ביסטרו מיגל – מקום ששווה לסעוד בו

מאת אמיר שיינמן

החודש החליט ד"ר אלי שולים לבקר בביסטרו מיגל, מסעדה הממוקמת ברחוב הירקון בת"א, היה שם הכל מהכל, פירות ים, דגים, בשר בקר, נקניקיות הבית, פסטה, סלט, אנטי פסטי, לחם ועוד. קבלו סיכום על המנות המוצלחות, האכזבות הקטנות והקינוחים המתוקים.
בשנות השבעים המאוחרות, כשהכבישים היו פחות טובים והמכוניות פחות נוחות, תרתי אחר מנת הפלאפל האידיאלית וצלחת החומוס האסלית. על מנת לטעום מנת פלאפל מומלצת או בשביל חומוס טוב הייתי מוכן להשכים קום בשבת ולצאת לנסיעה של 3 – 4 שעות הלוך וחזור. ירושלים, עכו, נצרת, חיפה. סבלנות אין קץ התגלתה בהמתנה למקום ישיבה, גם על מקום עמידה היינו מתפשרים, זמן היה לנו בשפע. עבורי היה זה הגורמה בהתגלמותו. הזמן לא עצר, אך אני עדיין חובב פלאפל וחומוס טובים, רק פחות ספונטנית. תפיסת הגורמה שלי לעומת זאת השתנתה ותואמת להשקפת עולמי העכשווית. תחזרו לשם? במסגרת עיסוקי היומיומי אני פוגש בלא מעט אנשים. אחת הדרכים לשבור מחסומים ולהפיג חששות היא לנהל שיחת חולין בטרם ניגש לעניינים שבגינם פנו אלי. הנושא המרכזי, איך לא… עוסק באוכל. כמה מופתעים מטופלי ומאד שמחים לשתף פעולה. בדרך כלל אני נוהג לשאול ולתחקר על מקומות חדשים ומעניינים בהם סעדו לאחרונה ולשאול לדעתם. להחליף כתובות וכמובן המלצות (רובם לא יודעים על תחביבי זה). בתחילה הם מנסים להרשים אותי באותם מקומות נוצצים ובשמות מפורסמים. וכך מתנהל הדיאלוג: "אכלנו שם… אצל ההוא… היה נהדר" הם מספרים. "כמה פעמים סעדתם שם?" אני שואל. "פעם אחת, לרגל יום הנישואין, הוצאנו 650 ש"ח לזוג". "נהניתם? תחזרו לשם?" כאן מגיעה תנועה של חוסר נוחות, והתשובה: "כן, היה מצוין, היה סבבה (הישראלי המצוי לא יצא פראייר). איזו אווירה, איזה עיצוב, כל העולם שם". "תחזרו לשם?" אני חוזר על השאלה. "בטח… אולי… טוב, זה לא שווה את… השירות איטי… חיכינו הרבה בין המנות… היה רועש… היה צפוף… מנות קטנות… פלצני…" (יש מקומות יוצאי דופן שהתשובות שונות). תכלס, לא הבנתי כלום. אין כל התייחסות לטיב ואיכות האוכל אלא לאריזה בלבד. אחרי שקילפנו את השכבה הראשונה, "היכן אתם אוהבים ונוהגים לסעוד כשבאמת מתחשק לכם?" אני שואל. מסתבר שרובם נוהגים לסעוד במקומות קרובים למקום מגוריהם, או במקומות בהם האוכל טוב והמחיר צפוי, האווירה נעימה והשירות ידידותי. המקום בו הם מרגישים בבית, מרגישים שייכים. נכון, המחקר הזה אינו מדעי, אבל לקחו בו חלק מאות אנשים. נעים, טעים והגון ’מיגל’ הוא אחד המקומות שתואמים את תוצאות המחקר. האווירה נעימה, האוכל טוב, עיצוב פשוט במובן החיובי של המילה, מעט שולחנות, בר מרכזי והתמחור הוגן. ביסטרו מיגל ממוקם במרכז רח’ הירקון, מול הים, חלק ממלון בוטיק תל אביבי. התפריט במיגל אופייני לכל ביסטרו, אבל נועז ומעניין יותר. מסבחה של קלמרי, שרימפס באריסה, קרפצ’ו בצ’ילי, קלמרי ושרימפס ברוטב לימון ויוגורט. בשבת קרה ובהירה בחרנו, משפחה מן הישוב, לסעוד במיגל. חמישה סועדים מסובים לשולחן עגול בפינה מרוחקת אבל חמימה, במקום בו ישבנו לא ראו את הים, אבל ידענו שהוא קרוב. מנות ראשונות: