett), עורך המגזין המושקע Fine Wine Magazine, איש לבבי במיוחד שהגיע בערב הגאלה בלבוש סקוטי מסורתי מלא, כולל החצאית, והעיתונאית הידועה אלין מק’קוי (McCoy) מרשת Bloomberg. בין שאר האחמ"ים עימם חידשתי את הקשר היה יועץ היין והיינן המיתולוגי סטפן דרנונקור (Derenoncourt) חקלאי אמיתי, שהשכלתו לא באה לו מהאקדמיה והנסיך מיכאל סלם-סלם (Salm Salm), לשעבר נשיא התאחדות יינות ה VDP של גרמניה. עם הנסיך סלם סלם נפגשתי לראשונה לפני כשנתיים, כאשר במהלך ביקורו בישראל, מצא את הזמן והגיע ליקב קסטל, ביחד עם שר הכלכלה הגרמני דאז. במהלך השהייה התגבשנו לכדי חבורה קטנה: מוניק זוגתי ואנוכי, יאיר היידו, קריסטין ורנה (Vernay) היורשת והייננית של יקב ג’ורג’ ורנה מ- Condrieu ובעלה פול אמסלם (ממקומותינו..), אוליביה דסל (Decelle) ואשתו אן. אוליביה הוא הבעלים לשעבר של חברת הענק הצרפתית למזון קפוא פיקאר (Picard), שפרש מעסקים והיום הוא הבעלים של ארבעה יקבים (ועוד ידו נטויה). היקב הגדול ביותר שבבעלותו הוא מס אמיאל (Mas Amiel) ובנוסף עוד שלושה יקבים קטנים יותר באזור בורדו, שהחשוב ביניהם הוא שאטו ז’אן פור (Jean Faure) בסנט אמיליון. יחד נהנינו מן ההרצאות, סעודות המלכים והגנים המוריקים ורק בלילה האחרון, גילה לנו פול אמסלם את כישרונו בנגינה על פסנתר ואף הגדיל לעשות ופצח בשיר. ליוו אותו ידידינו יאיר היידו ושמפניית Cristal 2002 . אכן, מראות קשים… החלטות הרות גורל, רעיונות פורצי דרך או הסכמים חשובים לא היו שם, אבל ניחוחות של עולם ישן, גנים מטופחים, יין נהדר ואוכל יוצא דופן – כולם היו שם לרוב! eli@castel.co.il אתרים: davosduvin grandjuryeuropeen villadeste