יינות לאובדי עצות – ביקורת ספר

מאת עמוס הדס

"רשימה זו תחילתה בראיון קצר של העתונאי מני פאר, בו תאר בקצרה את הספר שהוצג על ידי אחד המראיינים. המשכה בעת שהגיע הספר לידי. בתחילה עלעלתי בספר ברפרוף, אך ככל שדפדפתי והפכתי בו נמשכתי עד שנשביתי בקסמו…" עמוס הדס
יינות לאובדי עצות – Wine for the Dummies מאת: אד מקארתי ומרי יואינג-מאליגן, תרגם מאנגלית: עמית יריב יועץ מקצועי למהדורה העברית ותורם פרק מיוחד: מני פאר מהדורה מורחבת ומעודכנת, 2010. הוצאת מטר תל אביב. 512 עמ’ רשימה זו תחילתה בראיון קצר של העתונאי מני פאר, בו תאר בקצרה את הספר שהוצג על ידי אחד המראיינים. המשכה בעת שהגיע הספר לידי. בתחילה עלעלתי בספר ברפרוף, אך ככל שדפדפתי והפכתי בו נמשכתי עד שנשביתי בקסמו. תבנית הספר זהה לתבנית של ספרים בסדרת ספרים זו בשפה האנגלית, שעוסקים בנושאים רבים ומגוונים. כל הספרים בסדרה עממית זו (עד כה כ-1500 במספר מחלקות), נועדו להנחות וללמד את אלה הפוגשים לראשונה בנושא זה או אחר ואינם בטוחים כיצד לגשת לחומר או איך ללומדו (למשל תוכנות מחשב חדשות). את הספר על היין בסדרה זו הכרתי בצורתו האנגלית, שמהדורתו הראשונה פורסמה בשנת 1991. הספר הנוכחי בעברית הינו תרגום המהדורה הרביעית של ספר פופולרי זה. הספר נכתב על ידי שני בני זוג המומחים ליין. מרי יואינג מאליגן, נושאת בתואר העילי של מסטר ליין MA, ומוכרת כאישיות מובילה בהדרכה והוראה בכל הקשור ביין וכוהלים. בעלה אד מקארתי, פסיכולוג בהשכלתו והכשרתו (האם זה מזכיר מישהו דומה בארץ), שרכש את השכלתו הבסיסית בייננות כזבן בחנויות יין והשתלם בנושאי יין עד למעמדו כיום כמורה, מדריך יין מוסמך מוכר וידוע. את הספר כתבו מחבריו מתוך אהבת הנושא, אהבת היין, טעמיו, קסמו וסגנונותיו, כמו גם בידיעה כי בכל תחום של ידענות אין מביני הדבר נוטים להקל על הטמעת החדשים הנחשפים לו בקהלם. המחברים מצביעים על כך שעולם היין, שהיה ידוע כנוקשה ומסורתי לפני שנים, הפך לתחום פעיל ותוסס, בו חלים שינויים מהירים בתפיסות ובגישות ליינות החדשים כמו גם לישנים. מודעות המחברים למורכבות הנושא ולקהל המורכב שלהם, הן בידע, ניסיון ורמת חשיפה לנושא, הביאה אותם לכתוב את הספר. בספר הם שוזרים קטעי תיאורים ומידע לקוראים הנחשפים לראשונה לנושא היין, לקוראים היודעים מעט ואינם יודעים מה לשאול ולקוראים בעלי ידע וניסיון בצריכת יינות. על העוסקים במלאכה בארץ כותר הספר בעברית אינו תרגומו המילולי של הכותר באנגלית (’יינות לאובדי עצות’ Wines for the Dummies). על הברקה זו וכן על כלל תרגום הספר יש לשבח את המתרגם. כישרון המתרגם, שעשה מלאכתו נאמנה, ניכר ומוטבע בכל פרקי הספר ונספחיו. הנוסח העברי, המובא בפני הקורא, קריא, קולח, ובשפה עברית בסיסית הטובה מהמקובל בתרגומים בסדרות אלה. תרגומו של עמית יריב, מדריך ועיתונאי יין, מובא בשפה פשוטה, רהוטה, תמציתית בצורה וברמה אליה כוונו המחברים בשפתם. הנוסח העברי מזכיר רישומי ציירים אימפרסיוניסטים שבמשיחות מכחול חדות וממוקדות, הנחו את הצופה לנוף או לנושא הרישום. במקרה שלפנינו המתרגם מוליך ביד בטוחה את הקורא הבלתי מודע או הנבוך לכל הפרטים והמידע המובא בפניו. את