המשקה השחור

מאת אהד גניאל

אומצות הבשר נוטפות הדם הונחו על השיש הרחב, הננה (עוזרת, מטפלת ומנהלת משק הבית במדינות אמריקה הלטינית) קילפה את העגבניות כהכנה לסלט עגבניות מקומי חריף. איש האלכוהול גרס מגוון גרגירי פלפלים להם הוא קורא ’ארבע העונות’ מעל נתחי הבשר, פיזר מלח גס והחל ללטף ולעסות את הנתחים העסיסיים
במבט מהצד נראה היה שנתחי הבשר מתמסרים לידיו ואצבעותיו החזקות של איש האלכוהול. ההפסקות במלאכת הבישול של איש האלכוהול נוצלו כדי ללגום מהבירה המקומית קילמס (Quilmes) או כדי לנשנש זית ופלפל שיפקה. שיהוק והוא ממשיך במלאכתו. הכל היה לכבוד הזמנתם של דיקן אוניברסיטת בואנוס איירס וראש הקהילה היהודית. איש האלכוהול בחר בחג החנוכה כדי להפגין את כישרונות הישראלי בעולם הבשר ולתת ’פייט’ ראוי ל’פאריג’ה הארגנטינאית’ (המנגל המקומי) – באנו חושך לגרש! הגרגרנית שאיתו אמרה: "תראה להם מאיפה משתין הדג". אני בן 13 ואינני מבין כיצד דג קשור לבשרים שמכינים. איש האלכוהול הבחין בי ומיד הוריד כוס מהמדף המקורר ומזג לתוכה במיומנות את שארית בקבוק הבירה. "אבא כואבת לי הבטן, אני לא רוצה בירה", אמרתי. עיניו הכחולות והעמוקות הרצינו והביטו בי פנימה, גבותיו התכווצו והראו את התפשטותה של דאגה היורדת דרך קמטיו העדינים ונעלמת בין שערות זקנו העבות. "זה הזמן להכיר חבר אלכוהולי שפותר את הכאבים" אמר והלך בהפגנתיות לחדר האירוח ולבר הפינתי. מדובר בארון פינתי בנוי מעץ מלא שדלתותיו עשויות מגילופי עץ ’נפתוליים’ ומשוות לו מראה עתיק ומהודר. מתוך הארון משך איש האלכוהול מדף שהפך לשולחן קטן ועליו העמיד מספר בקבוקונים קטנים עטופים בנייר חום. איש האלכוהול התקרב אלי ואמר כממתיק סוד: "רוב האנשים שותים אותו בסיום הארוחה כדי שיסייע להם בתהליך העיכול, מה שהם לא יודעים היא שהשפעתו מעולה וטובה יותר כאשר הוא נלגם בטרם יאכלו" וחייך אלי חיוך ממזרי. איש האלכוהול סובב את הפקק הירוק הקטנטן ואמר לי ללגום את כל תכולת הבקבוק בפעם אחת. הוא הזהיר אותי שתחילה יהיה לי טעם מריר אך התחושה בסוף תהיה נהדרת. זאת הפעם הראשונה שקיבלתי אזהרה על טעמו החזק של המשקה, בוודאי מדובר על משהו מיוחד. עשיתי כדבריו והרגשתי את המרירות בכל חושיי, החל מהיד המחזיקה את הבקבוק דרך עמוד השדרה, הריח, האוזניים שלפתע נפתחו (ממש כמו באווירון), העיניים שנסגרו וכמובן הטעם שפשוט עטף את כל חלל הפה והגרון בדרכו לפתור אותי מכאב הבטן. "אונדרברג" אמר איש האלכוהול, ככה קוראים למשקה הזה. "מה אתה אומר?", שאל. "מר מאוד", עניתי. מה זה בכלל? בעצם מדובר במשקה מריר (bitter) שידוע כדז’סטיף, עם זאת איש האלכוהול טוען בתוקף (ואני מאמין לו) שהמשקה הוא אפריטיפי לא פחות מאשר דז’סטיפי ו"לא מעניין אותי מה הצרפתים אומרים על המשקה הגרמני הזה". הבקבוקון מכיל 20 מ"ל של אלכוהול בחוזק של 44%, הוא עטוף בנייר קש חום, עלמת החן המופיעה על גבי האריזה היא אשתו של אמיל אונדרברג. עם פתיחת ההברגה הירוקה מתפזר ריח חזק של תרופה וטעמו לשותים אותו לראשונה חזק ועוצמתי. איש האלכוהול סיפר לי שלפעמים הוא מצטייד בבקבוקון כזה בכיס חליפתו כדי שיוכל לשתות לאחר הארוחה אליה הוזמן. איך עושים את זה? הכל התחיל בשנת 1846. הוברט אונדרברג היה הראשון בשושלת שיצר את המשקה (עד היום, מזה חמישה דורות, החברה מנוהלת על ידי משפחת המייסדים). הוא אסף 43 צמחים ארומאטיים ממדינות העולם השונות והשרה אותם במיכלי מתכת יחד עם מים טהורים