מאת ד"ר אלי שולים
בילדותי בבת ים, בבית אבא לא היה מנגל. ביום העצמאות לאחר שהתגודדנו מסביב לבימת בידור עירונית וצפינו בזיקוקי דינור, נהגנו לרדת לשפת הים לקומזיץ. כשהמדורה דעכה חפרנו בור בחול, שבו הנחנו את הגחלים הלוחשות, ומעל הנחנו רשת ברזל – זה היה המנגל שאני הכרתי. ד"ר אלי שולים
בתום לימודי בחרנו לשלב חלוציות עם איכות חיים והתיישבנו במושב אניעם שברמת הגולן. קיבלנו בית סוכנות וחצי דונם אדמה. אחד הדברים הראשונים שעשינו היה לרכוש מנגל, מהסוג הפשוט ביותר, אותו רוכשים בפרוטות בכל תחנת דלק היום. השנים חלפו, התברגנו ועברנו לזכרון יעקב. בשבוע השני לשהותנו פניתי למסגר שיבנה לי מנגל. המנגל החדש היה מקצועי ומרשים, רשת ברזל כבדה הונחה על חצי חבית ולה ארבע רגליים שאפשרו לנפנף מבלי להתכופף. 15 שנה החזיק המנגל מעמד, עד שנפער חור בתחתיתו. כמעט שנתיים לא התקרבתי אל המנגל. בעוד מספר שעות, יומיים לפני יום העצמאות, תגיע לביתי חבורת חברים לחנוך את המנגל החדש שאותו בניתי הפעם מאבן ולבנים. אין כמו יום העצמאות, שהפך לחג בו המנגל מככב, לכתוב על עוד מסעדת בשרים חדשה שנפתחה לאחרונה והצטרפה אל טרנד מסעדות הבשר המציף את ארצנו בשנים האחרונות. דוריס קצבים בזכרון יעקב היום אפשר למצוא אטליזים שיש להם מסעדה, וגם מסעדה שיש לה אטליז. זה התחיל מיוזמות מקומיות ונקודתיות של אטליזים מצליחים שהוסיפו גריל ומספר שולחנות וראו כי טוב, ומכמה מסעדנים שמצאו עוד דרך לקידום מכירות, מהמקרר ישירות לצלחת. אמי תמיד אומרת שיום הולדת לא חוגגים לפני הזמן. אך היא לא אמרה זאת לחבריי, שבחרו לחגוג את יום הולדתי יומיים לפני הזמן. הם גם לא התייעצו עימי, הם פשוט הזמינו מקום. בחירתם נפלה על הסניף החדש של ’דוריס קצבים’ שנפתח מספר ימים קודם לכן בכניסה לגני הנדיב, בואכם זכרון יעקב. בסמוך לשער הכניסה לגני הנדיב נבנה מבנה מרשים בגודלו, הצופה אל נופי בנימינה ואלונה, מעל ליקב ’תשבי’. המסעדה נעימה למראה, במרכזה מקרר אטליז בו שוכנים נתחי בשר מרשימים, צמוד אליו גריל ענק ובר. למרות שאין עדיין שילוט מכוון ולא פרסום משמעותי, בעת הגעתנו המקום היה עמוס בסועדים. השולחן שהוזמן ימים קודם לכן לא היה מוכן. בעודנו ממתינים בסבלנות פרגנה לנו המארחת בכוס יין אדום והמליצה לבקר באטליז הצמוד. לאחר עשרים דקות המתנה בהם הצלחתי להבחין שחלק מהסועדים יושבים בפינות ישיבה שאינן מאפשרות לסעוד בנוח בשל היותן נמוכות, התפנה השולחן, לשמחתי שולחן רגיל ונוח למדי. את דוריס קצבים אני מכיר מראש פינה, מקום שהיה מאוד נחמד, ובחלוף השנים הפך ללא ידידותי, ומאז לא חזרנו לסעוד בו, במסעדה התל אביבית לא ביקרתי מעולם. לסניף זכרון יעקב הובא צוות עובדים מנוסה מהסניף התל אביבי לתקופת הרצה ולימוד. מלצר נחמד פתח בהרצאה, מעט מתנשאת, על סוגי הבשר, על המסעדה,הוא הונחה לבחור באסטרטגית שיווק מעניינת, וניסה להתאים את נתח הבשר לרמת העשייה המועדפת. מנות פתיחה: ששה חברים, שדילגו על ארוחת צהרים של יום שישי, ובמשך 20 דקות ספגו את ריחות הגריל. פלטה גדולה של מזטים, שהורכבה ממיני סלטים, ירקות, חציל, טחינה ולחם הבית – מנה סטנדרטית ללא הפתעות, בכמות נדיבה, במחיר של 49 ש"ח. סלט פטוש – טוב, במחיר של 39 ש"ח, יקר לטעמי. סלט עשבי תיבול – טוב, במחיר 25 ש"ח. תוספת של מזטים נענתה ברצון ללא חיוב נוסף. עבור מנת לחם נוספת (בגודל לחמנייה ), חויב