מאת שי שגב
הכורמים בשמפן אמנם נהנו מתנאי גידול מעולים השנה, כך התברר לשי שגב בשיחה איתם, אבל המכירות ב’קאנטים’. הבציר בשמפן הסתיים לאחרונה, ומגדלי הענבים פוסעים הלוך וחזור בעצבנות יתרה משום מה
זו הייתה שנה טובה בכרמים, מספיק גשם ושמש מלטפת בזמן הנכון, ומעט מאוד מחלות שפגעו בענבים. המגדלים בשמפן, הידועים גם כ’וינרון’ ((vignerons, קמו בבוקר הבציר עם חיוך גדול וציפייה רבה למכור יבול רציני וטוב לבתי השמפניה, כמו מוא-ט שנדון Mo?t et Chandon, לנסון Lanson, ומאם Mumm, שהפכו לבעלי שם ואיכות בהפיכת ענבים לבועות, ובמכירתם כמוצר נחשק ברחבי העולם. הווינרון, המספקים קרוב ל-90% מענבי שמפן, מקבלים תשלום בהתאם למשקל הפרי ביבול, כך שיבול גדול מניב לרוב גם ממון רב. "זו בהחלט נחשבת כשנת בציר אידיאלית" מספר פטריק לה ברון, נשיא איחוד המגדלים בשמפן. אך ליצרני השמפניה, הידועים גם כ’נגושיאנט’ (n?gociants), היו רעיונות אחרים לגמרי. בשנים האחרונות הם דחקו ודחפו ליבולים גדולים יותר, על מנת לענות לצרכי הביקוש העולמי לבועות הצרפתיות הידועות. אפילו בתקופה שמחוזות כמו לנגדוק ורוסיון בדרום צרפת סבלו מעודף ייצור מדי שנה, יצרני השמפניה לא הצליחו לעמוד בביקוש. עתה, בשל המיתון השנה, אך גם בשל התחזקותו של היורו, המכירות צנחו מאוד, בעיקר בארצות הברית ובבריטניה, שני שווקי השמפניה הגדולים ביותר, שיחדיו מהווים יותר מ-40% מיצוא השמפניה הכולל. מגיעים לפשרה בשנת 2007, בשעה שהכלכלה העולמית דהרה, נמכרו 339 מיליון בקבוקי שמפניה ברחבי העולם. בשנה שעברה נתון זה נפל ל-322 מיליון בקבוקים ושנת 2009 תסתכם לפי ההשערה ב-270 מיליון בקבוקים בלבד. גם שנה הבאה לא תראה מלבבת במיוחד. 1.2 מיליארד(!) בקבוקים מקשטים כיום את המנהרות מתחת לבתי השמפניה, והדבר האחרון שהנגושיאנט היו צריכים השנה, היה בציר איכותי. הפתרון האידיאלי שהוא חיתוך בגרזן במחירים על מנת להקפיץ את המכירות, אינו אפילו בר סיכוי, וזאת מכיוון שיצרני השמפניה טוענים, כי הדבר יפגע ביוקרה ובתדמית המשקה. בעת הבציר הנוכחי התפתח תיקו מעניין בין הצדדים: הנגושיאנט, חלקם עם מחזור מזומנים מכובד, הציעו לרכוש 7,500 ק"ג ענבים להקטר מן המגדלים, כלומר, הפחתה ענקית של 47% מן השנה הקודמת. "אין לנו כל ברירה אלא להתאים עצמנו לאקלים הכלכלי", מספר גיזלן דה מונטגולפייה, נשיא איחוד בתי השמפניה. באופן צפוי, המגדלים ביטלו את ההצעה כי לטענתם הייתה הרסנית. חלק האשימו את הגודש ביבול בשל צפי המכירות השאפתני והמוטעה של הנגושאינט, ואף חושדים שבתי השמפניה שיחקו עצמם כקשים, כי הם מצפים למשא ומתן קרוב עם קניינים שיחדשו עימם את החוזים. אך שני הצדדים יודעים שהם צריכים להחזיק מעמד. המגדלים, רובם עסקים קטנים, צריכים את הנגושיאנט כדי שיקנו מהם את הענבים ויצרו עבורם את השוק המבעבע; בתי השמפניה, אשר לרובם ככולם יש פחות מ-10% ענבים בגידול עצמי, הפכו לבני ערובה בידי המגדלים. בסופו של דבר, הגיח שלא במפתיע, גוף היין השולט בשמפן, CIVC, אשר הודיע לכולם כי ישנה פשרה. לה ברון, תיאר זאת דרך אגב, כ"הפתרון הנוראי הכי פחות נורא". בתי השמפניה יקנו כ-9,700 ק"ג להקטר, אך יבקבקו רק 8,000 ק"ג להקטר, וכך ישאירו שווה ערך של 48 מיליון בקבוקים ליישון במיכלים למשך 10 חודשים, שלאחר מכן ובתקווה, הביקוש יתחיל מחדש. האם פתרון זה אידיאלי? הכל תלוי בהתאוששות הכלכלית. רק לפני מספר שנים אנשי שמפן התווכחו שהצריכה הגלובאלית לשמפניה רק תגבר עם השנים עוד יותר, ואף פתחו בלובי פוליטי שהצליח להרחיב את שטחי הכרמים של שמפן. כאשר העתיד אינו נהיר, התעשיה בטח נושמת לרווחה כשיקח לפחות 10 שנים לערך עד שענבי האזורים החדשים יניבו פרי. בינתיים, כמו בארגון הנפט העולמי OPEC, אנשי השמפניה מנהלים את הקרטל שלהם בצורה טובה למדי כדי להבטיח שהמחירים יישארו גבוהים. אך כפי שהכותב, שמשקיע מדי פעם בנפט, וכל מי שבקי בהיסטוריה בוודאי יודע, תמיד ישנה אפשרות שכמה יצרנים יצאו מן השורה ויתחילו לתת הנחות. הרבה בתי שמפניה נמצאים בחובות ובמחסור של כסף מזומן זה מכבר, כך שהצורך לספק סחורה בכל מחיר יכול לנצח את המחסור במזומנים. ישנן כבר שמועות בשוק על מחירים מיוחדים… אם כן, אוהבי שמפניה כמונו יוכלו להרוויח רבות, או לפחות ליהנות מפסק זמן בהסלמת המחירים הרצינית של השנים האחרונות. הגורם היחידי שהחל להרוויח כרגע מן המצב הן אוכלוסיית הציפורים המקננות באזור שמפן. הן יזכו לאכול את אלפי הטון של הענבים שנשארו על הגפנים כתוצאה מן הבציר המופחת. אז איך אומרים ב’ציפורית’ – לחיים ?