יינות הקשת בענן

מאת שרון חלמי

דרום אפריקה מציעה למטייל הנהנתן נופים קסומים ומרהיבים, מגוון אדיר של בעלי חיים, אנשים מקסימים ואוכל מצוין, ומעל לכל יינות נפלאים במחירים מעוררי גיחוך. שרון תלמי ביקר בארץ ומצא כמה יקבים ויינות שכמעט עלומים לחלוטין לחובב היין הממוצע בישראל
מדי שנה אשתי ואני נוהגים לרכז את ימי החופשה שלנו מהעבודה ולנסוע למספר שבועות, בזמן חורף בארצנו, ליעד אקזוטי מסקרן. בשלוש השנים האחרונות היין הפך מתחביב ל’אובססיה’ וכך גם הטיול תפס צביון שונה בהתאם לאהבה הגדולה. לפני שנתיים זה היה טעימה זריזה ואינטנסיבית בבארוסה האדומה שבאוסטרליה, לאחר מכן מסע אופניים משכר במנדוזה הרחוקה שבארגנטינה. והאחרון… רגע, הפסקה קטנה וחוזרים. חובב היין הישראלי למרות היותו במדינה עם תרבות יין הנמצאת בחיתוליה, נהנה לעומת עמיתו מחו"ל מתפריטי יין עשירים, מגוונים ומענגים במקומות המקצועיים לכך: יקבים ישראליים קטנים וגדולים, איכותיים ופחות ומספר מכובד של יבואנים וחנויות שצצים אחד אחר השני ומציעים לנו אינספור אפשרויות של טעימה משלל ארצות היין. האירופאי לעומתנו יכנס לחנות בקרבת מגוריו ויזכה בעיקר ליינות ממדינתו באשר היא: צרפת, ספרד, פורטוגל, איטליה וכו’. הדרום אמריקאי כנ"ל, ויותר מכך, בארגנטינה נראה בעיקר יינות ארגנטינאים ובצ’ילה רק יינות צ’יליאנים, ולמרות ששתי מדינות אלה שכנות, הגאווה של כל אחת ממדינות אלה ביינותיה אבסולוטית. כך גם אוסטרליה וניו זילנד המבודדות, שמתרכזות בעיקר ביינותיהם ואף מייצאות נתח גדול החוצה ולאו דווקא מייבאות. חובב היין הישראלי מוצא עצמו מול פורטפוליו עשיר וכמעט אינסופי של יינות ובהתאמה שולט ביינות עולם ישן מאירופה, עולם חדש מאוסטרליה, ניו זילנד, דרום אמריקה, קצת פחות ביינות האמריקאיים והרבה פחות ביינות הדרום אפריקאיים. ובחזרה להתחלה, הטיול האחרון שנערך באוקטובר 2009 השנה היה לדרום אפריקה. ’ארץ הקשת בענן’ הוא כינוייה החדש של דרא"פ מאז ביטול האפרטהייד, ובה חיים זה לצד זה אפריקנים, הודים, מוסלמים, אירופאים ואפריקנרים. בכתבה זו אנסה לתת סקירה קצרה ומעמיקה על עולם היין העשיר והגדול של מדינה נפלאה זו, קצת מספרות מקומית שאיתרתי, קצת מהאנשים העוסקים בתחום וכמובן מרשמי האישיים במדינה. מעבר לנופים משכרי חושים, מגוון אדיר של בעלי חיים, אנשים מקסימים ואוכל מצוין, מציעה מדינה זו גם יינות נפלאים ומצוינים, המצויים ביקבי שאטו מרשימים לא פחות, ולעתים במחירים מעוררי גיחוך. יינות עלומים כמעט לחלוטין מחובב היין הממוצע בישראל. היסטוריה – עליה לצורך ירידה יינותיה של דרא"פ נתפסים כיינות עולם חדש, אך כל מה שיש בה הוא הכל מלבד חדש. הגפנים הראשונות