'והגדת לבנך ביום ההוא'

מאת גדי לוי

כבכל שנה על פי המסורת אנו יושבים וקוראים את ההגדה של פסח, בכלל פסח הוא חג משפחתי, מסורת העוברת מאב לבן. לכאורה כולנו חוגגים באופן דומה עריכת שולחן הפסח, קריאת ההגדה וכמובן המאכלים המיוחדים, אבל אם תסתכלו באופן פרטני הרי שלכל משפחה הדרך שלה לחגוג את הפסח
קריאת ההגדה בניב המשפחתי, סדר הישיבה וכמובן הכמות האינסופית של המטעמים המיוחדים אך ורק למטבח של אמא. גם בעסקי הסיגרים יש נטייה ברורה לכיוון של עסקים משפחתיים, החל ביצרנים דרך חברות ההפצה במדינות השונות ועד לחנות הטבק השכונתית. אפשר לומר שאופי התעשייה כאופיו של המוצר הדורש הרבה סבלנות וראייה לטווחים ארוכים. העוסקים במוצר זה נדרשים למידה רבה של התמחות ומקצועיות העוברים במקרים רבים מדור לדור. אך למרות ההשתלטות של חברות הענק הגלובליות עדיין יצרנים רבים שומרים על מוטיב המשפחתיות. הדור האחרון שנולד מן הסתם בעידן המחשב והסלולאר מצעיד את אותן חברות בעידן הטכנולוגי, אבל נושא בנטל ההמשכיות כדורות הקודמים. הכל עובר בירושה מסורת רבת שנים איננה עניין של מה בכך, על אחת כמה וכמה כאשר שם משפחתך מופיע על גבי המוצר. הרבה אנשים, כמו גם עבדכם הנאמן, פשוט יאמרו "נולדנו לתוך זה", אבל יש הרבה מעבר לכך, ולדעתי זה לא רק עניין של תורשה. התשוקה למקצוע היא זו שעוברת מדור לדור ולגורם המשפחתי השפעה רבה כמסורת העוברת מאב לבנו. אך מה קורה אם אין דור ממשיך? לעתים קרובות זו בהחלט בעיה, בפעמים אחרות פוסח השרביט על דור אחד ומועבר מסב לנכדו. ניתן לראות זאת יפה אצל משפחת רייאס מהונדורס, שבבעלותה המותג Purous Indios, כאן המשיך הנכד קרלוס את סבו מאסטר הסיגרים דון רולנדו רייאס הקשיש, שעדיין מנהל את המפעל בהונדורס, בעוד קרלוס בשלהי שנות השלושים לחייו מנהל את השיווק וההפצה ואף מייצר כמה סדרות של סיגרים בעצמו. דוגמה נוספת הוא דון אלחנדרו רוביינה – מאסטר הסיגרים האגדי מקובה, המסמל בעיני רבים את השריד האחרון לדור הנפילים שהביאו לנו את מותגי העל הקובניים. משפחת רוביינה מגדלת טבק בחווה המשפחתית שלה באזור וולטה אבחו מאז שנת 1845. מדהים לגלות שהמפלגה הקומוניסטית של קסטרו השאירה את חוות גידול הטבק בבעלות משפחתית ולא הלאימה אותה. נכדו של דון אלחנדרו , הירושי, גם הוא בשנות השלושים לחייו מנהל את החווה המשפחתית יחד עם אביו וסבו. כאשר נשאל הסב אם הוא יודע מה יקרה למטעים שלו אחרי לכתו הוא ענה ללא היסוס שהחווה בידיים טובות. המלצות החודש הפעם נמליץ על שני סיגרים עם ’זיקה משפחתית’. האחד של משפחת רוביינה הקובנית והשני של משפחת לווין, משפחה יהודית מפילדלפיה, שבבעלותה מותגי הסיגרים אשתון ולה ארומה דה קובה. נא להוציא מהיומידור לאחר סעודת החג. La Aroma De Cuba- Immensa מוצא: הונדורס מילוי: ניקרגואה, הונדורס אוגד: הונדורס עטיף: הונדורס חוזק: בינוני עד מלא גוף מחיר: 46 ש"ח סדרה מוצלחת מבית היוצר של – ASTON, סיגר עבה בעל טבעת בקוטר 60, עטיף יפיפה מיוצר מזרע קובני כהה הגדל בהונדורס. הסיגר עשיר בטעם בחוזק בינוני עד מלא גוף, בעל שאיפה קלה ומרוכזת המאפשרת הנאה מרובה. הסדרה עברה שדרוג לאחרונה ומיוצרת כיום במפעל של משפחת פפין בניקרגואה, בקרוב בארץ, יש למה לצפות. Vegas Robina- Unicos מוצא: קובה מילוי: קובה אוגד קובה עטיף: קובה חוזק: בינוני עד מלא גוף מחיר: 90 ש"ח הסדרה הושקה בשנת 1997 כהוקרה למאסטר הסיגרים דון אלחנדרו רוביינה, למשפחתו ולכל העושים במלאכה בחוות הטבק, שלהם חלק נכבד במוניטין שנצבר לסיגרים הקובניים. זהו סיגר טורפדו יפיפה בעל עטיף כהה מחוות הגידול של רוביינה – עשיר בטעמים, מתפתח יפה לאורך העישון. גדי לוי מנהל רכש ומכירות בחברת ’אש-לי סיגרים וטבק’, דור שלישי בענף הטבק בארץ. gady@esh-ly.co.il