חשבוננו בעוד ששה שקלים, מיותר לחלוטין. מנות עיקריות: חבריי היו צנועים יחסית בהזמנתם, האחד בחר בדג דניס אפוי, מה לדג ולמסעדת בשרים חשבתי לעצמי, מחיר המנה 89 ש"ח. כששאלתי איך הדג? הסתפק החבר במילה בסדר. רעייתו דילגה על המנה העיקרית והמשיכה בנשנוש התוספות ויתרת הסלטים שנותרה על השולחן. זוג נוסף בחר בשתי מנות המבורגר 180 ו-250 גרם שמחירה בהתאמה 65/59 שנאכלו ללא התלהבות יתרה. רעייתי ואני בחרנו לטעום את אחת ממנות הדגל – פורטרהאוס 750 גרם עם מעט חמאה מזוככת, מחיר המנה לזוג 219 ש"ח – המנה הייתה מצוינת. אל המנות העיקריות התלוו תוספות של ירקות קלויים על הגריל ותפו"א אפוי – נהדר. אזל הלמברוסקו לדוריס קצבים, תפריט יינות עשיר ולא זול במיוחד. גם יין השבוע מוצע במחיר גבוה, אפילו מרתיע. הסתפקנו בהזמנת יין למברוסקו מבעבע שהתאים לכולם והיה אחד הזולים. המלצר חזר אל שולחננו, התנצל ואמר "אזל הלמברוסקו, במקומו הבאתי יין תואם, אומנם יקר יותר, אותו תקבלו באותו מחיר". לא אמרתי דבר, השארתי לחברי לנהל את הדיון. הם הסכימו בלי כל מחשבה וקיבלו יין מבעבע לבן ’דומיין סנט מישל’, לא אהבתי, וזאת בלשון המעטה, את התרגיל וגם לא את היין שלא התאים למנות. שאלתי את אותו מלצר שהגיע במיוחד מהסניף התל אביבי האם בסוף הארוחה תינתן הנחת הרצה כלשהי? תשובתו הייתה צפויה ולוותה בהרמת גבה "אין הנחות הרצה". קינחנו בפונדט שוקולד שהיה טוב וגלידת סורבה טובה. עבור הארוחה, חמש מנות עיקריות, שילמנו 779 ש"ח כולל קפה. סיכום אני אוהב לכתוב ביקורת חיובית, במיוחד על מקומות חדשים, ואל לנו לשכוח שהמסעדה שוכנת בשכונת מגורי ועם שכנים אינני רוצה להסתבך. מקום שיודע להכין פורטרהאוס מדהים, זכאי למקצה שיפורים, רציתי גם לתת למקום עוד קצת זמן להרצה, למרות שאיננו זכאי למחווה בשל העדר הנחת הרצה. חזרתי עם רעייתי אל המסעדה שנית והפעם הצטרף אלינו גם בננו, שהוא קרניבור לא קטן. בחרנו בערב רגוע של אמצע השבוע. המקום היה צפוף פחות, השף והבעלים של הרשת נכח גם הוא במקום. נשאלנו ע"י מלצרית נעימת הליכות ומאד לחוצה, ולא בגללנו, האם אנחנו מכירים את הרשת. היא שמחה לשמוע שזאת הפעם השנייה שלנו, אם כך "בוודאי נהניתם" אמרה. ניסינו להסביר שקפצנו לנשנוש ולא בדיוק לארוחה מלאה, למרות זאת היא התעקשה (הבוס צפה ממרומי הבר)ׂלשאת את נאום הפתיחה והחלה לדקלם על המיוחדים ועל מידת עשייה ומה מתאים לנו, ולהפתעתנו גם הפעם המליצה על מנות הדגל היקרות יותר. מאד התאכזבה המלצרית שבחרנו להזמין שתי מנות המבורגר ושניצל ומנת קרפצ’ו לפתיחה. יחד עם הקרפצ’ו קיבלנו פלטת מזטים קטנה, על חשבון הבית (מקרים כאלה גורמים לי לחשוב שנחשפתי). הרגעתי את עצמי בעובדה שבני הכיר חלק מצוות המלצרים, את המארחת ואת אחד מעובדי המטבח, ייחסתי את המחווה לבני. הקרפצ’ו היה נהדר, ההמבורגרים היו סטנדרטיים, וזאת להם מחמאה, השניצל הוכן מנתח בשר איכותי, אך היה ספוג בשמן וחציו הושאר בצלחת. מסקנות משני הביקורים: למרות חומרי הגלם האיכותיים, הביצוע לא אחיד, ולצד מנות מצוינות יש גם מנות שקשה לסיימן. המקום נעים, המיקום מדהים, השירות מתבסס כעת על כוח מקומי, חובבני למדי. מחיר הרצה אין, ביטחון עצמי מופרז יש, המקום עדיין מזגזג ומחפש את זהותו, אנחנו נתנו לו צ’אנס. דוריס קצבים, גני הנדיב, זכרון יעקב, טלפון: 046397030 פתוח 1200- עד שעות הערב המאוחרות. shulimeli@walla.com