הכנת הספר ותרגומו ליווה כיועץ וכותב הפרק על יינות הארץ מני פאר המוכר לכולנו כעיתונאי, שדר ומראיין ותיק בתקשורת, העוסק וכותב בין היתר על יין. צירוף מני פאר כיועץ תרם רבות כפי שניתן לראות ולהבין ממתכונת הספר וסגנונו העברי ובעיקר ההסברתי. הספר, שהוא ספר הדרכה על פי דברי מחבריו, נחלק לשמונה שערים או חלקים ואלו נחלקים לפרקי משנה. אז מה היה לנו כאן? בחלקו הראשון חמישה פרקים. הראשון שבהם היכרות עם עולם היין , כיצד נוצר יין, סוגי יינות, יינות בכלל ויינות קינוח. בפרק השני מוצגת גישת המחברים לטעימת יין. הדגש מושם על היות היין משקה השונה מהאחרים במורכבותו, בטעמיו והשפעותיו על חושינו. הם מציינים כי על היין הנטעם להפוך לתחושה אסתטית חושנית המתבטאת בחוש הראיה, הריח, הטעם וכן לסיום בתחושה מסכמת של הרמוניה בין תחושות הרגע, החויה השאריתית מהטעימה בכללה ומשהו בהשוואה לטעימות קודמות. בפרק השלישי מתוארים זני גפן היין הלבנים והאדומים וכן מזיקי הגפן במיוחד הפילוקסרה. בפרקים הרביעי והחמישי מוסברים בקצרה, אך במירב הדיוק האפשרי, שמות היינות, הסיבות לשמות, מהות יינות ממסך וחשיבות הליך המיסוך של יינות (Blending, Blended wines), חשיבות ציון מקור הענבים ששימשו לייצור היינות, מהו פירוש המושג ’טרואר’ מעבר לתרגומו המילולי מצרפתית, ניתוח התוויות המודבקות על בקבוקי היין, אילו סודות חבויים מאחורי היין, כמו ממשק הגידול של הגפנים והשלכות אקלים הכרם על איכות הענבים והיין, חשיבות החביות בטיפול ביין ובמהלך ייצורו. חלקו השני של הספר בא להבהיר את יחס הצרכן ליין. במסגרת זו, בפרק השישי, מובאים בפני הקורא הלבטים והפתרונות הקשורים ברכישת יינות בחנויות, כיצד לרדת לסוף דעתו של הזבן ולבחון כמה הוא מכוון לדעתך, כיצד תממש את רצונך ברכישת יינות וכן אזהרות מפני מקומות בהם אין לרכוש יין. בפרק השביעי המלצות וגישות המחברים לדרכי התנהגות במסעדות ופיענוח תוויות יין. בחלקו השלישי של הספר, בפרקים מהתשיעי ועד האחד עשר, מתוארים יינות ’העולם הישן’, מאפייני הגישה ותפיסת עולם היין. כמו כן מפורטים מרבית אזורי היין המסורתיים באירופה החל מצרפת, איטליה, ספרד וכלה בהונגריה. בחלקו הרביעי של הספר, בפרקים ה-12 וה-13, מתוארים מאפייני ותפיסות הגישה ליין הנהוגים באזורי היין שבארצות ’העולם החדש’, באמריקה הצפונית והדרומית, אוסטרליה, ניו זילנד, דר’ אפריקה. בחלקו החמישי של הספר עוסקים המחברים בצד הזוהר והמפתה (האקזוטי) של היין, כסגנונות ודרכי הייצור של יינות מבעבעים (פרק 14) ויינות קינוח ויינות מחוזקים (פרק 15). הפרק ה-16 נכתב על ידי מני פאר ועוסק בהיסטוריה של התחדשות יצור היין בארץ, הקשר לזני גפן יין אירופאיים, הופעת יקבי המשפחה לאחריהם יקבי הברון ועד מהפכות כהופעת יקבי רמת הגולן ולבסוף יקבי הבוטיק. בפרק זה מובא קטע על מערך הכשרות והיות היינות הכשרים יינות ככל היינות הטובים, הפשוטים והמעולים. אך אין בו ולו גם רמז למצפים להסברים על מהות המושג כשרות למעט הקישור ל’יינם’. פרק זה משולב היטב ברצף שבספר, הן בסגנון והן ברוח המחברים כאילו היו אחד. בחלקו השישי של הספר, הנושא את הכותרת ’כשהחיידק תפס אותך’, חוזרים