מאת עפרה בר נון
"ניו יורק בערב חג המולד. השלג יורד ואני משוטטת ברחובות ומעשנת סיגר קובני, שהספקתי לקחת מהקופסא לפני שנעלמתי. מדי פעם אני מסתובבת ובודקת שלא רודפים אחרי רומנים מטורפים עם אקדחים וסירי ממליגה או כלב ציד מרחרח עם שם של מהפכן קומוניסטי. "הטור של עפרה בר נון
נלו, או כפי שמכנים אותו במשטרת ניו יורק ’הרומני’, יושב בדירת הגג המפוארת שלו מול הסנטרל פארק, מלטף את הכרס, לוגם קוניאק צרפתי משובח ומעשן סיגר. בגיל חמש, בבוקרשט, הוא לא דמיין שאחרי שבעים שנה יהפוך לראש המאפיה הרומנית של ניו יורק. אמא שלי והוא היו אוכלים מאותה צלחת ממליגה. חברים הכי טובים. לכן, כאשר אני מודיעה לה שאהיה בניו יורק בחג המולד, היא משכנעת אותי לבקר את חבר הילדות שלה, שלא ראתה מאז שהתפוצצה בשנות השמונים בברוקלין פרשיית ’הפרוטקשן הטרנסילבאני’. נלו כיכב אז בכל מהדורות החדשות בעולם כחשוד העיקרי, אך הצליח להתחמק ממאסר. "הוא תמיד היה ילד שובב", סיפרה אמא וחייכה בנוסטאלגיה. "גונב תרנגולות מהשכנים ומושך לי בצמות". בשביל הדירה בסנטרל פארק, הוא היה צריך לגנוב הרבה תרנגולות. הלימוזינה שתמתין לי בשדה התעופה בערב חג המולד ותאסוף אותי לארוחת הערב, גם היא תוצאה של עבודה קשה וחסרת רחמים ברחובות ברוקלין. "הוא מאד אוהב סיגרים", אמא שלי מספרת ורומזת, שתיבת סיגרים במתנה תשמח את נלו מאד. אני מקווה שעד דצמבר ’הרומני’ יצליח להמשיך ולהתחמק מבלשי המשטרה ולא אאלץ לבקר אותו בכלא פדראלי. אני הולכת לחנות סיגרים אקסקלוסיבית בהרצליה לקניות. "רק סיגרים קובנים, הכי טוב!" מחליט בשבילי המוכר. "תיבה של קוהיבה ואת מסודרת. הקובנים אף פעם לא מאכזבים. כל סיגר הוא יצירת אמנות. הם עשירים בטעמים וארומה." המלה ’עשירים’ קנתה אותי, הרי כסף נדבק לכסף ונלו מאד מאד עשיר. הסיגרים עלו כמעט כמו כרטיס הטיסה לארצות הברית והנה אני כבר על המטוס, בדרכי להיפרד מהשנה שחלפה במסעות שופינג וחגיגות פרועות במועדוני מנהטן. חבל שהסיגרים במזוודה ואסור לעשן במטוסים, אחרת הייתי מתחילה את החופשה שלי כבר בטיסה עם כוס וויסקי וסיגר משובח. חוק זה חוק ולא כדאי להסתבך. אצטרך להמתין לנחיתה ולעשן עם ’הרומני’. הדיילות אוספות את טפסי ההגירה והמכס מהנוסעים ואני מהדקת את החגורה ומתכוננת לנחיתה. בחוץ יורד שלג. כך צריך להיראות חג מולד אמיתי. המזוודה שלי מגיעה למסוע בשדה התעופה ואני מזדרזת להגיע למעבר הירוק של המכס כדי ש’הרומני’ לא ימתין בלימוזינה ויתעצבן. לא כדאי לעצבן את "מלך הפרוטקשן הטרנסילבאני" של ברוקלין. את זה כל רומני בן רומני יודע. פקידי המכס לובשים מדים ואוחזים בכלבי גישוש. נדמה לי שהם עוקבים אחרי בדרכי ללימוזינה. כאשר אני נעצרת מול הלימוזינה הארוכה ביותר שראיתי בחיי, אחד