ניטעו בדרא"פ בשנת 1655 בכף התקווה הטובה ע"י קומנדר יאן ואן ריבק, מחלוצי ההתיישבות, ממקימי העיר קייפטאון וזה שיצר את היין הראשון בשנת 1659. עדויות לזני הענבים מצביעות בעיקר על מוסקדל אדום/לבן וסמיון. אך האיש שהשפיע מהותית על תחום הגפן והיין, הוא סיימון ואן דר סטיל, מושל כף התקווה הטובה בין השנים 1679- 1699, האיש שהביא למהפכה משמעותית בתחום גידול הגפנים והיה פורץ דרך בהפצתם באזור סטנלבוש וקונסטנטיה. משם אגב יצא אחד מיינות הקינוח על טהרת המוסקט שנהיה לבעל שם עולמי והיה לאחד מיינות הקינוח היקרים והמבוקשים ביותר בעולם באותם ימים. אפילו נפוליון בונפרטה ביקש לטעמו ערב מותו בגלות באי השדים. עם התבססות גלי העלייה הגדולים של המתיישבים לארץ זו, מהולנד, גרמניה ואנגליה, הגיעה גם תרבות השתייה וגדלה צריכת האלכוהול. תעשיית היין החלה לתפוס תאוצה במכירותיה לאנגליה ולעולם שבחוץ וכנגזרת מכך החלה לגדול ולהתעצם. אך במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו לנחות צרות על תעשיית היין בדרא"פ. אנגליה התחילה להעדיף יינות מתוצרת צרפת בעקבות יישור ההדורים שבין המדינות, ומחירם של היינות הצרפתיים היה זול יותר מעמיתיהם הדרום אפריקאיים. תעשיית היין המקומית סבלה מעודף ייצור עקב תנובה גבוהה בכרמים ויין רב שהיה באיכות ירודה. בשנת 1885 מגיפת הפילוקסרה פושטת בין הכרמים במדינה וגורמת להשמדתם של חלק ניכר מהם. ב-1918 מוקם הקואופרטיב K.W.V.-Kooperatiewe Wijnbouwers Vereeniging van – Zuid-Afrika , בתמיכת המדינה, שתפקידו בעיקר לנסות לייצב את המחירים, לספוג עודפים והכי חשוב להציל את הענף מקריסה טוטאלית. בשנת 1957 מחמיר ה- K.W.V את מדיניותו ויוצר ’הסגר’, על פיו אסור לנטוע גפנים חדשות ואסור לייבא זני ענבים חדשים למדינה. המכה האחרונה ניחתת על דרום אפריקה ויינותיה ב-1980 עם הטלת האמברגו וחרם כלל עולמי בעקבות מדיניות האפרטהייד שהתנהלה ברפובליקה. מפנה לטובה בעקבות נאומו המפורסם של הנשיא, וילאם דה קלרק ב-1990, סיום עידן האפרטהייד ושחרורו מהכלא של נלסון מנדלה, שמאוחר יותר הביע תמיכה בתעשיית היין המקומית, עוברת תעשיית היין של דרא"פ מפנה לטובה. לראשונה היא חוזרת לזירת השוק הבינלאומי, ה- K.W.V מסיים את תקופת ההסגר וזנים חדשים ובינלאומיים כגון: קברנה, מרלו, שיראז, שרדונה ואחרים מותרים להכנסה למדינה. יצרנים ומגדלים עצמאים, קטנים ואיכותים מתחילים לצוץ יותר ואיכות היינות עולה פלאים. חילופי ידע ושיתוף פעולה עם יקבים וייננים מחו"ל הביאו לשיפור ופיתוח השיטות הקיימות ותעוזה של אנשי יין מקומיים לחזור אל המסורת. התססה פתוחה במיכלי עץ, יצירת יין אורגני וטבעי ללא הוספת