מאת עפרה בר נון
"אחרי שהסתיים הביקור האחרון של הדודים אצלנו, ביקור שאחריו הם לא שבו לעולם, הורי החליטו שהם אינם מעוניינים לפגוש בהם שוב, מפני שהם אנשים ריקניים העסוקים במראה חיצוני ובילויים חסרי תוחלת."הטור של עפרה בר נון
בניגוד למה שחשבתם, גם לבלונדיניות יש ימים בהם השיער שלהן פשוט לא מסתדר. החשמל הסטאטי של האביב, השמפו הישן שבמקלחת וסתם מצב רוח מזופת. הערב כבר לא אצא לפאב, עדיף שאשתה בירה בבית ואלך לישון. אני עומדת מיואשת מול המראה, עם מברשת שיער וחצי בקבוק בירה, ונזכרת בדודה ז’קלין. בגיל שבע, כל שכנה בבניין שלך היא דודה, אפילו אם אין בינה ובינך שום קרבת דם. גם אם היא נולדה במרוקו ואמא שלך ברומניה. בשנות ה-70, דודה ז’קלין ודוד אלבר היו הזוג הכי יפה ברחוב שלי ובשכונה כולה. גבוהים, רזים ובעלי רעמות שיער מרשימות ביותר. את ראשו של הדוד אלבר עיטרה בלורית שחורה ועשירה. הוא היה מושך אותה בווקס ומסרק אותה מדי כמה דקות במסרק מיוחד שהביא איתו ממרסיי, כאשר עלו לארץ בשנות ה-50. השפם הקטן שלו הזכיר לכל הגברים שמוטי הכרס, שהסתובבו בשכונה עם גופיות ומכנסיים קצרים, כיצד צריך להיראות גבר מטופח אמיתי. החליפות הלבנות שכיסו את גופו החסון, לא השאירו ספק, שמדובר בתופעת טבע חריגה בנוף הלבנטיני. דודה ז’קלין , יצירת אומנות של הטבע בפני עצמה, לבשה תמיד שמלות קצרצרות צבעוניות, עגילים גדולים ונעלי עקב. לגובה הטבעי שלה נוספו לפחות עוד עשרים סנטימטרים של תסרוקת מנופחת, שנראתה כאילו חתכו אותה מז’ורנל צרפתי והדביקו לה ישר על הראש. אף פעם לא זזה לה משם שיערה. מול הרוחות הסוערות של החורף, ניצבה לה התסרוקת איתנה וגאה. בלחות האיומה של הקיץ, כאשר כל בנות תל אביב מבכות על מר שיערן, השיער שלה נראה טוב מתמיד, מבריק וריחני. בימי חמישי, בשעה חמש בדיוק, הם היו יוצאים מהבית בבגדים מהודרים וצועדים שלובי זרוע לעבר המספרה השכונתית. הטקס, שערך שלוש שעות, הפך למפורסם בכל השכונה. אף אחד לא ידע מה מתרחש במספרה. הספר הבולגרי היה מגיף את התריסים והסוד לתסרוקות המושלמות נשאר מסתורי במיוחד. בגיל שבע, לא תיארתי לעצמי שאת הריח הנעים שנדף משיערה של דודה ז’קלין עוד אכיר היטב במהלך עבודתי בשנים הבאות. היה זה בדיוק אותו ריח שמילא את חלל חדר האמבטיה שלי באותו יום שיער רע שפקד אותי. הדודים היפים שלי נשאו איתם את הבלוריות בכל רחבי העיר. כזוג טווסים, הם כיכבו על רחבות הריקודים הסלוניים, ישבו בבתי הקפה המפורסמים והצטלמו במדורי הרכילות. תמיד בתסרוקות מושלמות ובחיוך רחב. מדי פעם היו מבקרים את הורי, שלא הרבו לצאת מהבית, יושבים איתם במטבח עם כוס תה ועוגיות ומספרים להם סיפורים עסיסיים ומנקרי עיניים מחיי הבוהמה הסוערים. "ז’קלין, איזה שיער נהדר. איך את עושה את זה?" הייתה אמא שלי מחמיאה לדודה ואבא היה מלטף לעצמו את הפדחת ומביט בקנאה בשביל האמצעי המדויק, שיצר לעצמו אלבר בשיער בעזרת המסרק. "אז מה שותים במועדונים של תל אביב היום?" היה מתעניין אבא ומוזג עוד כוס תה. "בירה", ענה לו אלבר וחטף מסיבה לא ברורה מדודה ז’קלין בעיטה מתחת לשולחן. אחרי שהסתיים הביקור האחרון של הדודים אצלנו, ביקור שאחריו הם לא שבו לעולם, הורי החליטו שהם אינם מעוניינים לפגוש בהם שוב, מפני שהם אנשים ריקניים העסוקים במראה חיצוני ובילויים חסרי תוחלת. אני נשלחתי למשימה מיוחדת ביום חמישי בשעה חמש בדיוק. ז’קלין ואלבר נכנסו למספרה ואני, בפקודת הורי, הצצתי פנימה דרך חריץ, שהשאיר הספר הבולגרי בתריס הברזל של המספרה. במספרה המיושנת היו שני כסאות ברזל חלודים ותמונת שמן של נוף מבולגריה. הספר לבש חלוק לבן וניגש למקרר. לבקבוקי הבירה שהוציא משם הוא לא צירף כוסות. הוא פתח אותם בעזרת פותחן ישן. שני בקבוקי בירה נמזגו בנדיבות הישר על ראשה של ז’קלין והשניים האחרים הציפו את ראשו של הדוד אלבר. לאחר החפיפה המשכרת, כאשר ייבשו את השיער, אפשר היה ליצור איתו תסרוקות מופלאות. הבירה הפכה אותו ליציב ובעל נפח יוצא מן הכלל. "זה בדיוק כמו הקבב הבולגרי שלי. גם בקבב אני שם בירה לפני הצלייה. הוא שומר על נפח ויציבות. המספרה שלי פתוחה בכל יום מהשעה תשע בדיוק!", הכתיב הספר הבולגרי לעיתון מקומי, לאחר שנחשף סודו בידי הורי. ז’קלין ואלבר, לא הצליחו להתמודד עם הבושה, ארזו מזוודות, בקבוקי בירה ומסרק וחזרו למרסיי. כבר באותו שבוע השתרך תור של עשרות אנשים מחוץ למספרה המפורסמת. כולם אחזו בידיהם בקבוקי בירה וחיכו בסבלנות לתורם. במהלך החודשים הבאים הסתובבו בשכונה התושבים, כטווסים, ראשיהם מעוטרים בתסרוקות מרהיבות וניחוח נעים של בירה מילא את הרחובות. היו אלה הימים היפים ביותר בחיי. ימים שלא ישובו לעולם. או אולי כן? הינה אני עומדת כאן, שלושים שנה מאוחר יותר מול המראה. בקבוק הבירה בידי והשיער זועק לעזרה. אחת, שתיים, שלוש, בירה על ה… הקצפתי, שטפתי, ייבשתי ואני נראית תוך דקות כמי שיצאה ממספרת צמרת בכיכר המדינה. אמא שלי, שמעולם לא הצליחה להתחרות בתסרוקות המרהיבות של ז’קלין, טוענת שהבירה היא אגדה של נשים שתייניות ומי שרוצה לשפוך לעצמו שטויות על השיער מוזמן. לפני שאתם יוצאים הערב לפאב נסו את הנוסחה הבאה: בקבוק ראשון לשיער ובקבוק שני לסדר את הראש. Ofrax7@hotmail.com