ואלכוהול איכותי (מדובר במתכון שמור וסודי העובר מאב לבן). חלק מהעשבים נחתכים זמן קצר לפני תחילת ההשריה כדי לשמר את הטעמים הארומאטיים. התערובת המדויקת נעשית על ידי בני המשפחה האמונים על שמירת המתכון הסודי. התהליך הסודי נקרא ’תמיד אותו דבר’ (Semper Idem). התהליך מבטיח את ההתפשטות העדינה והאפקטיבית של טעמם של העשבים. הנוזל המושרה עובר לחביות עץ אלון מסלובקיה כדי להבטיח את הטעם האחיד. הנוזל שנותר מועבר למיכלי קירור ומהם לשכבות של פילטרים. משם המשקה מוכנס לביקבוק ולאחר מכן לעטיפה בנייר הקש החום. חשוב לציין שמדובר בתהליך שמייצר את אותו טעם בדיוק בהתמדה כבר יותר ממאה שנה. מעבר לעשבים וריכוזיהם השונים ולאלכוהול האיכותי יש במשקה גם מי שתייה טהורים שעוברים בדיקות מחמירות על ידי החברה. מדובר במשקה שעוזר מאוד למערכת העיכול, המשקה נקי מתוספי סוכר, נקי מגלוטן, פחות מ-11 גרם פחמימות, 49 קלוריות, כל המרכיבים הם ’מתנות’ מהטבע, ולמקפידים, חשוב לא פחות לדעת, שהוא כשר! איך שותים? כשהולכים לארוחה רצינית ניתן פשוט להחביא את הבקבוק באחד הכיסים, בסיום הארוחה לגשת לשירותים ופשוט ללגום אותו בשקט ולהשתדל לא לדבר לאחר מכן – הריח מסגיר אותך מיד. אם מעוניינים להגיש זאת בכוס חייבים לדאוג לכוס עם רגל ארוכה, כך שתהיה הכוס הגבוהה ביותר שניצבת על השולחן (קורדיאל גבוהה). אם אין, אפשר גם להגיש בכוס שוט. מה עוד? אפשר להפתיע את המוזמנים ולהגיש להם בסיום הארוחה סורבה של אונדרברג (הרעיון המקורי שייך לאונדרברג): חמישה ליצ’י טריים, שני תפוזים סחוטים, ס"מ סנגוויל, 100 מ"ל מיץ חמוציות, שתי כפיות סוכר, שני בקבוקוני אונדרברג. להקפיד שכל המוצרים קרים, להכניס למיקסר ולעבד אותם לנוזל, להוסיף את האונדרברג עם קוביית קרח, לגרוס ולמזוג. הסלוגן של החברה הוא: Underberg – The sign of well-being. ויש גם קוקטיילים הדרך הכי טובה להתחיל בעדינות היא עם קוקטייל אדיאמוס – בקבוקון של אונדרברג, 40 מ"ל של קלבדוס, 40 מ"ל של ליקר שוקולד. משקשקים את הכל ומוסיפים 20 מ"ל שמנת מתוקה. יש יפנים שמוסיפים בקבוקון של אונדרברג לסאקי חם, שווה לנסות. "השפד הקטד שכח לסגור הדלת" – קוקטייל לטיפול בצינון – בקבוקון תרופת הפלא (אונדרברג), מיץ מלימון שלם ובריא (אם יש לימוני יוזו אז עדיף), שתי כפיות דבש, 150 מ"ל של מים חמים. לערבב טוב טוב, ולחזקים שבינינו אפשר להוסיף מעט וויסקי. הצועני – בקבוקון של אונדרברג, 60 מ"ל של אייריש קרים בייליס, 30 מ"ל של פרנו, 20 מ"ל של קוואנטרו. לשקשק בשייקר עם קוביות קרח, למזוג וליהנות. לאוהבי הוודקה יש את ’נערת העשבים’ (Herb Girl) – בקבוקון של אונדרברג, 20 מ"ל של וודקה טובה, 20 מ"ל מיץ חמוציות, 10 מ"ל קרסאו אדום. לערבב את הכל עם קרח ולמזוג נקי לכוס קוקטייל. תארו לעצמכם שהתוצאות דומות לעשבים אחרים. למתעניינים: סלט העגבניות החריף – חורצים את הצורה איקס על העגבניות (לפחות שש עגבניות) ומכניסים אותן לקערה עם מים רותחים. אחרי שלוש עד ארבע דקות מקלפים בעדינות יתרה את קליפת העגבנייה. לאחר מכן חותכים את העגבנייה לריבועים בגודל ס"מ אחד, לכלי של הסלט מוסיפים את העגבניות והנוזלים שניגרו מהן. סוחטים לימון שלם ומוסיפים אותו לקערה. מוזגים שמן זית ביד רחבה ומוסיפים מלח. חותכים שני פלפלים ירוקים חריפים לטבעות דקיקות מאוד ומוסיפים לסלט. מערבבים את המרכיבים וממתינים שעתיים לפחות. מומלץ לאכול עם כיכר לחם טרי. אהד גניאל – אי"מ הדרכות