דבר המערכת על הצעת החוק המגבילה מכירת אלכוהול

ב-20 בדצמבר 2009 נפל דבר בישראל – הממשלה אישרה סופית את השלב הראשון בהצעת חוק המגבילה מכירת אלכוהול
אין זה ממנהגנו לעסוק בפוליטיקה, וכך נמשיך, אך ב-20 בדצמבר 2009 נפל דבר בישראל – הממשלה אישרה סופית את השלב הראשון בהצעת חוק המטילה הגבלות על מכירת אלכוהול, הגבלות שספק אם יובילו למימוש חוק שאפתני המכונה רשמית ’תוכנית לאומית לצמצום צריכה לא אחראית של אלכוהול’. התוכנית, כך נאמר, נועדה לקדם תרבות של צריכה אחראית ומדודה של אלכוהול בקרב צעירים, ואנו הראשונים המברכים על כך, אך אנו גם תוהים – האם זו הדרך? הצעת החוק, שיזם המשרד לביטחון הפנים, כוללת בשלב א’ איסור מכירה של משקאות משכרים מ-23:00 עד 7:00 בבוקר, מתן סמכות לשוטר להחרים או להשמיד משקה משכר במקום ציבורי ואיסור להחזיק כהילים או לצרוך אותם במקום ציבורי מ-23:00 עד 7:00, למעט במקומות המיועדים לכך. הגבלות דרקוניות המוצעות בשלב ב’ של החקיקה הועברו לבחינה בוועדות – איסור פרסום של משקאות משכרים ואיסור מכירה למעט בחנויות בעלות רישיון מיוחד. עוד הגבלה שהועברה לוועדות, לדעתנו סבירה ביותר, היא העלאה ל-21 של הגיל החוקי למכירה ואספקה של משקאות משכרים. עניין הרפורמה במיסוי אלכוהול לא הועלה במקביל לדיון בממשלה אף שכך היה מתוכנן. רשות המסים הודיעה כי בקרוב יפרסם שר האוצר צו בעניין והוא יובא לאישור בוועדת הכספים. הרפורמה החשובה הזו אמורה לגרום לייקור משקאות זולים, לעתים מזיקים, ולהוזלה ניכרת של המותגים האיכותיים והיוקרתיים. עד כאן ההתפתחויות האחרונות, האמורות לשפר לכאורה את המצב, לבלום את מעשי האלימות ואת תאונות הדרכים הקטלניות. האם זה כך? האין מדובר בסך הכול בצעדים פופוליסטיים, בחוק שהוא דקלרטיבי בלבד, חוק שאין שום סיכוי לאכוף אותו? בל נשכח שלמהלכי הפוליטיקאים קדם מסע חסר תקדים בעיתונות, בעיקר בשלושת העיתונים היומיים הגדולים, וכי כתבים ופובליציסטים שאינם מבינים הרבה בשוק האלכוהול, שאינם מבחינים בין יין לוודקה, התלהמו וגרמו נזק בל ישוער לתרבות השתייה המושכלת, הכייפית והאחראית, המתפתחת לאט לאט בארצנו. לכל אלה נזכיר את התיקון ה-21 לחוקת ארצות הברית ששם קץ ל-14 שנים של עלייה בפשיעה ולהתחזקות המאפיה. שנת 1933 חייבת להיחרת במוחם של כל המטיפים למיניהם כשנה שבה התברר ש- Prohibition Act אינו הפתרון לבעיית השתייה הלא מבוקרת. אנו מכנים את התקופה ההיא ’תקופת היובש’ אבל שמה האמיתי הוא ’תקופת האיסור’, ובאמצעות איסורים, קוראים יקרים, אין משיגים הרבה. מה כן עובד? משיחות עם עמיתים בחו"ל מתברר כי מסע ההסברה בישראל ’אם שותים לא נוהגים’, מעורר התפעלות, ונראה לרבים כלי יעיל למניעת תאונות דרכים. הוסיפו לכך חינוך בכל הגילים, בראש ובראשונה בבית, ואת הרפורמה במס, המקרטעת משום מה, ותקבלו מצב טוב בהרבה מן המצב הנוכחי. שוטר בכל פיצוציה, סורגים על מדפי האלכוהול, חנויות ברישיון מיוחד ועוד כהנה וכהנה הגבלות, לא ישנו דבר. הנחלת הרעיון ששתייה לא נועדה ’לדפוק את הראש’ אלא לענג, שמדובר במוצרים הקשורים לתרבות, רק אלה יוכלו לגרום למהפך. זה לא יקרה מחר, אבל חשוב לשמור על פרופורציות ולא להיגרר לפופוליזם זול – הצריכה של כהילים, של בירה ושל יין בישראל נמוכה במאות אחוזים לעומת מדינות מערביות אחרות.