שמרים מלאכותיים, ביקבוק היין הסופי ללא כל זיקוק או סינון, הן חלק מאותן טכניקות שהחלו לרווח בין היקבים החדשים והישנים. גם תעשיית היינות האדומים תופסת תאוצה (מ-15.5% סה"כ היינות בדרא"פ בשנת 1990 ל-44.2% ב-2007). בהמשך זן הפינוטאז’ משודרג והופך להיות הזן המייצג של דרא"פ. כיום דרא"פ ממוקמת כיצרנית היין התשיעית בגודלה בעולם וליצאנית היין השביעית בגודלה עם למעלה ממיליארד ליטר יין בשנה המופקים מקצת יותר ממיליון דונם כרמים. גיאוגרפיה וטרואר קו הגפן הדרום אפריקאית משתרעת בין קווי הרוחב 27 – 34 מעלות דרום. רוב אזורי היין המובילים מרוכזים במחוז הכף המערבי – Western Cape . בגדול האקלים הוא ים תיכוני, גשם בחורף ושמש בקיץ (סדר העונות הפוך לשלנו בחצי הכדור הדרומי), הגשם מתמקד בעיקר בין החודשים מאי – אוגוסט, אזורי הגידול קרובים לקו החוף עד טווח של 50 ק"מ. לאקלים תפקיד משמעותי כאן, המפגש בין שני האוקיינוסים, ההודי החם ממזרח והאטלנטי הקר ממערב, ובנוסף זרם המים הקר ’בנגל’ המגיע בתנועת צפון לדרום מאנטארקטיקה ושרשרת הרים הרצה לאורך החוף כחיץ מגן, יוצרים לא פעם ערפילים שגם להם משחק חשוב בנושא כמות קרני השמש. כמו כן בריזות מהים מקררות את הגפנים, בעיקר במסדרון כף התקווה הטובה, תופעה הנקראת גם ’Doctor Cape’. מחזורי אקלים שונים בנוסף למספר הצפות מהים בעבר הרחוק יצרו מגוון גדול ועשיר של אדמות במקטעים קצרים יחסית. אבן חול הנחה על מסלע גרניט מוקפת בצפחה באזור החוף הממוקם ברום נמוך יחסית. ואילו בשטחים הפנימיים יותר, הצפחה נהייתה דומיננטית יותר ביחד עם סחף נהרות ומשקעים. פינוטאז’ – הולדתו של זן סיפורו של הזן מתחיל ב-1925, בו חוקר בשם אברהם יצחק פרולד מבצע הכלאה בין שני זנים, פינו נואר וסינסו מדרום צרפת, הידוע כזן פורה במיוחד וקל לגידול, בדיוק ההפך הגמור ממקבילו הפינו נואר. פרולד נוטש אותם נטול תקווה ורק ב-1935, לאחר שהועברו במקרה לבית ספר לאגרונומיה, נתקל בהם שוב, מתפעל מהתוצאה ומחליט על ריבוי הזן. בשנת 1941 יוצר יין הפינוטאז’ הראשון אך רק ב-1961 זוכה היין להכרה משמעותית ראשונה, לאחר שיין מבציר 1959 זוכה בתחרות יינות הכף. ב-1991 זוכה הזן לעדנה מחודשת, ע"י היינן ביירס טרוטר, ייננה הראשי של יקב ’ביירסקלוף’, לאחר שיקבים מקומיים רבים לא מצליחים לטפל בו כיאות ולהפיק ממנו מוצר איכות. שמו של זן הסינסו באפריקאית הינו הרמיטאז’ ומכאן גם השם שניתן עבורו פינוטאז’. לרוב מקובל להניח שזן הפינוטאז’, הנחשב לזן הלאומי המייצג את דרא"פ, הוא הזן הדומיננטי בכרמים אך לא כך הוא הדבר. זן הענבים השליט בדרא"פ הינו שנין בלאן, המכונה כאן גם ’שטיין’ ומהווה 19% מסה"כ גידולי הגפן בדרא"פ (שנין בלאן אגב הולך ברובו לתעשיית הברנדי המקומית). לאחר מכן קב"ס 13%, קולומברד 11% (גם הוא ברובו מיועד לתעשיית הברנדי המקומית), שיראז 10%, סוביניון בלאן 8%, שרדונה 8%, מרלו 7%, פינוטאז’ 6% (שימו לב למיקום שלו בסקאלה), ושאר זנים אחרים כגון: ריזלינג, מוסקט, Clairette Blanche, גרנאש לבן/אדום, ויונייה, קריניאן, קברנה פרנק ורבים אחרים המהווים את 18% הנותרים. Hamilton Russell טיולינו מתמקד באחד מאזורי התיור היפים ברפובליקה, ’דרך הגנים’ garden route)), דרך חוף יפהפייה העוברת בעיירות חוף קטנטנות וגדולות לצד שני האוקיינוסים במחוז הכף המערבי. תחנה ראשונה ’הרמנוס’, עיירה שזכתה לכינוי בירת הלווייתנים של דרא"פ. בהרמנוס ניתן לתצפת בעיקר בין אוגוסט לאוקטובר בלווייתנים הנקראים The Right Whale מקו החוף, חוויה משמימה. בסמוך להרמנוס אזור יין, הקיים מזה 30 שנה. שם האזור בתרגום חופשי ’שמיים וארץ’ – Hemel en Aarde Valley, באנגלית פשוטה Walker Bay. האזור ברום של 400 – 500 מטרים ונהנה מהשפעה קרירה של הים המגיעה בצורת מסדרון יבשתי. באזור מגדלים בעיקר פינו נואר, שרדונה וסוביניון בלאן ולצדם גם זנים בורדלזים. התחלנו ע"פ המלצה, ביקב הנקרא Hamilton Russell, היקב הראשון שהוקם באזור Walker Bay בשנת 1975. ליקב שתי תוויות יין בלבד, שרדונה ופינו נואר. הכניסה לאחוזה מדהימה ביופייה. שורות ארוכות של גפנים המטפסות על הגבעות סביב, אגם טבעי גדול ומרשים בסמוך למבנה היקב. נכנסים לחדר הטעימות שנראה כמו צימר מפואר, האח דולקת ברקע. השרדונה טרופי ועשיר, והפינו נואר עושה רושם לא רע בכלל. היקב זוכה לשבחים רבים ונחשב לאחד המובילים והנחשבים בדרא"פ. Newton Johnson ו- Bouchard Finlayson ממשיכים ליקב Newton Johnson. טיפוס במעלה הגבעה בדרך עפר דרך נופים יפהפיים. היקב ממוקם במבנה מודרני וחדש, יקב משפחתי הקיים מזה 13 שנה. בצדו השני של המבנה מסעדה החולשת על נופים מהפנטים הניבטים מחלונותיה. בחדר הטעימות מטעימים אותנו במספר יינות. אני שוב מתחבר אל הלבנים יותר וההשפעה הקרירה של האזור מורגשת בעיקר בסוביניון בלאן הפירותי הטרופי. השרדונה לעומתו קצת פחות מורכב ועשיר אך גם מעניין. האדומים חביבים, ממסכים בורדולזיים ברובם אך לא השאירו בי חותם. יצאנו עם בקבוק של סוביניון בלאן. בשביל לסבר את האוזן עלות הבקבוק כ-50 ראנד, 25 ש"ח במטבע ישראלי, הלוואי עלינו בארץ. ממשיכים בנסיעה ומגיעים הפעם ליקב Bouchard Finlayson, קצת קשה להגייה בשפתנו, יקב בוטיק משפחתי משנת 1989. כבר בכניסה אני נתקל במקרה בכורם והיינן הראשי של היקב מר Peter Finlayson. כששמע שאני מישראל התעניין בפסיפס היינות הדרום אפריקאיים