מאת עפרה בר נון
"הסולם מתנדנד מעט תחת עומס משקלו הרב והברט שלו נופל לתוך המכונה. "מֶרְד, מֶרְד, מֶרְד!" הוא מקלל וצופה בשאריות הכובע. "אפשר לטפס קצת יותר גבוה מיסייה? אני רוצה לראות היטב את התהליך", אני פוקדת עליו ומסייעת לשטינקר להעפיל לקצה הסולם. "עוד קצת, בבקשה, יותר גבוה, עוד קצת…", אני מדרבנת אותו ועוזרת לו… עד הסוף." הטור של עפרה בר נון
למכירה, בהזדמנות: דירה טחובה במרכז הארץ, פולקסווגן שנת 2000 שלא סוחבת בעליות, סלון עור מכוער עם כתמים של קברנה על הכריות ומכונת כביסה ישנה, שמשמיעה קולות של טרקטור. כל הקודם זוכה. שלום, אני נוסעת! אני נוטשת את העיר הגדולה, את מסעדות הגורמה המעוצבות ואת חיי הלילה הסוערים. הסיטרואן הישנה של מיסייה פונטיין מקרטעת במעלה הגבעה ונעצרת בחריקה ליד שורה של חביות יין ישנות. מנהל היקב השמנמן יוצא ממנה בטריקת דלת ומסדר את כובע הברט שלו, שהיה מונח באלכסון על הקרחת. הוא מביט ישר לעבר הכרמים של הדוד המת שלי ומחייך. "אה, הבציר בבורדו, התקופה הכי יפה בשנה. את ישנה כאן בווילת הקיץ, ליד היקב. אם חזירי בר ינסו לפרוץ את הדלת בלילה, תני לי צלצול ואני מיד מגיע עם רובה הצייד שלי, אולי יצא מזה גם תבשיל לצהריים. אורְוּואַר בחמש בבוקר!" תודו, שבסתר לבכם גם אתם חלמתם שתגלו פתאום דוד זקן וחולה בצרפת. דוד שגידל דונמים אינסופיים של כרמים, הקים יקב מפואר וחטף שבץ בתזמון מושלם. למזלכם, הוא תפס את האקספרס לגן עדן בדיוק כאשר פיטרו אתכם שוב באופן מביש ממקום העבודה והודיעו לכם, שבתחום בדיקות התוכנה, באמת אין לכם מה לחפש. הפעם האחרונה שישנתי בוילה מבודדת בכפר, הייתה בחוות בריאות בגליל ובמקום חזירי בר שמנמנים התדפקו על דלתי אחיות עם חוקני מיץ עשבים. שניהם אורחים לא רצויים. אני, שפגשתי בחזיר בר רק בצלחת שלי עם רוטב יין אדום ופירה כמהין, הייתי מעט מודאגת מהביקור הלילי הצפוי ונעלתי היטב את דלת הווילה המהודרת. זו לא הייתה הדאגה היחידה שלי. אני במרוץ נגד הזמן. מרוץ, שאת יריית הפתיחה שלו, ירה הדוד שלי בצוואתו. "ביום מותי, אני רוצה להוריש לקרובת המשפחה שלי, חובבת היין, את יקב שאטו לואי, בתקווה שתנהל אותו בתבונה ותמשיך את דרכי". הוא הוסיף באותיות קטנות, שרק עורכי דין פריזאים יודעים לקרוא, את המשפט הבא: " אם במהלך השנה הראשונה הרווחים ירדו, אעביר את אדמותיי לממשלת צרפת". על עשיית יין רק קראתי בספרים. שם זה נראה קל. בוצרים, מפרידים, מועכים, מתסיסים, סוחטים, מיישנים ומבקבקים", על הנייר, רק על הנייר. שום חזיר בר לא בא לבקר אותי בלילה ומפני שהשעון המעורר שלי המשיך לצלצל עד הצהריים בתוך המזוודה שלי, לא התעוררתי לבציר. בשעה אחת, אני מוצאת את מיסייה פונטיין והכורמים בכרם, מעמיסים ארגזים עמוסים בטונות של ענבי קברנה סוביניון. "אני אצטרך לדווח לעורך הדין בפריז", הודיע פונטיין וניגב את הזיעה מפניו. "הבציר הוא היום החשוב בשנה, כך היה אומר הדוד שלך. את לא הגעת לפקח. נכשלת. חבל מאד מדמואזל". לפני שעורך הדין ילאים את הקרקעות של הדוד לואי וימיי בבורדו יסתיימו, אני מתייצבת ביקב לפיקוח צמוד על המשך התהליכים. אם פונטיין ידווח עלי, אני אגורש מהיקב ואצטרך לשוב למשרת הייטק אפרורית. אני חייבת מיד לעצור אותו. מיסייה פונטיין, מתבונן בי בחשדנות ומעקם את פניו כאשר אני שואלת בתמימות מה עושים במכונה הנראית כמו מטחנת בשר ענקית. כמובן שידעתי שמועכים בה את הענבים, אך הייתה זו הזדמנות פז להיפרד לשלום מהרשות המפקחת והמדווחת. טונות של ענבים נשפכו לתוך ה’מפרד ממעך’. התירוש האדום ניגר ופונטיין מביא סולם, כדי להראות לי כיצד פועלת המכונה מקרוב. פונטיין מטפס ראשון ואני בעקבותיו. "את בטוחה שיש לך ידע בעשיית יין?" הוא שואל אותי בזלזול. "דוקטורט ביצור יין וחקלאות", אני משקרת לו בביטחון. הסולם מתנדנד מעט תחת עומס משקלו הרב והברט שלו נופל לתוך המכונה. "מֶרְד, מֶרְד, מֶרְד!" הוא מקלל וצופה בשאריות הכובע. "אפשר לטפס קצת יותר גבוה מיסייה? אני רוצה לראות היטב את התהליך", אני פוקדת עליו ומסייעת לשטינקר להעפיל לקצה הסולם. "עוד קצת, בבקשה, יותר גבוה, עוד קצת…", אני מדרבנת אותו ועוזרת לו… עד הסוף. האמבולנס מגיע כעבור שעה מהכפר הסמוך. הרבה לא נותר להם לעשות. מבחינתי, פונטיין היה כבר מוכן למעבר למיכל התסיסה לאחר שיצא ממנו כל המיץ. הייתה לוויה שקטה. על הגבעה שמעל הכרמים, מול נוף פסטורלי מדהים, עמדו פועלי היקב ועורך הדין הפריזאי. עורך הדין דיבר בשבחו של פונטיין וציין עד כמה מצערת התאונה האיומה שקרתה לו. בנוסף, אחל לי הצלחה בניהול היקב והבטיח לשוב לאזכרה. כעבור שנה בדיוק, אנחנו שוב עומדים מעל הקברים של פונטיין והדוד לואי, חולקים להם כבוד ופותחים את בקבוק היין הראשון שלי: "שאטו לואי פונטיין, קברנה סוביניון, בורדו". "יין יוצא מן הכלל!" משבח עורך הדין. "מה המרכיב הסודי שלך?" "זה פונטיין" אני עונה בגאווה. "הוא ממש נתן את הנשמה שלו בשביל היין הזה". Ofrax7@hotmail.com