מאת יאיר קורן
היצרנים בחבל שמפן מדווחים על עליה במכירות בספטמבר ובאוקטובר אך חוששים כי תקופת החגים המתקרבת לא תפתור את בעיית המלאי העצום שהצטבר השנה במרתפים. יאיר קורן מרחיב
ראש איגוד היצרנים והמגדלים, Ghislain De Montgolfier, צופה כי לקראת חג המולד יהיה אפשר להשיג בקבוק שמפניה בפחות מ-10 אירו לבקבוק. "כשהמלאי גדול, הפיתוי גובר להציע מבצעים לקידום מכירות", אומר De Montgolfier, וממשיך בפתגם ישן: "כשאני אופטימי, אני שותה שמפניה; כשאני פסימי – אני שותה שמפניה כדי לשוב ולהיות אופטימי". הוא צופה כי השנה לא יגיע היקף המכירות ל-322 מיליון בקבוקים, כפי שהיה ב-2008, נתון שהיה נמוך גם הוא בכ-5% לעומת השנים הקודמות. הוסיפו לירידה במכירות את הבציר השופע שהיה השנה בשמפן, 1,300 ק"ג לדונם, ותקבלו מושג על "הצרות" של המגדלים בשמפן. הירידה במכירות השנה הייתה גדולה במיוחד בבריטניה ובארה"ב, ואילו בצרפת, שם המצב הכלכלי טוב יחסית, לא נרשמו ירידות דרמטיות. הצרפתים, איך לא, יודעים לחיות והם משתלטים יפה על מחצית משוק השמפניה, הן מבחינת הנפח הן מבחינת ההכנסות של היצרנים. יצרני השמפניה, המאוגדים בגוף המכונה Comite Interprofessionnel de Vins de Champagne, מגלגלים 4 מיליארד אירו בשנה. התאגיד המוביל בשמפן הוא LVMH בעל המותגים הידועים ’דום פריניון’, ’מואה שנדו’, ’וו קליקו’, ’רינר’ ו’קרוג’. צועד בראש בדרך כלל אני לא יוצא מגדרי לנוכח ציונים גבוהים, זכייה בתחרויות, "וואוו" כזה או אחר, אבל הפעם מדובר במגזין היין המוביל בארה"ב וביין הראוי לכל שבח אפשרי, גם משום שהוא נותן תמורה מצוינת לכסף. כתב העת Wine Spectator דירג בפעם הראשונה יין ממדינת וושינגטון בראש רשימת "100 יינות השנה" והעניק לו ציון גבוה – 95. מדובר ב- Cabernet Sauvignon Reserve מבציר 2005 של יקב Columbia Crest מקבוצת Ste. Michelle Wine Estates. לאחר הפרסום בעיתון התקבלו ביקב פניות רבות של אוהבי יין אך הם נאלצו להסתפק בתשובה המאכזבת שהיין אינו במלאי כבר כמה חודשים (יוצרו ממנו רק 6,000 תיבות) ושינסו להפנות אותם אל מפיצים שאולי נותרו להם מעט בקבוקים. בטעימה היין #1 מפגין עוצמה ומורכבות (יש בו תוספת קטנה של קברנה פרנק ומרלו) והוא מאוזן להפליא. תמצאו בו המון פרי שחור, שוקולד, וניל ורמזים של עץ אלון. היין כבר במיטבו אבל אין מה למהר. Columbia Crest הוא היקב הגדול ביותר בצפון מערב ארה"ב ומייצר יותר מ-2 מיליון תיבות בשנה. עוד שני יינות של סיינט מישל נכללו ברשימת ה-100 של וויין ספקטטור: קברנה סוביניון של Canoe Ridge מבציר 2006, במקום ה-38, ובלנד אדום של Spring Valley Vineyards מבציר 2005, במקום ה-60. בסך הכול נכללו ברשימת ה-100 ששה יינות ממדינת וושינגטון ושניים ממדינת אורגון. מרוקו בתנופה השם Les Celliers de Meknes בודאי לא אומר לכם הרבה, אבל יינות החברה מגיעים למרחקים, אפילו להודו ולסין. כרמי היקב מתהדרים ב-AOC על פי השיטה הצרפתית, היחידי במרוקו, ומשתרעים על שטח של 20,000 דונם, לרגלי הרי האטלס. הזנים הם קברנה סוביניון, מרלו, סירה ושרדונה, ומנהל היצוא, הבלגי Jean Pierre Dehut, מסביר כי למרבה הצער הזנים המקומיים נכחדו. הפניקים החלו ליצר יין במרוקו באלף הראשון לפנה"ס והרומאים שלחו יין ממרוקו לאיטליה. לאחר שמרוקו הפכה למדינת חסות צרפתית ב-1912, הצרפתים נטעו כרמים רבים כדי לענות על הביקוש של בני עמם שהתגוררו בצפונה של אפריקה וגם כדי ליצר יין המיועד לצריכה בצרפת. יקבים בצרפת גם נהגו לערבב יינות עוצמתיים ממרוקו עם יינות צרפתיים אך הדבר נאסר ב-1957 באמנת רומא. לאחר שמרוקו זכתה בעצמאות עודד המלך חסן ה-II משקיעים זרים להמשיך ולפתח את תעשיית היין בממלכה והציע להם בשנות ה-60 קרקעות במחיר מסובסד. היו צרפתים שקפצו על המציאה והמגמה נמשכת גם היום – קרקעות זולות וכך גם כוח האדם והוצאות ההובלה. היקף היצור במרוקו מגיע ל-30 מיליון ליטר בשנה, מהגדולים בעולם הערבי. רוב היין מיוצא בתפזורת וכעת חברה מסין עומדת להקים במרוקו מפעל ביקבוק. היצרנים מקווים להגדיל את היצוא ולהשיבו להיקפים שהיו בעת השלטון הצרפתי. צריכת יין במרוקו אינה נתפסת כחילול הקודש כמו בערב הסעודית, למשל, והיין נמכר במרכולים במחלקה נפרדת עם קופות מיוחדות ליינות וכהילים.