מאת צאלה רובינשטיין גאליגני
לאחר כישלונות חוזרים ונשנים בחיזוי ראיית הנולד, פיטרה רשת הבי.בי.סי. את חזאי הבית שלה. על המציאה קפצו גם בעלי עסקי התיירות מורסיליה, שאמונים על חוף הים הצפוני של טוסקנה, הריווירה הנחשקת על וי.איי.פי ואנשי עמל מהשורה. הטור של צאלה
לאחר כישלונות חוזרים ונשנים בחיזוי ראיית הנולד, פיטרה רשת הבי.בי.סי. את חזאי הבית שלה. על המציאה קפצו גם בעלי עסקי התיירות מורסיליה, שאמונים על חוף הים הצפוני של טוסקנה, הריווירה הנחשקת על וי.איי.פי ואנשי עמל מהשורה. האביב הקודם הוכתר כנפילה לעסקים לאחר שהתחזיות למזג אויר סוער הבריחו את התיירים וגרמו לביטולים המוניים. בסופו של דבר נחתו עלינו באופן נדיר ובלתי רגיל לעונה שני סופי שבוע שרביים, מה שגרם לאנשי התיירות לחפש את ראשם של האחראים. גם אני, עד שהפסקתי לנסות להשתלב פה, ביקשתי את ראשם של האחראים. הם היו מריצים אותי לחצר האחורית להוריד כביסה, ועד שהייתי פורסת אותה על מתקן היייבוש בתוך הבית, הענן כבר היה עובר לו ומפנה מקומו לשמש עזה ולוהטת של אחר הצהריים. אבל זה היה בימים הרחוקים שעוד ניסיתי להיטמע בחברה, לא להיות יותר עולה חדשה. עבור מטרה נעלה זו גם תליית כביסה על החבל היא עניין של מה בכך. מאז שהבנתי שממילא תמיד אחשב כזרה, חזרתי לאמץ הרגלים מגונים וישנים ובהם מייבש כביסה. זה באמת מבזבז המון חשמל ומאוד לא אוזון-פרנדלי, שזו המנטרה החדשה של הכת הגלובלית לשימור הסביבה, אז כפיצוי ולמען השכנת שלום בית אני מעבירה את יומי בהפרדת אשפה כהילכתה: אורגנית, פלסטיק, זכוכית, נייר (לא כולל מפיות נייר צבעוניות, כן כולל מגבות נייר עם הדפסים צבעוניים) מאורו מצידו, לפני שהוא יוצא לזרוק את הפחים (שכל אחד ממנו ממוקם בקצה אחר של השכונה) טוען שכל הבלגן נובע מאנשים כמוני, שעם כל המכשירים החשמליים שלהם פולטים גזים רעילים על שכבת האוזון, מה שמפריע לעבודת החזאים. פעם היה מדובר בכביסה שנרטבה, היום מדובר בצניחת המניות של רשת בתי מלון שלא התחברה לחזאי הנכון. למעט העובדה שפיטורי החזאי הפכו לשיחת היום במחוזותינו, בתוך תוכי נשארתי עם התחושה הצינית משהו, שאם אין על מה לדבר, מדברים על מזג האויר. למי שגדל במדבר לא באמת משנה אם מחר יהיו 35 או 40 מעלות, ואין חזאי שידווח מראש על התקרבות מערבולות חול מקומיות, כאלה שאם נקלעת אליהן אין סיכוי שאמא שלך תתן לך אישור כניסה הביתה לפני שתעביר עליך שטיפה בצינור המים שבגינה. גם על השטפונות ידענו עוד לפני החזאים והיינו מגיעים לדרך ים המלח הרבה לפני מצלמות הטלוויזיה. ככה יוצא שאני פוטרת ב"אוף, עוד פעם גשם" את הודעה הלקונית של מאורו, מדי ערב בערב, על מזג האויר הצפוי לנו מחר. אינפורמציה חיונית שהוא מצליב מ(לפחות) שלושה אתרי אינטרנט שונים. זה לא שאני לא מסתכלת על התחזית, אבל לי מספיקות התמונות. שמש, גשם, שלג. אני לא מתעמקת בטמפרטורות (תמיד קר) ולא במשטר הרוחות, ואולי זה מה שגרם לי לשכנע שלושה מבוגרים לקחת חמישה ילדים לפיקניק בפברואר. "ראיתי שמש. נלביש אותם טוב. מה, בסקי לא קר להם?" שלושה בעקבות אחת יצאנו בבוקר