מאת עפרה בר-נון
הפעם מביאה עפרה בר – נון את רשמיה ממסע ההרס המטורף שלה במחוז בורגון שבצרפת, היו שם מליונר טקסני, תאומים נמרצים, ייצרן חביות, תרנגולת מרוטה ופיקניק רומנטי.
"מאיזה עץ בדיוק יוצרה חבית היין הזו?" היו מילותי האחרונות, לפני שיצאתי למסע ההרס המטורף שלי במחוז בורגון, שבצרפת. באותו בוקר ארור, עם זריחתה של החמה, העיר אותי המדריך הראשי בטיול ’דרך היין הקסומה של בורגון’, כשהוא צועק "בונז’ור, בונז’ור" במסדרון בית המלון בו השתכנו עשרת חברי הקבוצה. במסלול היומי, שלושה כרמים, מפעל ליצור חביות יין, שני יקבים ושתי מסעדות. ג’ק ובוב, תאומים אמריקנים מעצבנים בני עשר, נגררו לטיול על ידי אביהם המיליונר, חוואי סוסים מטקסס, שהתעקש שטיול בדרך היין בבורגון הוא בדיוק מה שילד צריך, כנראה על מנת להפוך אותם לאלכוהוליסטים פרנקופובים מושבעים. השנאה בינינו ניצתה כבר ביום הראשון של הטיול. התאומים החליטו לבדוק האם בקבוק שרדונה יכול להבלם על ידי ראש בלונדיני של בחורה ופספסו את הגולגולת שלי בשני סנטימטרים, שהצילו את אביהם מתביעה משפטית, שבסופה הייתי כמובן זוכה והופכת לבעליה החוקיים של חוות סוסים בדאלאס. במפעל לייצור חביות היין בו ביקרנו, התאומים הפריעו ללא הרף ליצרן החביות, ז’אן החבתן, לספר על התהליך הקפדני בו מיוצרות החביות המשובחות שלהם. עמדנו בראש הגבעה בה נבנה המפעל לפני כמאה שנים. הנוף היה מרהיב והכרמים ירוקים ושופעים. התאומים היו עסוקים בידוי אבנים לעברם של חתולים שהסתובבו בחצר, וכשאלה נסו על נפשם, מצאו קרבן חדש. אותי. "אז מאיזה עץ בדיוק יוצרה חבית היין הזו?" שאלתי את ז’אן החבתן ותחבתי את החצי העליון של גופי לתוך החבית הגדולה והריקה, כשאני מציצה פנימה בסקרנות. התאומים הערמומיים הניפו את רגליהם ונתנו לי בעיטה הגונה באחוריים. תוך שניות הייתי בתוך החבית, במורד הגבעה. כמו גרביים במכבסה אוטומטית הסתובבתי במהירות מסחררת וחלפתי על נופי בורגון הפסטוראליים. החבית פגעה באבנים קטנות, סטתה מהמסלול ימינה ושמאלה, זינקה בין הגפנים בכרם ורמסה כל מה שעמד בדרכה באכזריות. העולם הסתחרר מולי כמו הראש אחרי שני בקבוקי וודקה ביום חמסין בו צמתי. קרקור של תרנגולת אומללה, שניקרה להנאתה באחו, נקטע. מערבולת של נוצות הסתחררה כהוריקן על פני. המסכנה כבר לא תטיל ביצים יותר לעולם. והחבית ממשיכה להתגלגל במהירות שיא. בין הירוק העשבוני אני חולפת מעל חתיכת בד משובצת אדום לבן. צווחה דקה של בחורה נשמעת וקיש פטריות נמרח לי על הפרצוף. במבט לאחור מתברר שהתפרצתי לפיקניק רומנטי וגררתי איתי את המפה, הפאי ואת כוסות היין. רק שלא אגיע לכביש ראשי ואסיים את חיי בפגוש של סמיטריילר צרפתי, חשבתי בבעתה. לפתע החלה החבית להאט. העולם הסתובב פחות מהר והחבית נעצרה. ריח איום של זבל אורגני הציף אותי. מסוחררת הצצתי החוצה, מנסה להתמקד ככל שניתן במה שמתחולל בחוץ, אך הסחרחורת מפריעה ומטשטשת. הריח הנורא לא עזר לי להתאושש. הצוואר שלי כבר הציץ החוצה מן החבית. אני בתוך ערימה גדולה ומצחינה. מישהו הציץ עלי בחזרה. אף גדול ופחוס מרחרח, שתי אוזניים בשרניות, לחיים ורדרדות ונחרות עזות. הראש נתחב לתוך החבית, הוא הבין שמזון אין שם ולפני שהספקתי לצווח, הוא נתן בעיטה אדירה בחבית. החבית תפסה תנופה ושוב מצאתי את עצמי מתגלגלת במורד גבעה לעבר הלא נודע. נזכרתי בכל רצועות הבייקון שאכלתי בחיי וחשבתי שאולי בעצם מגיע לי שחזירון ילמד אותי לקח. אני טסה שוב במורד הגבעה. הנה הגיע גם צפצוף הסמיטריילר. החבית ואני חצינו כביש במהירות עצומה. משאית ענקית הסתובבה מולי במעגלים. גלגלים למעלה, גלגלים למטה, גלגלים למעלה והיא מפספסת אותי בשנייה. האמת שלא התחשק לי להיקבר באדמת צרפת ולהפוך לדשן כרמים מובחר. עכשיו בתים סביבי, הקרקע הפכה לקשה יותר והחבית מקפצת באכזריות. אנשים צווחים ברחוב, ילדים מפנים את הדרך, כלב נובח ובורח, קול ניפוץ, שברי זכוכית מתעופפים לכל עבר, סבך של רגלי אנשים, רגלי שולחנות ורגלי כסאות, מפות לבנות צונחות עם צלחות וכוסות. החבית נעצרת בחבטה אדירה ואני מתעלפת. "מאדמואזל, מאדמואזל", נופף מעלי במפית לבנה שף מבוהל. הוציאו אותי מהחבית למרכזה של מסעדה קטנה ומשובחת. ההרס היה נוראי. מלצריות בכו, הסועדים נמלטו והשף רתח מזעם. ליד השף עמד שוטר שרשם בפנקס שחור והקריא לי את הרשימה בחשיבות רבה: "ויטרינה 2000 יורו, 10 שולחנות 3000, אישה שלקתה בחרדה ותזדקק לטיפול פסיכולוגי, שלושים כוסות יין 700 יורו, שמיכת פיקניק 20 יורו, תרנגולת אחת 7 יורו…" הרשימה הארוכה נמשכה ואני העדפתי לאבד את ההכרה. הטיול ב’דרך היין הקסומה של בורגו’ הסתיים עבורי מוקדם מהצפוי. בשגרירות ישראל בפריז אליה הטיסו אותי באמבולנס, כשראשי מקובע בסד מיוחד, הסבירו לי שממשלת צרפת, הוציאה עבורי מסמך מיוחד וראשון מסוגו בהיסטוריה של הרפובליקה. במסמך נאסר עלי להתקרב למחוז בורגון בחמש השנים הבאות ומומלץ בחום שאחסוך את נוכחותי מהאומה הצרפתית כולה ומיקביה בפרט. ואני סך הכול רציתי לדעת מאיזה עץ עשויה החבית, במה שונות חביות צרפתיות מחביות אמריקניות, וכיצד כל זה משפיע על היין? דבר אחד בטוח, חביות צרפתיות מתגלגלות נהדר. אבל מה עם ברקסים? Ofrax7@hotmail.com