מאת חזי רייין
המעטפה המהודרת נחתה אצלנו בדואר ביום ו’ לעת צהריים. ידיי רעדו בהתרגשות כבושה כשהושטתי אותן לערימת החשבונות ושאר הטרדות ושלפתי אותה כשולה אוצר נדיר מבין גבבת השחת בו היתה טמונה… הסיפור של חזי ריין
המעטפה המהודרת נחתה אצלנו בדואר ביום ו’ לעת צהריים. ידיי רעדו בהתרגשות כבושה כשהושטתי אותן לערימת החשבונות ושאר הטרדות ושלפתי אותה כשולה אוצר נדיר מבין גבבת השחת בו היתה טמונה. "היינן המפורסם, ד"ר מרגנית, מזמין אותך למכירת היין השנתית ביקב תפוז", אמרה הכותרת המסולסלת בראש הדף. מיד השלכתי עצמי בהתרגשות לרצפה ונישקתי את מרצפות הבית. סוף סוף עלה בידי להיכנס לרשימת המכובדים המוזמנים למכירה השנתית ביקב הבוטיק הנחשב ביותר בארץ, יקב תפוז. מן הידועות היא בקרב שוחרי היין והתאווה לחיים הטובים, כי היין אותו מייצר מרגנית הינו הטוב מסוגו בארץ וכבר זכה לתשבחות בינלאומיות כאלו ואחרות. לא זאת אלא אף הוברר לאחרונה כי פרדוקס קיום רשימת התפוז כבר נחקר במכון ויצמן, שכן נדמה כי רשימת הזכאים להגיע למכירה השנתית הפרה את כל חוקי הפיזיקה. דהיינו, אינך יכול להיכלל ברשימה ולהגיע לאירוע התפוז אם לא נכללת ברשימה בשנה שעברה ונכחת פיזית באותה מכירה. וחוזר חלילה. הגיון בריא למדי המשמר עצמו קפוא לנצח. מנגד עלתה העובדה התמוהה: הרשימה גדלה היתה מדי שנה וכמות יין התפוז הנמכר צמחה באופן שערורייתי ביחס לגידול הטבעי באוכלוסייה. למזלי כי רב, חבר של חבר של חבר, שפגשתי באירוע טעימות כזה או אחר, הציג אותי בפני הד"ר ורמז לו בקריצת עין חברית, כי ממוני רב, כיסיי עמוקים וגם חיכי מעודן ומתוחכם דיו. לפיכך אולי כדאי, זאת אומרת אם לא קשה מדי, ואם רק יתאפשר, להוסיף אותי לרשימת מכירת היין השנתית. מרגנית, איש חד מבט, סקר אותי מכף רגל ועד ראש כאומד את ערכי וארנקי ולבסוף החליט, כי יתכן שאני ראוי. מיד שלף חפיסה סיגריות מקומטת ועליה רשם ברוב רושם והדר "מר יחזקאל ריין" ואת כתובתי, ואף שרבט שני סימני שאלה גדולים וסימן קריאה אחד בינוני. כך צורפתי לדפי ההיסטריה. ביום שבת המיועד צחצחתי את נעלי הלכה שלי עד בוהק, לבשתי את מעיל הפראק המיוחד שהוריש לי אבי, עליתי על רכבי הצנוע ופניתי לעבר פרדסי גדרה. לא למותר לציין, כי היקב הנחשק שאב את שמו ממטעי התפוזים בהם טבל. שבילי עפר עמוסי בוץ לעייפה נשאו את רכבי המתלונן ואותי בתוכו נרגש ונרעש למכירה השנתית הראשונה שלי ביקב הנאצל. כשהגעתי למקום כבר חנו לידו שורות שורות של רכבי שטח מבהיקים, אשר ניכר בהם, כי אויר הכפר היה זר להם. את גלגליי הצנועים הצבתי בסוף השורה הארוכה והתקדמתי ברגל לעבר מבנה הבטון המוזנח. שם כבר התגודדו עשרות חובבי יין כמוני, כשהם רבים על תשומת לבו של הד"ר ועל ארגזי היין שנמכרו במחירים מפולפלים. אף אני הצטרפתי להמון ויחד עם כולם השקתי כוסות יין מהבסיר החדש. כטוב ליבי ביין הבוסר רכשתי מיד כמה ארגזים יקרים להחריד, אשר מבקר היינות של העיתון היומי שיבח מאוד מאוד לפני כשבוע תחת הכותרת "זהב נוזלי בינות תפוחי-הזהב". בכלל, על הקירות תלויים היו ממוסגרים טורים וכתבות, אשר נגזרו מהעיתונות החופשית המגוונת ואשר כולם סיפרו בשבחו של היקב הנפלא ושלל יינותיו. לעת ערב כבר שבתי הביתה מתנודד, ארבעה ארגזים