בישראל, וקצת בתעשיית היין הישראלית. בהמשך אף ליווה אותי בטעימת היינות שנמכרים ביקב. פתחנו בממסך של סוביניון בלאן, ריזלינג, ויונייה ושנין בלאן קליל, עברנו לשרדונה אגוזי תפוחי. החבית משתלבת כמקשה אחת עם הפרי וזה כל היופי ביין. ממשיכים לממסך מסקרן: ’חניבעל’, מורכב מנביולו, פינו נואר, סנג’ובזה, מורבדר, ברברה ושיראז. היין מזכיר מעין קיאנטי מתקדם עם הרבה פירות אדומים ושרי. סיימנו ביין הדגל פינו נואר. בטעימה פיטר מלווה בהסברים על האזור המאפשר גידולים טובים של פינו נואר, על המינראליות שנוצרת בשרדונה בהתאם לאקלים ולקרקע. שוב יוצאים עם בקבוק שרדונה. 3 – 0 ללבנים, מבחינתי הפתעה נעימה. La Motte ו- Mont Rochelle אנחנו עוזבים בצער רב את האזור ומטפסים צפונה אל העיר פרנשהוק. אחרי נסיעה של כשעה בדרך הררית עוצרים בנקודת תצפית יפה על העיר. זוהי אחת משלוש ערי היין ברצף ב- Western Cape יחד עם פארל וסטנלבוש, ואולי היפה ביותר מביניהן. פרנשהוק היא עיירה ציורית וקטנה יותר ביחס לאחרות אך נחשבת לבירת האוכל של דרא"פ ובה מרוכזים מספר רב של מסעדות איכות המושכות אליהן קהל רב, בעיקר מהעיר הגדולה ליד, קייפטאון. בדיוק באותו זמן התקיים בעיר פסטיבל יין שנקרא Uncorked. אחרי ששילמנו לזוג תעודות מעבר פסטיבל יצאנו שוב לטעום. את היום סיימנו ביקב La Motte. מתחם יקב מדהים, טירת שאטו מטורפת בגודלה ובעיצובה. הכניסה למתחם היא על גשר עץ שחוצה נחל קטן ומלאכותי בסגנון ובאווירת ימי הביניים. יקב מסחרי שהוקם בשנת 1984, הענבים מגיעים מכרמים מבחוץ והתפוקה השנתית שלו עומדת על כ– 720,000 בקבוקים בשנה. למרות שכבר הפסקתי לספור כמה כוסות שתיתי ראוי לציון השיראז 2007 עם אניס וקינמון, פירות שחורים וסוכריית מנטה, נעים בחיך ונגיש לשתייה. למחרת בבוקר קמנו עם כוחות מחודשים לדרך ואחרי ארוחת בוקר דשנה וכרטיס מעבר ביקבים על צווארנו, יצאנו לדרך. מזג האוויר קצת פחות האיר לנו פנים עם גשם ושמיים קודרים, אך לא זה מה שיעצור חובב יין שעשה את כל הדרך הארוכה מישראל לכאן. תחנה ראשונה בהמלצת המלון: Mont Rochelle, יקב שעבר מספר ידיים ובשנת 2001 נרכש ע"י Mmiko Rwayitare והפך להיות הדרום אפריקאי השחור הראשון שבבעלותו משק יין. העיקרון ביקב לשמור על המסורת. הכרמים אזוריים וממוקמים בין 250 – 400 מ’ מעל פני הים. בהמשך לפסטיבל שהתקיים בעיירה נהפך חדר הטעימות למקום בעל צביון כפרי, כשבמרכז חבילות חציר. העובדים התלבשו בתלבושות מסורתיות, הוכנה במת זמר על חבילות חציר, אווירה ססגונית. פתחנו עם סוביניון בלאן reserve 2008 טרופי וקריספי, יופי של יין. המשכנו עם שרדונה מצוין שעבר יישון של שנה בחבית. היין המצטיין לטעמי היה סירה 2005, 100% סירה, עם מנטה ותיבול ופירות שחורים. ליין מבנה טוב עם טאנינים מעט עוקצניים. יצאנו עם בקבוק כזה מהיקב. Moreson ו- Delaire ממטרי הגשם המשיכו וגם אנחנו בשלנו ועושים דרכנו ליקב נוסף העונה לשם Moreson, יקב בוטיק משפחתי שהוקם בשנת 1995 כ-60% מהיינות לבנים ו-50% מסה"כ תוצרת של כ-250,000 בקבוקים בשנה הולכים לייצוא. 