הכלבים נעמד על רגליו האחוריות ומתחיל לנבוח עלי ללא הפסקה. הוא מושך את פקיד המכס לעבר המזוודה שלי ומרחרח בהתלהבות. אולי לבושם החדש שרכשתי יש ריח של קבנוס? אולי הוא חושק בשקית הבמבה שהבאתי לבני הדודים? לפני שאני מספיקה לפתוח את הפה ולהתלונן על יחס עוין לתיירים, הכלב הגדול נותן זינוק אדיר ומשכיב אותי על המדרכה הקפואה. הוא מחרחר ברשעות ומלקק את פני בלשון רטובה. "ארצה, קסטרו, ארצה !", פוקד עליו פקיד המכס ופותח את המזוודה שלי במהירות. הוא בוחן את תיבת הסיגרים וצועק: "קובנים? קסטרו, הגשש הקובני שלנו מאומן בתפישת עבריינים כמוך. הברחת סיגרים קובנים לארצות הברית אסורה על פי חוק עוד מימי האמברגו על קובה בשנות השישים." ’הרומני’, שיודע דבר או שניים על התחמקות מרשויות החוק, מסמן לי להיכנס ללימוזינה במהירות. הוא מושיט לי יד ומושך אותי ואת המזוודה שלי לתוך הלימוזינה. תוך שניות אנחנו דוהרים באוטוסטראדה לעבר מנהטן. "נעים מאד להכיר, אני נלו. את דומה לאמא שלך ", מחייך אלי הרומני ומצית סיגר קוהיבה שאני מגישה לו. הסיגר מספיק לבעור שתי דקות ואחרינו כבר דוהרות שתי ניידות משטרה. אני מנסה להירגע ואוחזת חזק בתיבת הסיגרים. "של מי היה הרעיון להבריח סיגרים קובנים לארצות הברית? בטח אמא שלך, עוד ברומניה היא תמיד סיבכה אותי בצרות וגם לא הייתה חזקה בלימודי היסטוריה." נלו חייך ולקח שאיפה ארוכה במיוחד מהסיגר. "הקובנים האלה יודעים את העבודה." מסתבר, שגם אני לא ידעתי מספיק טוב היסטוריה וביצעתי עבירה חמורה. ממש כמו בסרטים, הניידות קראו לנו לעצור או שהם יורים והרומני נתן לנהג הוראה להפטר מהשוטרים, כי בבית הממליגה כבר על האש. בשלב הזה הבנתי שאני לא מעוניינת להתגייס למאפיה הטרנסילבאנית וברמזור הראשון, נפרדתי בזריזות מהרומנים, פתחתי את דלת הלימוזינה, חמקתי החוצה וברחתי כל עוד נפשי בי לכיוון הסנטרל פארק. הלימוזינה נעלמה. ניו יורק בערב חג המולד. השלג יורד ואני משוטטת ברחובות ומעשנת סיגר קובני, שהספקתי לקחת מהקופסא לפני שנעלמתי. מדי פעם אני מסתובבת ובודקת שלא רודפים אחרי רומנים מטורפים עם אקדחים וסירי ממליגה או כלב ציד מרחרח עם שם של מהפכן קומוניסטי. בבקר חג המולד הסתבר לי, תוך צפייה בחדשות, שהלימוזינה של הרומנים לקחה באותו הערב פניה חדה מדי בשדרות לקסינגטון ונכנסה בעץ אשוח ענק. אחרי שלושים שנה, הצליחה משטרת ניו יורק, עם קצת עזרה לא מכוונת ממני, לעצור את כנופיית ’הפרוטקשן הטרנסילבאני’ בזכות הפרת האמברגו עם קובה. מפקד משטרת ניו יורק, גיבור היום, אוחז בידו האחת את נלו האומלל ובשנייה את תיבת הסיגרים שלי. קאסטרו, כלב הציד המרושע, עומד לידם, מקשקש בזנבו בגאווה ובפיו תקוע סיגר קובני אימתני ומעשן. צילום שער / Idobi Ofrax7@hotmail.com