הבית של חיימקה ומרים במטולה

מאת ד"ר אלי שולים

המושבה הצפונית ביותר בארצנו נמצאת בקצה אצבע הגליל. זה המקום שהכי דומה לאירופה וגם הכי קרוב אליה. את מטולה לא הכרנו כפי שלמדנו להכיר בביקורנו זה. חיימקה הוד, בן למשפחת פיין, הוביל אותנו ברחובות ובסמטאות המושבה. תוך כדי שיטוט הפליא לספר את אגדות הישוב ואת סיפורי הראשונים ובזכותו נחשפנו ליופייה הרדום של המושבה. הטור של ד"ר אלי שולים
מעט היסטוריה השנת 1896 ובארץ שולטים הטורקים. במטולה מתגוררות כמה משפחות דרוזיות בחושות שלא בבעלותן. האדמה והחושות הן בבעלותו של ראיס ערבי, שלא הצליח להפיק רווחים מאדמתו. באותה שנה עבר במטולה, בדרכו צפונה, הברון הידוע למשפחת רוטשילד. הוא הבין מה גדול הפוטנציאל הטמון באדמותיה ורכש מהראיס 12,000 דונם אדמה שאותם חילק ומכר בתשלומים לארבעים משפחות יהודיות. התנאי לקבלת נחלה היה נישואין. הברון בנה מושבה טיפוסית עם בית פקידים ומוסדות כפי שעשה בראש פינה,זיכרון יעקב ובשאר מושבותיו בארץ. בשנת 1900 לערך נכנסו ראשוני המתיישבים לבתי האבן החדשים, שרובם נותרו עד עצם היום הזה, כפי שנבנו אז. בין המתיישבים הראשונים היו גם משה חיים פיין ויוכבד איזנברג, סבו וסבתו של חיימקה, מארחנו. בסוף מלחמת העולם הראשונה גברו בנות הברית על הטורקים. החיילים הבריטים הגיעו מדרום והצרפתים הגיעו מצפון ובאמצע רחוב הראשונים במטולה נפגשו שני הצבאות ומטולה חולקה לשנים. נקודת הגבול והמכס בין צרפת לבריטניה נבנתה באמצע הרחוב. החקלאים נאלצו לעבור מדי יום את נקודת הגבול על מנת לעבד את שדותיהם שנותרו בצד הצרפתי. קו הגבול המוסכם היום בין לבנון לישראל עובר מצפון למטולה. חלק מאדמות היהודים שנרשמו בטאבו הטורקי על שמם, נותרו מעברו השני של הגבול בצד הלבנוני. חיים משה פיין הגיע ליסוד המעלה בשנת 1894 על מנת לעבוד בחקלאות באחוזת דוברובין. שם הכיר את רעייתו יוכבד, בת השש עשרה, ממשפחת איזנברג. שנתיים מאוחר יותר בנו את ביתם במטולה. פיין היה אדם מאמין. לפרנסתו עסק בחקלאות ויחד עם רעייתו גידלו אחד-עשר ילדים, העשירי שבהם היה שלום, אביו של חיימקה הוד. המקום של מרים וחיימקה – ’בית-שלום’ באחד מימי חמישי החמים במיוחד של תחילת הקיץ, יצאנו צפונה להתארח ב’בית- שלום’. ביתם של מרים וחיימקה הוד לבית פיין. המלון שוכן בבית אבן מקורי שנבנה לפני יותר מ-110 שנים ונמצא ברחובה הראשי של מטולה, רחוב הראשונים. למלון חצר מטופחת, המזכירה במבנה שלה את בתי החווה שבהם התארחתי באיטליה ובצרפת. המלון מחולק לשני אגפים. אגף מלון הבוטיק, שנבנה על מבנה האבן העתיק ובו שלש סוויטות גדולות ומרשימות המאובזרות בכל הפינוקים. אגף המלון הרגיל, שבו עשרה חדרים בגדלים שונים, מרשימים גם הם, מפנקים את האורחים אך מעט פחות. בחצר עצי ערבה ענקים, עצי דובדבן ופרי, גינת נוי מטופחת, מזרקות מים זורמים, פינות ישיבה, מדשאות וגקוז’י גדול. בבית האבן המקורי בנו את מסעדת "הטעמים של פעם". הריהוט יובא במיוחד ממרוקו, אשר משתלב היטב עם האבן המקומית ומעניק למקום אווירה מיוחדת. את פנינו קיבלה מרים כשחיוך גדול על פניה. השתכנו באגף מלון הבוטיק, בסוויטת הערבה, ששמה נגזר מעץ הערבה הענק אשר צומח מתחת לחלונותיה. החדר בעיצוב מרוקאי ושולטים בו צבעי בורדו. 