מאת מני פאר
שניהם שתו יין מילדות בבית אבא. שניהם מפורסמים ומצליחים . הזמר והמלחין פבלו רוזנברג ועורך הדין נחמן כהן צדק. מני פאר יצר מפגש מרתק ותוסס בין שני דורות של חובבי יין
בדרך למרתף היינות של נחמן כהן צדק, פבלו רוזנברג שר לי כמה שורות משירו החדש ’הייתי מקיים הכל’. הוא חוזר בהנאה על השורה "שתמיד תהיה לי ארץ, שאדע לבחור לי דרך". פבלו הוא הארגנטינאי היחיד שאני מכיר שיש לו מבטא מרוקאי. כשעלו ארצה בשנת 1971 ביקש אביו הרופא לעבוד בית החולים סורוקה. שיכנו אותם בבית שאן ואמרו להם שזה ליד באר שבע. השכן המפורסם, דוד לוי, שיחק כדורגל עם פבלו הקטן. "הוא שבר לי אז אצבע". צוחק פבלו "אני נורא מתרגש. אני עוד לא אספן יינות. יש לי בבית כמה יינות שולחן אדומים ושמפנייה במקרר. פעם הופעתי במדריד ובארוחת הבוקר במלון הגישו ’מואה אה שנדון’ באופן חופשי. מאז יש לי תמיד אחד במקרר שמחכה לבוקר טוב. יש לי גם מגנום אדום של גמלא 2000. כדאי כבר לפתוח אותו ? כי את הלימיטד אדישן 2005 של כרמל ואת האליעד של שאטו גולן אני עוד שומר". אני מציע לו לשמור את כל השאלות לנחמן כהן צדק כי הוא מבין יותר משנינו. הפגישה בין שני הדורות של חובבי היין הצדיקה את מאמצי ההפקה. זה התענג ללמד וזה שמח ללמוד. פבלו ניצל את הזמן שבו הצלם הרכיב את ציודו לסיור מהיר בבית ובמרתף היינות המשוכלל שאולתר מתחת לגרם המדרגות. "אתה רואה?" צעק בשמחה, "גם הוא מחזיק יינות שולחנים מחוץ למרתף כמוני, שאין לי מקרר יינות עדיין. ואפילו יש לנו אותו יין לשימוש יומיומי. מלבק של ארג’נטו. אני גדלתי על אדומים". דומינגו אצל אנטוניו ושפריץ אצל האדבוקט נחמן, משפטן ידוע ומכובד בנושאי זכויות יוצרים וקניין רוחני, הוא עורך דין בן עורך דין. אביו שלמה כהן הוסיף בזמנו את הצדק לשם משפחתם. "כששואלים אותי איזה יין אני אוהב ,אדום או לבן, אני עונה שאני אוהב יין". פבלו מתנצל: "אצל סבא שלי ברוסריו הייתה מסורת של דומינגו אצל אנטוניו. יום ראשון אצל המשפחה האיטלקית של אמא שלי, סטלה, שהתגיירה כדי להתחתן עם הרופא היהודי. האיטלקים האלה הסתדרו יפה מאוד בארגנטינה. כל יום ראשון היו גומרים פרה על האש עם ארגז של יינות מלבק. בסרט ארגנטיני בשם ’הבן של הכלה’ יש קטע שאני מאוד אוהב. בעל מסעדה מזמין אצל הספק שלו עשרה ארגזי יין אדום ומוסיף – "תביא גם אחד לבן, שיהיה אם ייכנס לקוח עם טעם רע". נחמן צוחק ומסביר: " צריך ברגע מסוים להבדיל בין הטעם האישי והסקרנות הכללית שהיא הבסיס של כל חובב יין. אנחנו דווקא גדלנו בארץ על יין לבן. אצל אבי היה תמיד יין לבן פשוט בשם ’מזג’ שנועד להפוך לשפריץ בעזרת הסודה. אני לא אשכח איך אבי פשוט צעק על חברתי, היום אשתי, בפעם הראשונה שהבאתי אותה לביתנו. היא רצתה להתמזג איתנו ומזגה סודה לכוס יין לבן, אלא שבטעות מזגה ליין הלבן שנועד להמשך הארוחה. אבי ה’אדבוקט הייקה’ מפרנקפורט, הרים את קולו וגער בה – זה סוביניון בלאן! זה לא בשביל