שרימפס וקלמרי בתרד, לימון כבוש ברוטב יוגורט – מנה מצוינת מתובלת בעדינות, כיפית ומרעננת, המחיר 46 ש"ח. קרפצ’ו בקר בצ’ילי – הקרפצ’ו הפך לבן בית בכל תפריט, מנה פשוטה להכנה, למרות זאת המרקם והטעם משתנה ממקום למקום. במיגל יודעים להכין קרפצ’ו. הבשר איכותי בעובי הנכון ותוספת הצ’ילי משדרגת את המנה. אנחנו מאד אהבנו. המחיר 31 ש"ח (עבור הלחם המתבקש נדרש תשלום נוסף לצערי, לתשומת לב הבעלים). סלט עלים ירוק – העלים נבחרו בקפידה, הרוטב העדין והבצל הירוק משדרגים את המנה לתענוג פשוט ואמיתי, 22 ש"ח. צלחת אנטי פסטי – מנה משתנה, מורכבת מארבעה סלטים: סלט גזר, סלט סלק, כרובית מטוגנת ועלי מנגולד – מנה סבירה ללא כל ייחוד, 32 ש"ח. שתי מנות לחם – 20 ש"ח. לחם מאד סטנדרטי, רחוק מהזכות להיקרא פוקצ’ה, למרות המלח הגס שפוזר בנדיבות. חיוב מיותר לחלוטין. מנות עיקריות: תבשיל של פילה בקר בפטריות וארטישוק ירושלמי – ספיישל נהדר, נתח פילה איכותי שעובד כראוי, נדיב בכמותו, חגיגה לחיך, 98 ש"ח. נקניקיות הבית עם כרוב כבוש בליווי פירה – לדעתי מנת הדגל במיגל. נקניקיות שכמותן מזמן לא טעמנו, מנה מצוינת, 44 ש"ח. דג היום – מנה של פילה מוסר בטפאנד זיתים ופירה – מנה טובה, הדג עסיסי, במחיר ידידותי של 68 ש"ח. המבורגר מיגל – המבורגר עשוי מבשר איכותי, מעובד כראוי, אך לוקה בחוסר עסיסיות. לא אהבתי את הלחמנייה הסתמית, גם נושא הרטבים דורש מחשבה נוספת, המחיר 58 ש"ח, יקר ולא מוצדק. פטוצ’יני ברוטב שמנת, פטריות ונתחי פילה – היתה המנה הפחות טובה מבין חמש המנות, פספוס אמיתי. מעניין היה לשמוע את דעתם של קבוצת התיירים מאיטליה שישבה על הבר באותה העת. הטעם הראשוני והבסיסי של כל פסטה מקורו במינון המדויק של המלח שיש להוסיף לסיר המים, במיגל שכחו את המלח, 45 ש"ח, בזבוז של מנה. קינוחים: המלצר האדיב גדי המליץ על מלבי, אנחנו הוספנו עוד שני קינוחים וטוב שכך עשינו. נמסיס – עוגת שוקולד מצוינת מבחוץ, שוקולד איכותי חם מבפנים – תענוג אמיתי, 30 ש"ח. עוגת גבינה – טובה, 30 ש"ח. מלבי – אנחנו לא אהבנו, 30 ש"ח. את רוב הקינוחים מכינים במקום. עבור התענוג שילמנו 646 ש"ח לפני שירות. החשבון כלל גם שתייה חמה ושתי כוסות בירה בקס. עבור יין מבעבע לבן, קריסטליאנו ברוט לא שילמנו, הצטיידנו בקופון מאתר האינטרנט של המקום, כמה ישראלי. חניה בשפע בתשלום – 16 ש"ח לשעתיים. לסיכום: ביסטרו מיגל – מקום מקסים עם אווירה נעימה. מנות ראשונות טובות מאד, מנות עיקריות נהדרות, פרט למנה אחת של פטוצ’יני רחוקה משלמות. קינוח מעולה נמסיס, עוגת גבינה טובה ומלבי חלש. התמחור במיגל יותר מהוגן. השירות: מלצר ידידותי, אדיב, מכיר את התפריט ומעט דעתן (להשוות למברוסקו לפנטזיה?). מקצועיותו רחוקה משלמות, נדרשת יד מכוונת. את הסכו"ם למנה העיקרית הניח עוד בטרם סיימנו את המנות הראשונות, לי זה הפריע! מים לא מגישים, אלא ע"פ בקשה ובקמצנות. ביסטרו מיגל הוא מקום שכיף לאכול בו. המיקום, האווירה ובעיקר השף עדי אבו. המחירים הוגנים במיוחד, למרות החיוב עבור הלחם. המקום מומלץ ושווה ביקור. מיגל, הירקון 88, תל אביב, טלפון 5107555-03. shulimeli@walla.com