מאת חזי ריין
הילדה כבר חוגגת מצוות הסתבר לי באחד הערבים. מיד עם כניסתי בדלת אחוזת הבית גיליתי את זוגתי ובבת עיננו רוכנות יחד מעל ירחוני אופנה לנוער, מתכננות, שלא במתכוון, את פשיטת עורנו לרגל המאורע המשמח. מסיפורו של חזי ריין
כלל לא ידעתי שישנם מגזינים שכאלו שנועדו לבנות התשחורת ואימותיהן הששות אלי ארנק. על כל פנים, שום מקום למאבק לא נותר לי, ובינינו, גם כח כבר לא נותר לי למלחמות אבודות. אז הוחלט שהולכים ל’מיידל’ה’. לשאלת הבור, ענה מיד צמד רעות, כי מיידל’ה היא היא החנות בחטא הידיעה לקנות בה בגדים מודרניים אופנתיים ומרהיבי עין במיוחד לאירועים משמחים ונדירים. מיד נשבעתי להדיר את רגליי ממעוזה של מיידל’ה זו. אפס, כשעה קלה לאחר מכן, עצרתי את רכבנו אל מול בוטיק יוקרתי למראה ברחוב הראשי שבעיר הגדולה. חזיתו עוטרה באותיות ענק שהאירו את המדרכה ולהבו בזעקה ’מיידל’ה’ לעוברים ובורחים. ווילאות סגולים-ברודים תלויים היו לרוחב המדרכה ההמומה כליסטים אשר עלה בחכת נוטר אכזר. תוכניתי היתה להוריד את האם ובתה לפני החנות ובאמתלא של חיפוש חניה להיעלם לעבר האופק המאושר. אבוי, מיד עם עצירתי אל מול המיצג המביש זינק אלי עלם צעיר לבוש במדי קרב מצבאה של המלכה ויקטוריה ירום הודה. חפתי הזהב שעל דש מקטורנו התנוצצו באורות הכרך הבוהקים וכנפי אדרתו האדומה התנופפו מאחוריו משיבים ניחוח אירופאי יוקרתי. נער הזהב שלף אותנו מהרכב בתנופה זריזה, תחב פתק (מוזהב) בידי, התיישב ליד ההגה ודהר אל מעבר לפינה למצוא עבורי חניה. בינתיים, רועדות מהתרגשות פסעו הנשים לעבר מקדש האופנה כשאני גורר רגליי מאחור בחוסר חשק, חושק שיניים ומשנן שירי לכת לעזאזל. בחנות עצמה עמדה מטרוניתה במיטב שנותיה עטויה בגרסה מוקטנת של הווילאות המזעזעים שעיטרו את חלון הראווה. "אני מיידל’ה!", הציגה הגברת את עצמה בפנינו, "נעים מאד" הוסיפה ומיד נישקה את זוגתי ההמומה מגודל המעמד ואת בתי ההלומה מעצמת החוויה. אותי נטלה המטרונית בתקיפות בזרוע, הושיבתני בפינה עם עיתון ספורט יוקרתי מודפס על נייר כרומו משובח ותחבה כוס יין צ’יליאני זול לידי. "תהיה יפה ותשתוק" לחשה לי, הפנתה לי עורף עבה והתנפלה על הלקוחות לבית ריין. מה אומר, בפעם הראשונה מזה שנים לא מצאתי את לשוני. הרוויה החושית הצבעונית בשילוב עם ירחון הספורט העבה והיין הזול (גוף דל, טעמי מוכמוכיות יער וניחוח זיעת סוסים) הביאוני לבלבול חושים קטאטוני. בשעה הקרובה עסקו שתי הנשים והנערה במדידת החנות. על כל פנים כך היה נדמה לי. מעודי לא ראיתי גיבוב כה חסר טעם של פיסות בד, פלסטיק, מתכת ודברי חלקות, כמו זה לו נחשפתי אותו ערב קשה. על כל פנים, הילדה לכשעצמה נראית היתה מאושרת, וזה הרי מה שחשוב באמת. כך קיוויתי. כתום שעה ארוכה נפל הפור. הילדה תלבש לאירוע שמלת סמרטוטים וקשקשים שעיצב איזשהו שם נודע לכאורה בפריז. מן הסתם, כאשר גילה בריון הקשקשים כי נכשל במשימת האי-צוב החליט לשלוח אלינו, הילידים בארץ הקודש, את התוצאה. לראשה של הקטנה התאימה מיידל’ה קשת מעוטרת ביהלומי פלסטיק מתוך אנלוגיה (זולה) לקשת הרוחנית הקושרת את הנשים כולן. לסיכום המלאכה חבשה על ידיה הקטנות והתמות כסיות פשתן ומלמלה שחורה כסמל לכניסתה לעולם הנשיות עת הגיעה לגיל מצוות. זוגתי המתמוגגת, אף היא זכתה לגרדרובה משלה, חולצה מעור פרה כושית הפוכה המעוטרת בחברבורות מתכת ענקיים רקועים בגוון ספיר ואזמרגד. במקום מכנסיים זכתה הזוגה לחצאית סקוטית ורודה עם דוגמאות חומות-צהובות אופנתיות במיוחד. אני מצידי הטבעתי את יגוני ביין האפסיים ששיכשך לאידי. מסתבר כי בלגימות גדולות במיוחד אפשר היה להתעלם מהטעם. את ריח האורווה כבר נצחצח במברשת לפני השינה. אז התרגש המשבר. מסתבר כי