לחיים

מאת אדי ניומן

מכתב הוקרה לאיש שלימד אותו קצת על הלכות חיים, שתיה ואוכל, כותב הברמן האגדי אדי ניומן, בכבוד ובגעגוע
מרכיבים: 40 מ"ל ברנדי 30 מ"ל סירופ מונין משמש 1 משמש 3 עלי נענע 15 מ"ל לימון סחוט טרי אופן ההכנה: לערבל את כל החומרים בבלנדר. חשוב להוציא את הגוגו מהמשמש! הקוקטייל הזה נולד באזור התעשייה בבאר שבע (המולדת הישנה), שבו בעלי המוסכים פנסו, ויינטרוב, חיים ועוד רבים וטובים שתו אותו. בגרסת הבלאדי הוא נעשה מברנדי סטוק 84 (שתה אותו לאט), תרכיז משמש עסיס, נענע ומיץ לימון וערבבו אותו בתוך צנצנת של מיץ עגבניות. אלי הוא הגיע דרך חיים כהן, חמי זכרונו לברכה, המכונה ’היווני’, אבא של אורלי אישתי שתיבדל לשנים ארוכות. גבר יפה היה היווני. לבוש בחליפה אפורה קצת כסופה, הלוק הכי קרוב ל- Omar Sharif בד"ר ז’יוואגו. לא היה קל לחיים, יוצא אושוויץ, קהילת סלוניקי, קשור לתאומי מנגלה, מי בדיוק יודע (לא דיבר כמעט על הזוועה). אהבתי והכבוד האין סופי לאיש נובעת מכמה מקומות. חוץ מהיותו מכביסט חשוך, הלב שלו היה תמיד במקום הנכון. בתור ילד פחדתי ממנו ובעיקר מהשפם המאיים שלו. הפחד נבע עקב היותי קשור לבתו בעניינים לא פורמאליים ("שילך לישון בבית"). בבגרותי, אי שם בשנת 88, אחרי טיול של ארבע שנים בעולם, שבחלק ממנו השתתפה בתו היווניה, אורלי, חזרתי לארץ. פה נתקלתי בבעיות דיור מסוימות, שגרמו לפדרו ניומן (בצדק, אין פה סגירת חשבון), להגיד לי "קח את המוזיקה המזעזעת שלך ואת שאר התחביבים הלא חינוכיים שלך ומצא לך מקום מחייה אחר". בהיותי עצמאי בערך כמו שרשור, הלכתי לחיות בבית של היווני. אהבתי מאוד את השנה הזאת. אהבתי את המקרר המלא. אהבתי לראות איתו ב-4 בבוקר את אוחנה ’מספסף’ את כל הגנת אוסטרליה. אהבתי לשבור איתו צלחות בחתונה שלי באולמי ארגמן של חנניה. והכי אהבתי לשתות איתו שיבאס, שהיה גורם לשפם שלו לזוז בצורה שרק חתולים יכולים להזיז, ואם הייתה לך אוזן מאוד חדה, יכולת לשמוע גרגור כמו של רדיאטור. כמו כל בן לאומה הגאה והגדולה הזאת, הוא האמין שמטקסה, הברנדי היווני, שם כל קוניאק של הצרפתים משתפי הפעולה בכיס הקטן. אחרי שנה, גם הוא הראה לנו את היציאה, בצדק רב, כי אם לא עד היום היינו יורדים להם על הטחול ועל הפרסה והאיקרא ולא היינו עוברים לתל אביב ולא היינו עושים את שלושת המלאכים שלנו, שבשבילם החיים – בר, אדם ותום. בתל אביב למדתי מזון ומשקאות והיינו באים להתארח בסוף שבוע בבאר שבע, המולדת הישנה. על אהבה דיברנו, ופה מגיע הקטע של הכבוד. ביום שישי היו יושבים כל החברה מהמוסכים, חברים שלו עוד מהימים שהיתה לו מסעדה באזור התעשיה ולפני זה קיוסק בתחנת הרכבת הישנה, ושיחקו פוקר – שולחן נשים ושולחן גברים. הגברים שתו שיבאס ולי היה אומר "אולי תכין לגברות איזה קוקטייל", והוא היה עושה את זה בכזה סטייל וכבוד. היה שווה לשרת את כל העולם ואחותו בשביל לתת ליווני את הכבוד הזה. להכין לחבורת הנשים הזאת, שענדו את תכשיטיהן ולבשו את המחלצות הכי טובות בשביל לשבת ביום שישי בערב בבית צנוע במולדת הישנה, כדי לדבר על הילדים המוצלחים ולשחק פוקר בקטנה. אז Zoe חיים, חושבים עליך הרבה ומתגעגעים – הבעל של הבת הקטנה, אהובת חיי, ואבא של הנכדים. ש-Zoe זה חיים ביוונית למדתי מוודי אלן, עוד יהודי יקר, בסיפורי ניו יורק. נ.ב. כשאתה יושב שם ליד אלוהים ב- No camp שלו, תגיד לו שישמור על הברזילאים שלא ידפקו אותנו בשיפוט. ואת העגיל באף של בר, שהופך אותו למיקי מאוס, הוא דרש it wasn’t me .