לאורה העז של השמש החורפית, חמושים במשקפי שמש ומקסימום חימום באוטו. נכון שבחוץ שלוש מעלות, אבל עד שעות הצהריים, כמו שכל תל אביבית מצוייה יודעת, עוד יתחמם. בחצות היום מצאנו את עצמנו בפיקניק עם ארבע מעלות וחמישה ילדים. לא היה מנוס מהרוח, מהלחות שפלטו העצים, מהקור שנפלט מהאדמה התחוחה. מה עושים בפיקניק כשקר ואין גזייה? עומדים. א’: כי הספסל קפוא. ב’: כי הריקוד סביב השולחן עוזר לך להתחמם. ג’: כי ("אל תסתכלי עלי ככה, אני בדקתי את האויר בצמיגים למקרה של שלג!"). אחד מאיתנו שכח להביא פותחן בקבוקים, אז היין האדום שאמור היה לחמם אותנו נשאר לו סגור ומסוגר בבקבוק. הסתכלתי בעצב על סל הנצרים האהוב שנראה נבול וחסר חיים. בחורף הוא איבד את הלוק הטעים והמלבב שמלווה אותו בחודשי האביב והקיץ. הוא רגיל לארח פקורינו, לחם טרי, זיתים, נקניקים ועגבניות בשלות, ולא תרמוס של תה וסנדוויצ’ים עם נוטלה. הוא רגיל לרבוץ על מפה משובצת, ללחך עשב, לקבל באהבה כל ראש שנשמט עליו לשנת צהריים מבושמת. "מילא הילדים שלך, שנראים כמו צוענים עם כל השמיכות האלה שהוצאת מתא המטען, אבל אני? תחזירי אותי למזווה, טוב לי שם בין כל הסלסלות והמפות המשובצות, תתקשרי באפריל". איך נתחמם? גראפה. והילדים? ננשוף עליהם את האדים של הגראפה. ומי נוהג אחרי הגראפה? "את, לי קפאו האצבעות". ואיך תניקי את הקטנה? "פתאום זה מעניין אותך? תחבק אותי מאחור קר לי". נמלטנו לחימום באוטו. "אל תפנטזי על הבתי קפה של וינה" מאורו הקפוא כמעט נוזף בי כשאני ממשיכה לחפש את המקום החם שיקלוט אותנו אל חיקו. "אנחנו בשומקום, ואם נמצא פה בר שפתוח ביום ראשון – דיינו". דיינו, ככה הוא מדהים אותי בעברית צחה שיצאה מתוך ההגדה. "נכון שהפנמתי?" הוא מתחייך לרגע אך חוזר מייד לנקודת המוצא הקרירה, "אז אולי גם את? אולי גם את תפנימי את זה ששווה להסתכל גם על המספרים, יענו הטמפרטורות, ולא רק על הציורים של השמש והעננים?" בתחושת אשמה הרכנתי את ראשי והמשכתי לחפש אות חיים קרוב על המפה. את מפלטנו מצאנו בבר בעיירה הקרובה, שבו ממילא נשבו רוחות חמות כי על מסך הפלסמה יובנטוס הפסידה למילאן. אנחנו קיבלנו חיבוק נחמה מספלי השוקולטה החמה, ואילו הילדים סברו שגלידה מחממת הרבה יותר. וגם סוכרייה על מקל. מעונן חלקית ונניח שטעיתי. נניח שעוד לא הפנמתי את משמעות מזג האויר על החיים בפועל, נניח שאני בורה גמורה בכל מה שנוגע להלכות חורף. מה, אין מבוגר אחראי? שלושה איטלקים בוגרים לא יכולים על פרץ התלהבות אינפנטילי של מזרח תיכונית שבטוחה שהטבע יעמוד לרשותה רק אם תגיד לו שהיום יום ראשון ולכן יוצאים לפיקניק? וכאילו על מנת להדגיש את בורותי בנוגע לחשיבות התחזית לשגרת חיינו, התעוררה לה בוקר אחד יורשת העצר ושאלה "מאמא, איזה יום היום?" "חמישי" "לא, איזה יום היום בשמים?" "מעונן חלקית" "אה, בסדר ", אמרה ולא יספה. היא יודעת משהו שאני לא? צילום שער: Stefanoacetelli צאלה רובינשטיין גאליגני חיה בטוסקנה, וביחד עם בן זוגה מאורו מארחת ומבשלת לתיירים ברוח המסורת המקומית. info@cookingintoscana.it www.cookingintoscana.it