ישראל עדיין לא מעצמה של יין

מאת יאיר קורן

בתערוכת היין ISRAWINEXPO, הציגה תעשיית היין הישראלית את הישגיה (ויש לה הישגים גדולים), קניינים ועיתונאים מרחבי העולם יבואו ויתפעלו, עסקות אולי יגובשו, אבל המצב הבעייתי יישאר בינתיים כשהיה, וישראל לא תהפוך ל’מעצמת יין’ כפי שנהג לכנות אותה, ברגע של התרוממות הרוח, אחד ממנהלי ’כרמל מזרחי’. יאיר קורן מסביר
לישראל אין את הנתונים המתאימים להפוך למעצמה בתחום הזה, בין השאר בשל הכמות הזעירה שהיא מייצרת (כמו יקב גדול אחד בצרפת או באיטליה) והצריכה הפנימית הנמוכה, שאינה עומדת להשתנות באופן דרמטי בשנים הבאות. רצוי שנפנים זאת ונזכור שכרגע רק הכשרות והזיקה לישראל של יהודים, ושל אחרים, הן היתרונות היחסיים שיש לנו בעולם, אך לא מעבר לכך. גם בכשרות יש מתחרים רבים, ולכן כדאי לנסות לברר כיצד להגדיל את הביקושים. כל האמור לעיל לא נועד לרמוז שבישראל אין מייצרים יינות איכותיים, להיפך: דווקא משום שמייצרים כאן יינות אדומים ברמה בינונית וגבוהה, חבל שהיצוא אינו ממריא ועומד רק על כעשירית מן התפוקה. לפני קצת יותר משנה כתב מבקר היין הנחשב בעולם, רוברט פרקר ג’וניור, כמה הערכות על תעשיית היין שלנו, לצד דרוג מחמיא של 90 נקודות ויותר שנתן הנציג שלו ל-14 יינות. בתעשייה העדיפו להתרפק על הציונים והעדיפו להתעלם מכל השאר. תזכורת מכאיבה מדברי פרקר לא תזיק: ". . . מספרם של היינות המצוינים עדיין קטן מאוד, גם בסקירה הזאת של יקבים הנחשבים לטובים ביותר. . . יש תולעת בתפוח יקבי הבוטיק הישראליים (ליקוי המתפשט גם אל הגדולים). כמויות קטנות של יין מוצעות לעתים במחירים גבוהים, שאינם ממש מוצדקים. . . יש עדיין עבודה רבה לעשות לפני שהיינות האלה יוכלו להתמודד בשוק הבין לאומי. האפשרויות הן: להעלות את האיכות או להוריד את המחירים". פרקר הצביע, עוד לפני תחילת המשבר הכלכלי, על מחירים המתעלמים מן המקובל בשוק העולמי, על תאוותנות הגורמת נזק לתעשייה כולה, וחובתי לומר בלי כחל ושרק: למעט כעשרה יקבים משפחתיים קטנים, ברמה בין-לאומית, אין שום הצדקה למחירים המטורפים שגובים שאר היקבים המכונים ’בוטיקים’ בעבור יינות פגומים ולא עקביים. מקובל לספר למבקר הזר שיקבי רמת הגולן (המצוינים) הובילו את מהפך האיכות בארץ, שיקבי הבוטיק דחפו את התעשייה כלפי מעלה. כל זה מופרך מחקרית. מי שכן גרם למהפך הוא הציבור הישראלי שבשנות ה-80 סרב להמשיך לשתות יינות זבל. טכנולוגיה חדישה זמינה והבלוף הגדול המכונה ’הפרדוקס הצרפתי’ סייעו גם הם לקדם את התעשייה ואת היבוא, אך היין נותר עד היום בגדר אופנה ולא הפך למוצר תרבותי-ים תיכוני, כפי שכולנו קיווינו שיהיה. עם זה, יש בארץ ’גרעין קשה’ של שוחרי יין, שאתם, הקוראים הנאמנים של ’יין, גורמה ואלכוהול’ נמנים עמו, ציבור שאצלו הפך שיח היין לדרך חיים. ואולם הציבור המבורך הזה וגם המגזין שלנו (שהקדים את זמנו), לא יביאו לשינוי המיוחל. החזית שבה יש להשקיע את חלק הארי של המשאבים לקידום צריכת היין היא השוק הפנימי. אני מודע לכך שה’עליהום’ על צריכת אלכוהול, שמובילים עיתונאים בורים בתחום, מקרין גם לעולם היין, וכאן המשימה האמיתית, הקשה – לעשות מסעי הסברה לציבור הרחב שהיין הישראלי הוא מוצר חקלאי-תרבותי, ייחודי לנו, שאי אפשר לשכפל אותו בשום מקום אחר בעולם. הגדלת הצריכה בארץ (שאינה עולה היום על 5 ליטרים לנפש), רק בכמה אחוזים, עשויה לקדם את התעשייה יותר מאירועים ממלכתיים גרנדיוזיים בארה"ב ובאירופה. היקבים מצדם צריכים להיות ערים לנעשה בעולם ולהיות קשובים לביקוש. מהפכת הקאווה והפרוסקו (שלושה בקבוקים מרעננים ב-100 ש"ח) היא דוגמא מצוינת לחלל שהיקבים לא השכילו למלא במוצר תואם, ואילו היבואנים פעלו בהתאם, וטוב שכך. אני מברך על הפעילות המקצועית של מכון היצוא, וגם על הרצון הטוב של משרד החקלאות, לקידום יינות ישראל בחו"ל. עם זה, נראה לי שאין לתלות בכך תקוות גדולות משום שאין לנו, כאמור, שום יתרון יחסי בשוק הכללי הלא כשר במחירים הנוכחיים ובמצב הפוליטי הקיים. היין הוא מוצר תדמית המוסיף יוקרה לישראל, מעודד תיירות ותרשו לי להיסחף – מקדם את השלום. ההצעה שלי – ולא המצאתי את הגלגל – היא שכל יינות ישראל יתהדרו בקפסולה אחידה, כחולה-לבנה, או עם סמל המדינה מעל הפקק – זה יהיה צעד הצהרתי ראשון, משותף לכל היקבים, שגם ישראל, הפרומיל של תעשיית היין העולמית, על המפה. yk@netvision.net.il