כוכבת העשור – ניקרגואה

מאת גדי לוי

בימים אלו אנו מסכמים את העשור החולף, הדיו נשפך כמים במצעדי עשור מכל סוג וצבע. ישראלים אוהבים לסכם דברים, יש תחושת ביטחון בהתרפקות על העבר כאשר מסתכלים על העתיד המזרח תיכוני שלנו
גם אני לא יכולתי להתחמק מסיכומים. בראיית העשור החולף היה קשה מאוד להתעלם מהסיגרים המשובחים שהגיעו אלינו מניקרגואה, שחקנית חדשה יחסית בתעשיית הסיגרים שעשתה קפיצה מטאורית בעשור האחרון. עם קצת עזרה מהרי הגעש ניקרגואה, השוכנת במרכז אמריקה בין הונדורס בצפון לקוסטה ריקה בדרום, מחולקת לשלושה אזורים גיאוגרפיים – השפלה האטלנטית שאיננה פורייה מבחינה חקלאית, השפלה הפאסיפית וההרים בצפון מרכז. השפלה הפאסיפית, השוכנת בחלק המערבי של המדינה בסמוך לאוקיינוס השקט, היא מישור צר, פורה וחם, שפזורים בו הרי געש אחדים. יותר ממחצית אוכלוסיית המדינה מתגוררת באזור זה, שבו שוכנת הבירה מנגואה. האפר הגעשי תורם לפוריות הרבה של הקרקע בשפלה הפאסיפית. בצפון מרכז המדינה, במרחק מה משני האוקיינוסים, בסמוך לגבול עם הונדורס השכנה, שוכן אזור הררי שאקלימו חם פחות, ובו העירEsteli שבסביבתה מטעי טבק רבים כמו גם כמה ממפעלי הסיגרים המובילים במדינה. בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת ניתן היה לצפות מניקרגואה לגרוע ביותר – רעידות אדמה והצפות, מלחמות, הפיכות משטר ורעב, הכל חוץ מסיגרים. יתרה מכך, המשטר הסנדיניסטים השמאלני שהלאים אדמות ורכוש רב מחד, ואמברגו אמריקאי מאידך, גרמו לרבים בתעשיית הטבק והסיגרים המקומית לעבור להונדורס או לרפובליקה הדומיניקאנית השכנות ולהקים שם את עסקיהם מחדש. דבר זה סייע לביסוס תעשיית הסיגרים של שתי המדינות הללו אף יותר. באמצע שנות התשעים התייצב המצב בניקרגואה ואפשר לכלכלה שלה כמו גם לתעשיית הסיגרים להתאושש. כתוצאה מכך עמד הייצור בשנת 2000 על כמעט 20 מיליון סיגרים ידניים, כשליש מן הייצור בהונדורס. סיגרים עם רייטינג גבוה הטבק הגדל בניקרגואה עשיר מאוד בטעם וגוף הודות לתנאי האקלים והאדמה הגעשית העשירה, דומה באופיו לטבק הגדל בקובה. למעשה ישנם שלושה אזורי גידול נפרדים במדינה- Jalapa, Estel? ו-Condega. אזורים אלה מניבים טבק איכותי ביותר המאפשר ליצרני הסיגרים ליצור תערובות מורכבות אך ורק מן התוצרת המקומית. מהר מאד קנו להם הסיגרים מניקרגואה חובבים רבים בכל העולם. מותגים מוכרים כמו- Padron, C.A.O, Plasencia, Torano שנראה כי היו כאן מאז ומעולם בעצם עשו את הצעד המשמעותי שלהם רק בעשור החולף. בשנת 2006 עמד הייצור על כמעט 90 מליון סיגרים אך חשוב מכך, באופן עקבי, הסיגרים מניקרגואה קיבלו אז כמו גם היום את הרייטינג הגבוה ביותר. החל משנת 2006 שולטת שוב המפלגה הסנדיניסטית השמאלנית בניקרגואה, אמנם קיים חשש מהידרדרות נוספת במדינה שכבר ראתה כל כך הרבה סבל, אך הביטחון האישי והכלכלי של תושבי המדינה גבוה יותר. ראייה לכך שלאחרונה מספר יצרני סיגרים מובילים החזירו לניקרגואה את קווי הגידול והייצור מהונדורס השכנה. בשעה שאני כותב שורת אלו הצלחתי לשים את ידי על ה- Padron 1926 Maduro פאר היצירה מניקרגואה – בהחלט אחד הסיגרים היותר טובים שמיוצרים כיום. ואני מבטיח לכם, אי אפשר לייצר סיגרים כל כך טובים אם אין בלבך קורטוב של התלהבות, תשוקה ואופטימיות. המלצות הפעם אמליץ על שני סיגרים המיוצרים בניקרגואה. הראשון, הסיגר החדש של Dunhill – מותג מוכר וידוע שהעביר בשנים האחרונות את הייצור שלו מדומיניקה לניקרגואה. והשני Anniversary 1964 – סיגר נוסף מבית היוצר הכל כך מוצלח של פדרון. Dunhill Signed Ranged – Robusto מוצא: ניקרגואה מילוי: ניקרגואה, הרפובליקה הדומיניקאנית אוגד: קמרון עטיף: ניקרגואה חוזק: מלא גוף מחיר לצרכן: 57 ש"ח עבור הסיגרים של Dunhill תמיד חיפשו את הטבק הטוב ביותר, החל מקובה דרך הרפובליקה הדומיניקאנית ולבסוף ניקרגואה. זהו סיגר רובוסטו מוקפד ומגולגל היטב. עשיר בטעמו, מלא גוף ומורכב, הודות לשימוש בטבק משלושה מקורות שונים. כל זאת על פי מיטב המסורת של Dunhill כבר למעלה ממאה שנה. Padron Anniversary 1964- Torpedo Maduro מוצא: ניקרגואה מילוי: ניקרגואה אוגד: ניקרגואה עטיף: ניקרגואה חוזק: בינוני עד מלא גוף מחיר לצרכן: 175 ש"ח הסדרה היוקרתית של פדרון הושקה בשנת 1994, לציון 30 שנות עשייה. עלי הטבק הגדלים בניקרגואה הינם מסדרות גידול מוגבלות ומיושנים כארבע שנים בטרם יגיעו לקו היצור, זהו סיגר טורפדו מגולגל לעילה ולעילה הבנוי בצורה רבועה – Box Pressed, נחשב לאחד ממותגי הסיגרים הטובים בעולם. ————————————————————————————————————- גדי לוי – מנהל רכש ומכירות בחברת ’אש-לי סיגרים וטבק’, דור שלישי בענף הטבק בארץ