25% מהנוספים הולכים למכירה סגורה מראש למסעדות והשאר ברובו נמכר ביקב. ב- Moreson הוצעו לטעימה מבעבעים: בלאן דה בלאן ו- Brut. מחיר מבעבע נע באזור 80 – 90 ראנד כ-45 ש"ח. המשכנו לשנין בלאן נחמד ללא חבית, שרדונה פרימיום טוב שעבר משחק של חביות 80% ישנות והשאר חדשות. המשכנו לפינוטאז’ מרשים עם פירות שחורים וחרובים, ובשלב הזה קצת איבדתי גובה ופניתי לדוכני המזון שהוצבו במתחם היקב. מבר בי קיו על האש ועד פוקאצ’ות טובות וסלטים וברקע זמרת שמנעימה לנו את האווירה במוזיקה רגועה ונחמדה. היקב אפילו לקח על עצמו לקדם מיזם חברתי והביא עמותה של כלבי נחייה לעיוורים שמכרו בובות של כלבים כתרומה לעמותה. ניצלנו כמובן את ההזדמנות לתרום בדמות מתנות לאחיינים בבית. עזבנו את פרנשהוק והמשכנו במסלולנו בטיול הפעם לכיוון סטנלבוש. התחנה הבאה יקב Delaire אחד מהמבנים היפים והמדהימים שראינו בטיול. אנחנו עולים בדרך עשירה בכרמים אל המבנה המרכזי. בתוך המתחם מלון ספא בתהליך הקמה מתקדם. בכניסה מספר פסלים מרשימים וענקיים בגודלם. בלובי מקבלות אותנו בחורות, מזכיר לי לובי של מלון יוקרתי. נכנסנו לחדר טעימות ענק ומפואר ודייל יין חביב ניגש אלינו ומציע לנו לטעימה את היינות, שמוגשות אגב בכוסות של .Spiegelau מתחילים שונה הפעם, יין רוזה 2009 המכיל שילוב ייחודי של 60% מורבדר ו-40% קב"ס, תותים וגויאבות, טופי וקרמל, יין נפלא. ממשיכים לשרדונה מעורבב עם 10% רוסאן שילוב מעניין אבל לא מפיל מהרגליים. עוברים ליין המוצלח בטעימה שיראז 2007, עשיר בפלפל, לבנדר ופירות אדומים, חלק וקטיפתי. בקבוק אחד נקנה לדרך. היקב הוקם בשנת 1982 ונרכש ע"י מיליארדר בריטי, לורנס גראף, יהלומי גראף אינטרנשיונל ב-2003. הכרמים של היקב בגובה 500 מטרים, על הרכס של ההר פנוראמי Helshoogte. האזור נהנה מרוחות קרות המנשבות מהים. אגב הלוגו של היקב מזכיר במקצת את הלוגו של יקב דלתון עם D גדולה בזוית. Groot Consantia ו- Consantia High לאחר ארבעה ימים נוספים בדרך הגנים, אנחנו מתמקמים בעיירת חוף מקסימה הוט ביי. עיירה המפורסמת במושבת כלבי ים ענקית הממוקמת מול חופיה. ומשם ממשיכים בדרך ל- Consantia Valley, עמק היין הקרוב ביותר לקייפטאון ונחשב לאזור הראשון בדרא"פ בו יצרו יין, משנת 1685. בעמק שבעה יקבים גדולים