מאת גדי לוי
מועדוני הסיגרים הם מקום מיוחד מאד עבורי, האווירה נינוחה, מצרך נדיר במקומותינו, המפגש הוא עם אנשים מעניינים והשיחה תמיד נודדת למחוזות רחוקים. לא מזמן ישבתי עם אדם נחמד שחזר זה מכבר מקובה. הטור של גדי לוי
הוא לא חסך בפרטים על נפלאותיה של הוואנה ובמיוחד על הביקור ברצפת הייצור במפעל המפורסם של פרטגאס. הוא פשוט היה מוקסם מתהליך הגלגול הידני של הסיגרים. האמת שהחלק הזה בתהליך הייצור הוא המוכר ביותר, אבל זוהי רק חוליה אחת בתהליך ייצור הסיגר הלוקח מספר שנים. מעטים מאיתנו יודעים שהטבק ממנו מגלגלים את הסיגר עובר תהליך ארוך של התססה. אולי זה נשמע מוזר אבל ההתססה היא תהליך קריטי בכל הקשור לסיגרים ידניים. לאחר הקטיף מיובש הטבק באסמי שימור (curing) הממוקמים בקרבת השדות, העלים הטריים משילים מעליהם את רוב הנוזלים וצבעם הופך לאחר מספר שבועות מירוק לזהוב. בתום התהליך זה משונעים העלים למפעל, כאן עובר הטבק תהליך ארוך של התססה (Fermentation) שבו ממצים מן הטבק את שאר המוהל. ההתססה מורידה כמעט כליל את הניקוטין שהוא הגורם הממכר הקיים בטבק באופן טבעי, כמו גם חומרים אחרים המשפיעים לרעה על טעמו של הטבק. הלכה למעשה אוגדים את עלי הטבק לחבילות של כ-25 עלים ומניחים אותם בתאים מעץ בצורה מסודרת בערימה אחת גדולה. כל יצרן שומר לעצמו את האופן שבו הוא יוצר את ערימת העלים, את גודלה ואת הטמפרטורה והלחות בחדר ההתססה, אך באופן כללי התהליך זהה. במרכז הערימה מתבצע תהליך כימי טבעי המשחרר חום המנוטר באופן שוטף ועומד על כ-30 מעלות. תוצר לוואי נוסף הוא גז אמוניה בעל ריח חריף. לכן מדי ששה שבועות מפרקים את הערימה ומאווררים את אגודות העלים. לאחר מכן עורמים אותם שוב כך שהעלים שהיו במרכז יהיו עכשיו בקצות הערימה ולהפך. התהליך כולו לוקח כחצי שנה, יצרנים רבים חוזרים על תהליך זה פעמיים ואפילו שלוש על מנת להבטיח שהזמן יוציא לחלוטין את החומרים הכימיים הלא רצויים ויותיר את הרמה הרצויה של שמנים אתריים החשובים כל כך לבניית הטעם והבשומת של הסיגר. בתום תהליך ההתססה מועבר הטבק בחבילות גדולות לחדרי יישון שם יבלה לכל הפחות כשנה. בעבר היו יצרני הסיגרים מושכים את תהליך ההתססה והיישון הרבה יותר על מנת לאפשר לטבק להגיע לרצפת הייצור במצב אופטימאלי. כיום בגלל שיפורים טכנולוגיים ובעיקר מטעמים כלכליים, מתקצר התהליך כך שההתססה ממשיכה במינון נמוך גם בתוך תיבת הסיגרים שנה ואף יותר! המסקנה המתבקשת היא לקנות וליישן במקום לקנות ולעשן. הפעם אמליץ על שני סיגרים שעברו תהליך התססה ארוך מהרגיל: Ashton VSG- Belicoso #1 מוצא: רפובליקה דומיניקאנית. מילוי: רפובליקה דומיניקאנית. אוגד: רפובליקה דומיניקאנית. עטיף: סאן גרוון VSG אקוודור חוזק: גוף מלא מאוד גודל: 5.25 טבעת: 52 מחיר מומלץ לצרכן: 65 ש"ח VSG Ashton סיגר עשיר וארומאטי בעל סיומת חזקה. את הסיגרים הללו מייצר קרלוס פואנטה ברפ’ הדומיניקאנית מעלי טבק המיושנים כ-4 – 5 שנים. עלי העטיף גדלים תחת השמש באזורי הגידול הטובים ביותר באקוודור ומותססים מספר רב של פעמים, מה שנותן לסיגר את טעמו הייחודי והמורכב. הסיגר בנוי היטב- box pressed עם שאיפה טובה, מתאים במיוחד לעישון בערב לצד אלכוהול. Cohiba- Siglo VI מוצא: קובה מילוי: קובה אוגד: קובה עטיף: קובה חוזק: גוף מלא גודל: 5.5" טבעת: 52 מחיר מומלץ לצרכן: 170 ש"ח זוהי ספינת הדגל הקובנית שהושקה בשנות ה-60, הסיגרים מיוצרים במפעל ’אל לגיטו’ המפורסם בקובה. עלי הטבק מהם מייצרים את הקוהיבה מגיעים מאזורי הגידול הטובים ביותר ורובם עוברים התססה משולשת במשך שנה וחצי, המעניקה לסיגר את טעמו החלק והמוכר. הסיגלו 6, סיגר בגודל טורו, אחד משחקני החיזוק החדשים והמבטיחים ביותר בסדרה. • בעודי כותב שורות אלו נתבשרתי שכוכב הכתבה מהגיליון הקודם מאסטר הסיגרים האגדי מקובה – אלחנדרו רובינה, נפטר בגיל 91 בחווה שלו. אולי זה צירוף מקרים ואולי לא, אבל הסיגרים שלו יישארו איתנו שנים רבות. גדי לוי מנהל רכש ומכירות בחברת ’אש-לי סיגרים וטבק’, דור שלישי בענף הטבק בארץ. gady@esh-ly.co.il