המיידל’ה יחפנית למדי. כלומר, מתוך אמונה במינימליזם צרוף אין היא מציגה בבוטיקה יותר מאשר מגוון של שלושה זוגות נעליים: שחורות, שחורות מאד ושחורות מדי. אפס, פה עמדה הילדה על שלה והתעקשה שלא להינעל על אף אחת מהאופציות המבישות. לא עזרו תחנוני האם ולא איומי המטרוניתה. גם תג המחיר, מאות רבות טבין ושקלים, לא היוו פיתוי. גאה הייתי בנערתי על עמידתה האיתנה עת ניצבתי מול הקופה הרושמת ושלשלתי לידה את הכנסתנו השנתית ואת חסכונות הזאטוטה ללימודים גבוהים. העיקר הבת-מצווה. אין ברירה נצטרך למכור את מרתף היין. בדרך אל הרכב, אשר חיכה לנו רחוץ ומבושם על יד החנות, חיבקתי את הילדה רבת העוז חיבוק אבהי ולחשתי לה, כי אני מכיר חנות נעליים מצוינת שראיתי בה נעלים יפות מהללו שהותרנו מאחור. "כבר מחר נלך לרכוש לך מִנְעליים," הבטחתי לקטנה. וההיא שרוחה התעודדה מעט, נטלה ידי בידה הקטנה ולחצה אותה בהכרת תודה על ההבנה האבהית שאני מגלה. למחרת עזבתי את המשרד מוקדם מכרגיל ומיהרתי לאסוף את בת המצוות. נסענו לדרומה של העיר, שכן זכרתי, כי בתחנה המרכזית ניתן למצוא נעליים יפות ובמחירים הגיוניים למדי. הילדה שנראתה מופתעת מהכיוון אליו פנה הרכב החליטה לזרום עם השינוי והביטה סקרנית בתרבות המוזרה שנגלתה לעיניה. שעה קלה לאחר מכן פסענו לתוך חנות קטנה עמוסת נעליים והמדיפה ריח עור טרי. ’בוטיק הנעל’ הייתה אותנטית ככל שניתן היה לבקש והמגוון העצום אשר גלש מעבר למדפים שימח את לב הקטנה. מן הראוי לציין כי המחירים היו סבירים ומטה מכך, גורם שהוסיף לשמחה לנוכח מבצע ההלבשה של אתמול שפשט את עורנו. בחור חביב שניצב היה במרכז הכוך קיבל את פנינו בחמימות ומיד החל מפרט באוזנינו את מעלותיהן השונות של נעליו המוצגות לראווה מבהיקה. הילדה, סקרנית כתמיד, גילתה עניין אמיתי והחלה נוברת בערימות נעליים תוצרת ’עיטליה’ ו’צרפט’. בינתיים, סקרתי במבטי את החנות הקטנה והחמימה, מעלה בעיני רוחי זכרונות ילדות אודות הנעליים הראשונות שלי. בפינה, יכול הייתי להישבע, ניצבו מספר זוגות נעליים שחורות מכוערות במיוחד. קרבתי אליהן. "דומה מאד לתועבה מאתמול" מלמלתי לעצמי, "רק זול בהרבה." לאחר כשעה של אושר בחנות ארזנו את זוג הנעליים שרכשנו לבת המזל ושמחים וטובי לבב פנינו לצאת. אפס, באותו הרגע ממש חסם צל שחור וגדול את הפתח. המטרוניתה הנכבדה מערב אמש נכנסה לכוך הקטן. האוויר והאווירה הפכו כבדים עד מאד. "חמודי", פנתה המיידל’ה גדולת המימדים לבחורצ’יק, "תארוז לי בבקשה עוד שלושים זוגות מהשחורות שם בפינה ותשלח לי לחנות. נתחשבן כרגיל." אמרה, הצביעה לפינה בה עמדו מבוישות זוגות התועבה ותוך שהיא מתעלמת מאיתנו לחלוטין יצאה מהכוך. ניכר היה כי לא זיהתה אותנו כלל וכלל. פלטתי את הנשימה שכלאתי בקרבי לרווחה. בדרך החוצה עוד הספקנו לשמוע את הזבן מעבר לדלפק חוקר בטלפון מחסנאי נעלם: "משה, נשארו לך עוד מהנעליים המכוערות שקיבלנו בחודש שעבר? כן הללו עם התפירה הפגומה והסוליות ימין-שמאל הפוכות. יופי, אז תשלח לי בבקשה את כל מה שנשאר לך. כן, זו המשוגעת, היא שוב עברה כאן היום וקנתה את כול הסטוק. מסכנה". ———————— ’ולקינוח’ הוא סיפורו של חזי ריין, ישראלי כמוני וכמוך האוהב את החיים הטובים, ובייחוד את היין והמזון המלווה אותם. חזי לוקח אותנו עימו במסע דרך סיפורים מסיפורים שונים אודות חייו וחוויותיו הן בישראל והן בטיוליו ברחבי העולם. האסופה של קורותיו מצחיקה עד דמעות ומאפשרת הצצה חטופה לתמונות מוזרות ביותר בחייו של ישראלי המנסה להתמודד עם המציאות דרך אספקלריית אהבת החיים הטובים. אף אם הרפתקאותיו של חזי נדמות לעיתים קרובות משונות במיוחד, הרי שהן מוזרות מדי מכדי לחשוד שהן אך ורק פרי דמיונו הקודח. לרכישת הספר