נחים במושב האחורי ורוחי כולה אומרת גילה ודיצה. לשמחתי ולאושרי על טיב מזלי לא היו גבולות. זאת אומרת, עד אמצע השבוע שלאחר מכן. אז התפרסמה בטלוויזיה כתבת תחקיר מקיפה אודות הטוען החדש לכתר, תחת הכותרת "מי יתנני פרח גפן בבִּיצה?" אכן, בהרי הגליל נתגלה זה לא מכבר יקב בוטיק חדש ורענן, יקב הבִּיצה. שמו הוענק לו על שום ביצות החוּלה שנשקפות היו ממרומי מושבו הנידח והנסתר במעלה ההר. "יקב הביצה הוא הוא הדבר הגדול הבא." כך הבטיח הכתב הנודע, "עכשיו כבר כדאי לכבוש את ההר ולמות מתענוג". לדבריו בטעימת יינות שנערכה לאחרונה גברה הבִּיצה על התפוז בצורה משכנעת מאוד ומאז אין נחשב עוד האחרון ליין הטוב במדינה, כי אם רק לשני בטיבו. עולמי חרב עליי. מה אעשה עם כל זבל ההדרים שרכשתי זה לא מכבר? למחרת, התייצבתי עם שחר בחנות היין הקבועה שלי עם מטען הדרים חורג. המוכר הוותיק, שהבחין בתמיהתי המופגנת על המהפך, מלמל אלי ברחמים "ילד, מה איתך? כולם כבר יודעים שמרגנית הוא פאסה. יינות התפוז, טיבם מפוקפק והם אינם מתיישנים כראוי". פרצתי בבכי תמרורים. אפס, לא אלמן ישראל. המוכר טוב הלב ליטף את ראשי השח ובסודי סודות לקח אותי לחדר האחורי. שם הראה לי על מפת ניווטים צבאית מסווגת מאוד את הדרך הסודית אל יקב הביצה, אשר בבעלות כוכב היין העולה, היינן בר-שפם. בהוראת ידידי המוכר לא הורשיתי ליטול כל רשימות, שכן המידע היה מסווג ביותר ועל כן שיננתי את הדרך אל היקב בעל פה, טרם שבה המפה אל הכספת. לאחר מכן, מתוך הכרת טובה עמוקה מכרתי לו את כל סטוק התפוזים שלי בחצי מחיר. בכל זאת אין לי עוד טעם ביין בינוני כל כך. עם הפציע צפרירי השחר הראשונים ביום המחרת נפרדתי מהאישה והילדים לשלום, טיפסתי על הרכב והפלגתי לי צפונה. בשלב מסוים ירדתי מהכביש אל דרך עפר תלולה וצרה. שעה ארוכה לאחר מכן עצרתי את הרכב, אבק דרכים בתלתליו, אל מול מבנה אבן עתיק. שלט גדול בישר באותיות ענק מוזהבות, ’יקב הביצה’. אבוי, לידי כבר חנו עדרים של רכבי שטח. נדמה היה לי, כי זיהיתי את חלקם הגדול מאירוע התפוז. פסעתי פנימה. בפנים בינות חביות יין מבהיקות צבא ההמון סביב איש מלא חשיבות עצמית, שניצב מעל חבית יין ואחז בידו כוס יין אדום-סגול ינוקא. נסיך הביצה הירצה מתוך גאווה יתרה אודות היינות הנפלאים אותם הוא מפיק ביקב. הצטרפתי נרגש לאספסוף, מאזין רוב קשב לנאומו של בר-שפם. קולו המסתלסל ושפמו הדק העשוי בקפידה השרו על כולנו אווירת קודש, עד כי בתוך שעה קלה מצאנו עצמנו רוכשים במחיר מופקע ארגזים מספר מהיין הנפלא. את הדרך הביתה עשיתי ברוח מרוממת במיוחד ומאחור משתקשקים שני ארגזים של הביצה. בבית חיכתה לי האישה ומבטה נפול. זה עתה הודיעו ברדיו, כי חל מהפך של הרגע האחרון. יקב תפוז גבר בטעימת יין נחשבת מאוד מאוד בלונדון, תחת השגחת מבקרת היין הנודעת מרינה שפיץ-קליף, על יקב הביצה ומניותיו עלו פלאים. עולמי חרב עלי שוב. דהרתי מיד אל חנות היין השכונתית והביצה העכורה משתקשקת לה במושב האחורי. ידידי, בעל החנות טוב הלב, ניאות לאחר הפצרות רבות מצדי לרכוש ממני את כל כמות הביצה שברשותי וגם זאת רק עקב היכרותנו ארוכת השנים. ובחצי מחיר. כאות תודה עזבתי את דש חולצתו עליה הייתי תלוי בתחינה ובזיכוי שקיבלתי ממנו רכשתי