70 מ"ר גודלו, מוקף בחלונות, מאובזר בקפידה על מנת להעניק לאורחיו מקסימום פינוק. על השולחן המתינה סלסלת פירות ובקבוק שיכר שזיפים ביתי שמיוצר ע"י חיימקה. את קירות החדר והמסעדה מעטרות עבודותיה של מרים. מרגע הגעתנו עטפה אותנו אווירה של רוגע ושלווה, כאילו עצר הזמן מלכת. לאחר התרעננות קלה ירדנו אל המסעדה לארוחת ערב. חיימקה -קולינר חובב חיימקה איש האדמה, חקלאי מזן שהולך ונעלם, דור שלישי לחקלאים. הוא משכים קום בחמש בבוקר ויוצא אל מטעיו. מייצר גבינות,כובש דגים ושמן זית, מייצר יין שזיפים ושיכר קיווי, מספר סיפורים ומדריך מטיילים בסמטאות מטולה. חיימקה הוא איש שיחה מרתק שמושך את הקשר עם אורחיו וממשיך לבנות, לפתח ולתחזק את הקומפלקס התיירותי. לא הצלחתי להבין מתי הוא ישן וכיצד אינו מתעייף. ביומים בהם שהינו במקום ניסיתי להתחקות אחר המקור ממנו שואב חיימקה את האנרגיה שמאפשרת לו להתרוצץ כל היום והלילה. מתחת לחולצתו לא אבחנתי בסוללת ליתיום. ההסבר שלי למלאי האנרגיה הוא במיץ התפוחים הטרי והקר שהוא מרבה לסחוט ולשתות בכל הזדמנות. מה שבטוח, שהוא עושה את מה שהוא אוהב. מרים, אשתו האמנית מרים גדלה ברמת- גן, הגיעה למטולה בעקבות חיימקה, עבדה במשרד החינוך עד אשר נדבקה בחיידק התיירות. היא אוהבת את מה שהיא עושה ומסתובבת במלון שחיוך גדול על פניה. אמנית ויוצרת שהגשימה את חלומה וחיה בתוכו. היא מנהלת את הקומפלקס, כלומר, את המלון והמסעדה. עד לאחרונה גם בישלה לאורחי המלון ובילתה שעות במטבח. כעת, לאחר שהצטרף שף למסעדה, אסף אוטולונגי ,היא מופקדת על הקינוחים בלבד. בין לבין חומקת אל ביתה ויוצרת את התמונות המיוחדות שלה, שמוצגות על קירות המלון, המסעדה והחדרים. שניהם יחדיו בנו ושחיזרו את המלון ,היא המעצבת והוא הבנאי. ארוחת הבוקר ארוחת הבוקר לאורחי המלון מוגשת במסעדה המרשימה ששוכנת בבית האבן המקורי והיא מתבססת על המוצרים שאת רובם מייצר חיימקה. במרכז השולחן מונח מגש גדול עליו צלוחיות רבות הכוללות: גבינות בסגנון צפתי בתיבול משתנה, לבנה מדהים וחמצמצה שגם היא תוצרת בית,דגים כבושים, שהם מעדן ומנה מיוחדת שמעולם לא טעמתי – איקרה של דג מטיאס ותפוח עץ. ויש גם ריבות שזיפים ותאנים,זיתים שחורים וירוקים מזן סורי שגדלים באלאדי על עצים בני יותר ממאה שנה. המנה שעשתה לי את כל הארוחה- צלוחית קימאק – השומן של השמנת. למי שיש עורקים טובים ופתוחים. בכל מקרה כדאי לא להגזים. לצד המנות, מוגשים גם קנקן יוגורט טרי וקנקן מיץ תפוזים סחוט. את הכל מגדל ומייצר חיימקה. בנוסף ל’צלוחיות’ המספיקות לגדוד תקבלו גם ביצים, סלט טרי, שמן זית ולחמניות טריות, שכמותם מזמן לא טעמתי מזמן. המסעדה בתחילת דרכה הייתה המסעדה חלבית ונוהלה על ידי מרים. לאחרונה שינתה המסעדה כיוון ושודרגה והיום היא גם מסעדה בשרית. אל הצוות הצטרף, לפני מספר חודשים, השף