מאת עפרה בר נון
"מתוך החשיכה, ממעמקי הים, החלו להופיע דמויות קטנות. הן יצאו מן המים בטורים ישרים וקיפצו בתנועות משונות אל החוף. נמוכים ופחוסים הניו זילנדים האלה, חשבתי לעצמי וקיווית שהוויסקי המקומי שלגמתי הוא לא הגורם לכיווץ הגנטי שלהם. מבעד לעדשת המצלמה הם נראו עוד יותר משונים ואף אחד מהם לא החזיק בקבוק בירה ביד."
הברמנים התאומים מחייכים אלי. כנראה עסק משפחתי. עוד כוסית אחת של וויסקי והם הופכים לרביעייה. "מה עושים בניו זילנד בלילות?" אני שואלת אותם ובוחנת את הבר הריק. "בלילות הם יושבים בבית. לפני השקיעה משתכרים בפאב ומיד הולכים לישון", עונה האח השלישי ונעלם למספר שניות, כאשר אני ממצמצת. כבר חודש אני מטיילת בין מרבדי כבשים ומושבות כלבי ים ומגלה שבאי המרוחק אין לבני האדם חיים אחרי החשיכה. ערי הרפאים של ניו זילנד מכריחות את התייר המזדמן להסתפק בבילוי לילי מסוג אחר. "אם תמהרי, תספיקי לתפוס את הסיור המיוחד של חיי הלילה של ניו זילנד, היוצא בעוד עשרים דקות ממגרש החניה הצמוד לפאב", הסביר לי הברמן, שהפך פתאום לבן יחיד אחרי שלגמתי שתי כוסות מים קרים ושטפתי פנים. הזמנתי בקבוקון של וויסקי לדרך, הטמנתי אותו בכיס המעיל ויצאתי לחפש את האוטובוס והמדריך. רק אחרי שעליתי לאוטובוס והתיישבתי במושב האחורי, בין תייר יפני למשפחה אמריקאית, נזכרתי ששכחתי לשאול לאן בכלל נוסעים. "ערב טוב חברים", ברכתי את שכני לספסל והצעתי להם לגימה מהוויסקי. האמא הרחיקה ממני את הילד בן החמש, שהושיט יד לעבר הבקבוק בהתלהבות. "שלום לכולם. אני ג’וני, המדריך שלכם לסיור הלילה. סיור מרתק ומרגש בו נלמד כיצד היצורים המופלאים הללו מבלים שעות בים, צדים בקבוצות גדולות וחוזרים אחרי שקיעת השמש לישון בחבורות על החוף". ג’וני הגזים מעט כאשר תאר את הבליינים הניו זילנדים כ"יצורים מופלאים" השותים בירה בים כל היום, זוללים בשר ציד וישנים בקמפינג על החוף. האוטובוס נסע בין נופים עוצרי נשימה ואף פאב לא נראה באופק. שתי כבשים חייכו אלי מהשדה. הן כבר ידעו שברדיוס של חמישים קילומטרים אין ולא היה שום ברז בירה. "כאשר נגיע לאתר, אני מבקש לשבת בשקט, לא לאכול כלום ובשום אופן לא לצלם. הפלש מסנוור אותם", הסביר ג’וני משבית השמחות, כשהוא מוביל קבוצה של חמישים תיירים מצוידים במצלמות, בשביל צר היורד אל הים. גם אני שלפתי את מצלמת הקנון שלי עם העדשה הטלסקופית. "איפה לעזאזל הפאב?" קראתי בייאוש ולגמתי שוב מהבקבוקון. "שששש… לא לצעוק בבקשה. הם יברחו" נזף בי ג’וני. חוף נהדר נפרש לפנינו. במקום כסאות בר הושיבו אותנו מול הים על ספסלים וחילקו לנו שמיכות ומשקפות. "וויסקי עם שלוש קוביות קרח בבקשה", בקשתי מג’וני שהביט בי בתימהון וסימן לנהג האוטובוס השרירי לשים עלי עין. הוא הצביע לעבר הגלים ולחש לקבוצה בהתלהבות, "מיד הם יצאו מהמים. שימו לב כיצד הם מקפצים על הסלעים והולכים בשורות אל החוף". "מה עם קצת מוזיקה?" רטנתי בקול וזכיתי למבט מאיים. מתוך החשיכה, ממעמקי הים, החלו להופיע דמויות קטנות. הן יצאו מן המים בטורים ישרים וקיפצו בתנועות משונות אל החוף. נמוכים ופחוסים הניו זילנדים האלה, חשבתי לעצמי וקיווית שהוויסקי המקומי שלגמתי הוא לא הגורם לכיווץ הגנטי שלהם. מבעד לעדשת המצלמה הם נראו עוד יותר משונים ואף אחד מהם לא החזיק בקבוק בירה ביד. "מה יש להם לחפש שם בלילה במים במקום לשבת איתנו כאן בפאב המוזר הזה?" שאלתי את ג’וני וכיוונתי את המצלמה שלי לדמות שבראש הטור. "ששששקט… את מפחידה אותם!" התרגז ג’וני והוסיף, "הם שוחים שעות בים, צדים דגים ובאים לישון כאן בין השיחים. ככה חי הפינגווין הכחול הנדיר של ניו זילנד בטבע. עוד שאלות טיפשיות מהקהל?" פינגווינים??? מרוב הלם לחצתי על כפתור הצילום במצלמה והבזק של פלש האיר את כל החוף. מאות פינגווינים התבוננו בי, נבהלו מאד, צווחו בפחד וברחו חזרה לאוקיינוס הגדול. "לא עם הפלש! " צעק ג’וני וזינק עלי יחד עם נהג האוטובוס. המופע המופלא של הפינגווין הכחול הסתיים עוד לפני שהתחיל וההקהל הזועם גרר אותי לאורך השביל לעבר האוטובוס. התחבאתי בספסל האחורי ושמתי לב שהמצלמה שלי נשברה ובקבוקון הוויסקי נעלם. חלפו מספר ימים ואני מצאתי את עצמי שוב בפאב ריק מאדם עם חצי ליטר בירה ומצב רוח מזופת. הפינגווין הכחול רדף אותי במחשבותיי. הצטערתי שהפרעתי את שגרתם של היצורים המופלאים. על גבי מסך טלוויזיה ישן שודר מבזק חדשות מיוחד. "תופעת טבע מוזרה ביותר מתחוללת בשבוע האחרון במושבת הפינגווין הכחול.," דיווח כתב נרגש מחוף הים. "המצלמה זזה מעט ומאחורי הכתב נראו קבוצות גדולות של פינגווינים במצב מאוד מדאיג. חלקם מתנדנדים מצד לצד, חלקם רוקדים אחוזי טירוף במעגלים וחלקם מקיאים דגים ושוכבים מעולפים על החול. כאשר המצלמה הופנתה לעבר קבוצה גדולה של ’רוקדים’, הייתי מוכנה להישבע שבין החוגגים הצלחתי להבחין בבקבוק הוויסקי הריק שלי, שניצב במרכז המעגל. אז מי אמר שאין חיי לילה בניו זילנד?! Ofrax7@hotmail.com