מיד מספר ’תפוזים’ אשר מחירם הוסיף להאמיר בינתיים עקב הדיווח החדש שנכנס זה עתה כי שגריר ישראל באו"ם הגיש אותו לנשיא האימפריה הקאזחסטנית בארוחה רשמית. בדרך מחנות היין הביתה האזנתי לגל-הקל ברדיו. בין שיר אחד למשנהו הודיע הקריין בקול עליז, כי זה עתה נתגלה במכון הרפואי המתקדם, מכון שמשון, כי יין טוב מאוד לבריאות ובייחוד יינות הביצה, אשר שימשו לעריכת הניסוי הרפואי המתוחכם. הפציינטים, אשר גמעו שתי כוסות מהביצה לפני עלייתם על יצועם דיווחו, כי גם היו עליזים מאוד וגם כי ישנו אחר כך כמו תינוקות. פלאי המדע… גלגלי הרכב צווחו עת בלמתי במרכז כביש האיילון. מסביבי התרסקו זה לתוך זה האיטיים להגיב לדיווח ברדיו. עניין של אבולוציה. רק הזריזים שורדים. ירדתי עם האוטו לשוליים והחילותי נוהג במהירות כנגד כיוון התנועה. כאשר הגעתי לחנות היין עוד הספקתי לתפוס את ידו של השליט המקומי, אשר שקד בהדבקת תוויות מחיר חדשות על בקבוקי הביצה, שהורדתי אצלו לפני שעה קלה. הגל-הקל ניגן בעוז ברקע. לאחר תחנונים ניכרים והתייפחות רמה הסכים הלה למכור לי חזרה חצי ארגז מהביצה שלי. בתמורה לקח את כל יינות התפוז שהיו אצלי ואשר בהם לא היתה לי עוד תועלת. צריך הרי לשמור על הבריאות. דהרתי משם מהר הביתה ואפסנתי את האוצר הקטן אצלי. היום פתחתי את הבוקר עם עיתון וכוס קפה. הכותרת הראשית סיפרה בשבחו של יקב קטן חדש בהרי ירושלים, מבצר-אל. תהילתו באה לו לאחר שמבקר היין האמריקני הידוע ג’ו יונסון טעם מהיין ומיד התחזקה רוחו עד כדי כך שהכריז, כי זהו היין הטוב ביותר שטעם מזה יומיים. בסופו של הטור תיאר הכותב, כיצד ניתן להגיע ליקב השוכן בינות הפסגות הירושלמיות וכי היין, על אף מחירו גורד השחקים, שווה כנראה כל אגורה שחוקה. החוורתי. סגרתי את עיתון הבוקר בטריקה רמה, הדלקתי את האש בכיריים והשלכתי אותו עליהם. נדלק יפה הממזר. צפיתי בו בוער, כשאני ממלמל לעצמי השבעות שונות ומשונות, מבטי מזוגג וחוט ריר דקיק יורד בזווית פי. לאחר מכן ניגשתי לסלון וניפצתי בזריזות את הרדיו, את מכשיר הטלוויזיה ואת האינטרנט על המחשב. "לא רוצה לשמוע יותר חדשות" זמזמתי לעצמי עם הגרזן ביד וחיוך אווילי על פני. האישה מצידה לא איבדה עשתונות ורצה מיד בבעתה עם הילדים לשכנים לתפוס מחסה. בינתיים המשכתי את מסע ההרס התקשורתי בשאר חדרי הבית. ניידות המשטרה סגרו סביב הבית בתוך שעה קלה. ברמקול ביקשו שאכנע וארשה לשלטונות להתקין אצלי טלוויזיה, רדיו ואינטרנט חדשים. בינתיים אני עומד במריי. ביד אחד אוחז בחרב המתהפכת וביד השניה בכוס יין. אני מכאן יוצא רק באלונקה. אל בית הקוקייה הסמוך. בלי תקשורת בבקשה. תודה. ———————— ’ולקינוח’ הוא סיפורו של חזי ריין, ישראלי כמוני וכמוך האוהב את החיים הטובים, ובייחוד את היין והמזון המלווה אותם. חזי לוקח אותנו עימו במסע דרך סיפורים מסיפורים שונים אודות חייו וחוויותיו הן בישראל והן בטיוליו ברחבי העולם. האסופה של קורותיו מצחיקה עד דמעות ומאפשרת הצצה חטופה לתמונות מוזרות ביותר בחייו של ישראלי המנסה להתמודד עם המציאות דרך אספקלריית אהבת החיים הטובים. אף אם הרפתקאותיו של חזי נדמות לעיתים קרובות משונות במיוחד, הרי שהן מוזרות מדי מכדי לחשוד שהן אך ורק פרי דמיונו הקודח. לרכישת הספר