אסף אוטולונגי, בן למשפחה ששורשיה נטועים עמוק במטבח האיטלקי. המסעדה פתוחה לציבור הרחב ולא רק לבאי המלון. את המסעדה פקדנו בשני הערבים בהם בילינו במלון, אל ארוחת השבת הצטרפו אלינו ארבעה אורחים ועליה אכתוב בהמשך. ארוחת שישי בערב כל מנה בשרית מלווה בטאפסים שונים כפתיח. מספר צלוחיות טאפסים טריים הונחו על שולחננו ,שכללו מיני חצילים, סלט ביצים, סלט תפו"א, ירקות כבושים ומלפפונים חמוצים מעשה ידיו של חיימקה. יחד עם הטפאסים מוגש לחם הבית המצוין. למרות מנות הטאפס החלטנו לדגום גם מנות פתיחה מהתפריט. "בלדי על האש מהסליק הישן" חציל חרוך על הגריל ברוטב טחינה ויוגורט תוצרת בית. גלילת חצילים ממולאת בגבינה תוצרת בית ופטריות ממולאות בגבינת עיזים ואגוזים ברוטב שמנת תוצרת בית. שלש המנות היו טובות מרשימות ומהנות. המנות העיקריות מוכנות מבשר שמיושן במקום. אנטריקוט 300 גרם במידת עשייה מדיום ריר, היה איכותי וטעים, למרות שהוגש כמעט מדיום. בורגר סטיק –המבורגר אנטריקוט קצוץ ידנית שמוגש על לחמנייה מרוקאית – מעולה. והיו גם שתי מנות של צלעות טלה עסיסיות, שתי מנות של סינטה 300 גרם מדיום ריר, מנה איכותית וטובה. יחד עם המנות העיקריות מוגש סלט טרי, תפודים וירקות בגריל או אורז בר, שהיה אחד המיוחדים שאכלתי אי פעם. הקינוח הורכב מעוגת גבינה ללא קמח – מעולה, מעשה ידיה של מרים. העוגה של סבתא יוכבד, שהיא למעשה שטרודל תפוחים מצויין ועוגת השוקולד הייתה ביננונית. את הארוחה ליווינו ביין קברנה סובניון של הרי גליל בציר 2008 שנמכר במחיר הוגן של 70 שקלים בלבד, זאת הראיה שניתן למכור במסעדות יין במחיר שפוי והוגן. כל הכבוד. עבור הארוחה, כולל שתייה חמה, עבור ששה סועדים שהפריזו מעט בכמות,שילמנו 998 שקלים. מחיר יותר מהוגן לתמורה הטובה מאוד. סיכום מקום מדהים,אווירה מיוחדת ,אוכל טוב ומחיר הוגן. שורה תחתונה – תמהרו.שווה לנסוע במיוחד ולמי שמטייל בגליל העליון אסור לפספס. אנחנו התאהבנו במקום כמעט ממבט ראשון ואחרי שהכרנו את בני הזוג אנחנו בטוחים שנחזור במהרה. מלון ומסעדה ’בית –שלום’ הראשונים 28 מטולה טל’-04-6940767 057-7707845 אתר נוסף באזור ששווה ביקור אצבע הגליל והגליל העליון עמוסים באתרי טיול. אנחנו בחרנו לשלב בביקורנו זה ביקור ביקב הרי גליל. הוא שוכן על יד קיבוץ יראון, נוסד לפני עשר שנים על ידי יקבי רמת הגולן וקיבוץ יראון. ענביו גדלים בסמוך ליקב, בגובה שבין 450-650 מטר באקלים אידיאלי. ביקב מייצרים מגוון יינות במחירים סבירים והתמורה למחיר טובה. ביקב יש מרכז מבקרים חדש ומרשים. את ביקורנו בו ליוותה ורה מרגלית מקיבוץ כפר בלום. לאחר שטעמנו ממבחר היינות שמייצר היקב התרשמנו במיוחד מיין הרוזה המיוצר מענבי סאנגו’בזה ומהיראון 2006 שמיוצר מבלנד שמורכב 58% קברנה סובניון 37% מרלו ו-5% סירה. בין הלבנים אהבנו במיוחד את הויונייה מסדרת הרי גליל. סעו לטייל בארץ כי אין לנו ארץ אחרת. חופשת קיץ במקום בו אנחנו רצויים עדיפה על חופשה במקומות בהם אנחנו לא מתקבלים בימים אלה בברכה. shulimeli@walla.com