וקטנים. התחלנו את סיורנו ב-Groot Consantia, המבוטא בעברית ’חרוט’. היקב הראשון בדרא"פ, יקב שהחל דרכו כפרטי ובשנת 1885 נקנה ע"י הממשלה המקומית במטרה להפוך להיות יקב מודל לגידול גפנים ולעשיית יין. כיום נחשב ליקב בשליטה ממשלתית למרות שיש לו דירקטוריון וחבר מנהלים עם מדיניות של גוף עסקי פרטי. היינות שמטעימים אותי ברובם חביבים ולא יותר, למעט ממסך עם פינוטאז’. בסיום בהמלצת היקב הופנינו ל- Consantia ,High היקב הקטן בעמק, יקב בוטיק אמיתי אפילו בקנה מידה ישראלי. כ-50,000 בקבוקים מיוצרים בשנה והנגיעה כאן מן הסתם אישית יותר. בהתאם לכך גם הסיור ביקב. אנחנו יוצאים לחצר אחורית מקסימה, ברקע מסתובבים שני הייננים. פותחים במבעבע, 70% שרדונה ו-30% פינו עם בשומת נהדרת של לחם קלוי ושמרים, מאוזן ונעים, יופי של יין. ממשיכים לסוביניון בלאן משתי חלקות מאזורים שונים סטנלבוש ו- Consantia, יין ממש מהנה שגם נרכש בסיום. לאחר מכן עוברים לאדומים ולמעט מלבק זני, אין חדש תחת השמש. אוכל לסיום מילה או שתיים, הרי זה די מתבקש ליד יינות טובים. בדרא"פ מטבח עשיר המצטיין בשני תחומים עיקריים: בקר ודגת ים. השתרעותה של מדינה זו על רצועת חוף ארוכה לצד שני אוקיאנוסים תורמת לדגה מאוד עשירה, לרבות פירות ים לחובבי הנישה ושלל דגים אחרים, חלקם מוכרים כמו דג חרב וטרוטה (פורל), הנפוץ בצפון המדינה ועוד רבים אחרים וטעימים. המחירים לעתים מעוררי גיחוך ובהשוואה לארץ לפעמים מגיעים לחצי עלות ואף פחות. דרא"פ חובקת בתוכה גם דרך ברנדי הקיימת משנת 1997 אבל זה סיפור לפעם אחרת. המומלצים שלי: 1. Hamilton Russell- Hermanus 7200 , 27 28 312-3595 Tel: 2. Bouchard Finlayson, Hermanus 7200, 28 312 3515 27 Tel: 3. La Motte, ,Franschhoek 7690 27 (0)21 876 3119 Tel: 4. Mont Rochelle, franschhoek, 7690, 27 21 876 3000 Tel: 6. Delaire, 7602 27 21 885-8160 ,Stellenbosch Tel: היקבים ברובם פתוחים כל ימות השבוע, בימי ראשון וחגים שעות הפתיחה משתנות. ביבליוגרפיה: 1. Wins Of South Africa ,Knox, Graham & Proust, Alain , Exploring the Cape Winelands 2. Wins Of South Africa, The official web site of industry organisation which promotes the exports of all South African wine in key international markets – www.wosa.co.za 3. Susan Keevil, Wines Of The World, eyewitness companions 4. Buswana,inter magazine, October 2009, South Africans Airways 5. רלף גינזבורג, דרום אפריקה אומה של הקשת בענן, הוצאת אלון ספר. 6. יאיר היידו, אמיר סרנת, מדריך היין המדריך השלם הראשון ליינות ישראלים ומיובאים, מדריך מפה. S_talmy@walla.co.il