סודה!" פבלו מתאר את חבלי הקליטה של אביו. "הוא מצא חבר רומני שיעזור לו לחפש יין אדום יבש בבית שאן בראשית שנות השבעים. אני זוכר שהם הביאו משהו שהיה דומה ליין אדום עם שם כמו לוד…" אני מנסה לשחזר את זכרונו: "אולי זה בכלל היה יין עבדת? או סתם גרנש רוזה?" נחמן מתרעם: "אל תזלזלו בגרנש רוזה . כל יין גדול בזמן ובמקום שמתאימים לו. במלחמת יום כיפור הייתי קצין מילואים ממערב לתעלה. הגרנש רוזה היה יין הדגל של המפקדה שלי." בינתיים אנחנו שותים אורבייטו לבן איטלקי וצונן שמתאים מאוד לשקשוקה שנחמן הכין. "תטעם גם ממיונז הבית של אשתי", מפציר נחמן ופבלו מתנצל:" אני אף פעם לא אוכל מיונז. אני לא סובל את המרקם שלו. המקסימום שאני מתקרב אליו הוא האיולי שאמי מכינה על פי המסורת האיטלקית שלה. זה צהוב יותר וטעים יותר." בינתיים אנחנו עוברים ליין איטלקי ’רציני’ יותר מצפון איטליה. נשתה קצת, נחשוב קצת ואולי ניסע פבלו מתוודה: "אני מרגיש שהגיע אצלי הרגע לקפוץ כיתה. אני נוסע ומבקר ביקבים רבים. הולך לתערוכות וירידים. טועם, שותה וקונה. אני לא יודע לאן הדרך תוביל אותי אבל אני שומע על אמנים רבים שהפכו מחובבי יין לבעלי יקבים. ג’ראר דפרדייה , סטינג ודן אקרוייד. אתה חושב שכדאי לי ללמוד יין באופן מסודר ורשמי?". נחמן מרגיע אותו: "אל תרוץ ללמוד. הנה, אלי בן זקן מ’קסטל’ הוא אחד הייננים הטובים בארץ והוא אוטודידקט. בכלל למה לנו להיות בעלי יקבים? אנחנו מצליחים כזמר וכעורך דין. אז למה שלא נמשיך בדרכנו? הם יעשו את היין ואנחנו נשתה אותו." פבלו חוקר: " למה ? זה לא רווחי?" ונחמן מצנן את ההתלהבות: "אני חושש שאנחנו מתקרבים לנקודת הרוויה של מספר היקבים בארץ.." נחמן כהן צדק מכיר את ענף היין בארץ על בוריו. בשעתו הוא חבר כחובב ליקב מרגלית בשנותיו הראשונות. "שלוש שנים רחצתי את הרגליים ודרכתי את ענביו של יאיר מרגלית." מה שהחל כקוריוז של מדען שהפעיל חברים בעשיית יין ביתי הפך לאחד היקבים החשובים בישראל. "בין השנים 1989 ו – 1992 הייתי ממש פועל ביקב. בשנה שיאיר נסע לשבתון אקדמי עשינו את היין לבד, אסף,בנו ואני. עד היום יאיר טוען שבציר 1992 הפיק יין חום בגלל טעויות שלנו". המפגש בין הדורות מקבל מפנה דרמטי כשנחמן חוזר מהמרתף עם בקבוק אישי עם תווית לבנה בכתב יד. "זה המרגלית הראשון שהופק ב- 1989". "בדיוק אז למדתי ספרות אנגלית וחינוך באוניברסיטת חיפה. לקח להורי הרבה זמן כדי להשתכנע שזמר זה לא רק מקצוע אלא גם פרנסה", צוחק השופט החדש של ’כוכב נולד’. המרגלית של בכיר הבצירים מפתיע בטעמו. הוא לא מת בבקבוקו ואפילו שמר על מעט מטעמי הפרי שלו. אחרי הגביע השלישי פבלו שואל: " במרץ 2011 יש פסטיבל מוסיקה בוינייה דל מאר בצ’ילה. אחרי זה אני רוצה לעבור לצד השני של האנדים כי יש פסטיבל יין במנדוסה בארגנטינה. אתם באים אתי?". נחמן מוזג קצת גראפה של ’ברטה’, מזקקה מעולה שהוא גילה בפיימונטה ואני עונה לו: "נשתה מזה ונחשוב על זה".