מאת עפרה בר נון
"החייזר המנהיג זינק על השולחן והחל לקפץ כמטורף ולהסתובב סביב עצמו ללא הפסקה. חיכינו שהוא יתפוצץ. במקום קול נפץ, הוא פתח את פיו ושאג במבטא מיוחד במינו: "שנה טובה מלהקת האחים הקווקזים של אשדוד! שתהייה לנו Happy New Year" הטור של עפרה בר נון
התחזיות לשנת 2010 שוב אפוקליפטיות. הן מחזירות אותי למסיבת הסילבסטר האיומה של שנת 2000. אז הבטיחו לנו שבחצות בדיוק יגיע סוף העולם. גם ניבאו שכדור הארץ יתפוצץ ונמצא את עצמנו מרחפים בגלקסיות רחוקות. בינתיים חלפו להן עשר שנים ואנחנו עדיין כאן. את ראש השנה האזרחית לא חגגתי מרוב פחד במשך עשור שלם. הטראומה מאותה מסיבה נשארה איתי שנים. ’2010’ גם הוא מספר מאד שיווקי. בעזרתו ניתן למכור לנו שוב תסריטים לתרחישים שונים ומשונים, שיביאו עלינו בליל הסילבסטר מגוון אסונות. בקרוב אצלכם בשכונה: ’המבול 2’, ’עידן הקרח מגיע לתל אביב’, ו’שובו של אי.טי, חייזר ולוחם’. שתיים, אפס, אחת, אפס. יחסי ציבור משובחים ללוח השנה הגרגוריאני. בינתיים, בואו נחזור בזמן לערב האחרון של שנת 1999, לפני עשור בדיוק, מסיבת המילניום שלי. בסלון תלויים בלונים ואני מחכה לשישים חברים, שהבטיחו לחגוג בחברתי את השעות האחרונות שלהם לפני השיטפון הגדול, הקיפאון המוחלט והניסויים הפולשניים שיעברו בחללית האם. ליהנות עד הסוף המר בעזרתם של עשרה ארגזי שמפניה, להקת ג’אז, הרבה בשר טוב על האש ועשרים קילוגרמים של תותים בקצפת. הקייטרינג הוזמן לשעה תשע בדיוק. מספר שעות לפני שהאורחים הגיעו נזכרתי ששכחתי להכניס את בקבוקי השמפניה למקרר ונאלצתי להכניס אותם למקפיא לקירור בזק. השמפניה חייבת להיות קרה מאוד לקראת פתיחת הבקבוקים והרמת הכוסות בחצות בדיוק. תותים ושמפניה צוננת, בדיוק מה שצריך לפני שהעולם עומד מלכת. לפנות ערב הודיעה להקת הג’אז שתאחר קצת. הם נתקעו בברית והסקסופוניסט הצטנן. חצי שעה לפני שהאורחים שלי התחילו להגיע התקשר שוב נגן הקונטרבס והודיע ש"הביג בנד של אשדוד" לא יגיעו וישלחו אלי להקה אחרת. לפני שהספקתי לשאול מה שם הלהקה נותקה השיחה. בשעה עשר האורחים שלי החלו להגיע. הם הביאו עימם מתנות מיוחדות לחיים שאחרי סוף העולם. חברות ילדות הביאו לי מטריה לכבוד המבול, משפחת לוי הכינה חליפת חלל תפורה משקיות ניילון ואורח אנונימי, שכנראה לא כל כך אהב אותי, הניח חבילה עם קלשון של שטן. אנשי הקייטרינג הדליקו את הגריל וצלו נתחי בשר עסיסיים. "להקת הג’אז עוד מעט תגיע. היו קצת עיכובים, הם שולחים מישהו", הבטחתי לאורחים ודחסתי עוד צלע טלה לפי. מי יודע אם בעולם הבא מגישים משהו לאכול? שלא נישאר רעבים. נותרה רבע שעה לספירה לאחור. צריך לפתוח את בקבוקי השמפניה. אני מוציאה אותם מהמקפיא ומעמידה אותם בשורה על השולחנות. כבר בניסיון לפתיחת הבקבוק הראשון מתגלה האסון. עידן הקרח מגיע לתל אביב ומכה בבקבוקי השמפניה שלי, שקפאו. אפוקליפסה עכשיו. האורחים המאוכזבים כבר לא ירימו כוסית בחצות. מקסימום בירה וגם היא כמעט אזלה. עשרה לחצות, רעשים משונים מגיעים מכיוון דלת הכניסה. דפיקות ויללות משונות. האם כך נשמעים תושבי המאדים הבאים לחטוף אותנו, לאחר שהחנו את הצלחת המעופפת שלהם על הגג שלי בעיירה פסטורלית בשרון? אני שולחת טבח שרירי מחברת הקייטרינג לפתוח את הדלת והם מתפרצים פנימה בסערה. שורה של עשרה גברים אוחזים בחרבות, לבושים במעילים ארוכים מכופתרים ומגפי עור שחורים. על ראשיהם כובעי ענק מפרווה לבנה ושפמים עצומים מעטרים את פניהם. הם פוצחים בזעקות צורמות בשפה משונה, מתופפים על תופים גדולים ומחללים בכלים משונים. שניים מהחייזרים, מוכנים לקרב, זועקים זעקת מלחמה ורצים בריקוד מוזר לעבר האורחים. אני חשבתי שבגלקסיות אחרות הצליחו כבר לפתח אקדחי לייזר וכלי נשק מתקדמים המוחקים לאויבים את המוח בלחיצת כפתור אחת. חרבות יש להם!? החייזר המנהיג זינק על השולחן והחל לקפץ כמטורף ולהסתובב סביב עצמו ללא הפסקה. חיכינו שהוא יתפוצץ. במקום קול נפץ, הוא פתח את פיו ושאג במבטא מיוחד במינו: "שנה טובה מלהקת האחים הקווקזים של אשדוד! שתהייה לנו Happy New Year". כולנו נשמנו לרווחה. כנראה שכדור הארץ ניצל מפלישת חוצנים בכל זאת. דקה לחצות, כולם סופרים יחד, 60, 59, 58 ,57. ב-56 לספירה הגיע המבול. שלמה האינסטלטור הזהיר אותי לפני החורף שאם לא אחליף את דוד המים החמים במטבח הוא יתפוצץ מהקור ויציף לי את הדירה. ב-10 שניות לחצות הדירה כבר הייתה מוצפת, רק הקווקזי שרקד על השולחן נשאר יבש. בקבוקי שמפניה קפואים ותותים צפו בכל הדירה. השמאים של חברת הביטוח טענו שנזק כזה הם לא ראו מזמן. אז סיפרו איתי יחד: 10…9…8…7…6…5…4…3…2…1… ב-31 בדצמבר 2009, מסיבת סוף העולם שוב אצלי בסלון. כולכם מוזמנים. נוסטרדמוס דווקא לא, שילך להרוס את חגיגת ראש השנה של מישהו אחר. ואם בכל זאת תחליטו לא להגיע, שתהיה לכולנו שנה טובה. Ofrax7@hotmail.com