המחברים לדון, (פרק 17), בדרכים וגישות לבחירת יינות בחנויות, מרכולים וחנויות מתמחות, שימור ואחסון יינות. כל אלה תחת הרצון לרכישת יינות טובים ותחילת איסוף יינות וביסוס אוסף יינות ביתי. בפרק ה-18, מוסיפים המחברים עצות להעמקת הידע על ידי קריאה, טעימות מסודרות ורישומן, או דיון בהן, ביקורים ביקבים ואף לימוד נוסף במרכזי הדרכה ליין. בפרק ה-19, חוזרים המחברים להנחיית הקוראים לסדרי טעימה מושכלת ומכוונת, שיפוט יינות ודירוגם. חלק זה בספר הינו חלק חשוב ביותר בלימוד והבנת עולם היין, סגנונותיו, מאפייניו, כמו גם בטיפוח והעמקת ההבנה והבטחון העצמי של חובב היין. ולבסוף, בפרק עשרים המסיים חלק זה, מודרך הקורא ברזי התאמת היינות למנות מזון או לארוחות ביתיות, או למנות במסעדה. פרק זה אמור היה להיות מפורט יותר בשים לב לעובדה שצריכת היינות של כולנו עיקרה בעת סעודה. בחלק השביעי של הספר המצוין כ’עשרת הדיברות’ (הפרק ה-21), נמצא תשובות לשאלות נפוצות, העולות וצצות מדי פעם בכל הקשור ביין ואילו בפרק ה-22 מועלות אמיתות ומיתוסים הקשורים ביין ואלה מנותצים אחד לאחד. חלקו האחרון של הספר, החלק השמיני, מקבץ בתוכו נספחים שונים ביניהם: מדריך להגייה נכונה של מונחי יין החשוב לשיחה ללא תקלה בנושאי יין, מונחון למונחי יין החיוני לבל נטעה ונחשב לשוטים או בורים ולבסוך טבלאות של דירוג שנות בציר משנת 1985 ועד ל-2007. לסיכום ספר זה הינו ספר הדרכה מעולה, המעלה בקפידה כמעט כל נושא הקשור ביין, העונה לצורכי מתחילים, משתלמים ובמידה לא מבוטלת גם למביני דבר לא רק בעיני עצמם. חשוב כאן לציין, כי ספר זה, בהיותו ספר פשוט והפונה לכל אדם בשפה פשוטה ושווה לכל נפש, עשוי להפוך אולי, באם יאומץ ככזה, לספר בסיס להנבטת תרבות היין ולהשרשתה. כמי שכתב לא פעם על הצורך בטיפוח תרבות יין בארץ, ספר זה היה והינו כמשב רוח רעננה. אף שיש בספר קריצה ופניה לחובבי היין בעולם החדש, יש בו די ואף יותר מכך לקוראים בארץ התאבים ללמוד על יין ולהתפתח כמביני דבר בכל נושא הקשור ביין. נזכיר כי ספר זה אינו הספר היחיד בעברית העוסק בהכרת עולם היין והדרכה ליין. על פי המידע שבידי, ספר הדרכה ראשון ליין נכתב על ידי יואל מרקוס, נשא את השם ’ספר היין’ וראה אור בשנת 1972. מחברו כתב אז כי ספרו "אינו מיועד לברברים חסרי תרבות, השותים יין מתוק לסעודה, המכנים יין יבש בשם יין חמוץ. איננו מיועד לבעלי יומרות שהם גם בעלי אף מורם, לאלו שנסעו לשבוע שבועיים לחו"ל וחזרו משם כמבינים גדולים. הוא (ספר היין) נכתב למען קבוצה נבחרת של אנשי העולם (בליבם לפחות), המאמינים שלגימה היא תרבות, שהידיעה מה שותים, למה שותים, איך שותים ועם מה שותים היא חלק מההנאה הפרטית של האדם ולא הישג שיש להפגינו בחברת סנובים". לסיכום כתב מרקוס כי כל מה שדרוש לאדם (המתנסה ביין ומחבבו) שחבויה בו נפש של שותה, היא הנכונות והכמיהה לפתח את החיך, ראש פתוח והעיקר הרבה נשמה. אכן רב השונה אך גם הדומה בגישה של מחברי שני ספרי הדרכה ליין, כשמבדיל ביניהם הוא פרק זמן של כארבעים שנה. אין יותר מציון זה להמחיש עד כמה השתנו הגישות, הדעות וההבנות בכל הקשור להדרכה והמחשת המיוחד והמרתק ביין. ahadas@012.net.il