כולם מכירים שמות של טירות גדולות בבורדו, אך אף יין לא יכול להתחרות באצילות של יינות בורגון ובייחודיות של אחוזותיה. חיים הלפגוט מביא את רשמיו מהטעימה הגדולה שחשפה בלונדון את הבציר המיוחד של בבורגון 2010
מדי שנה נערך באפריל פסטיבל היינות העתידיים של בורדו (En Primeur). מאות כתבים, יבואנים וסוחרי יין עטים על האזור על מנת להעריך את איכויות היין העתידי האמור לצאת לשוק בחודשים יוני-יולי. כדי לטעום את היינות הגדולים צריך לקבוע מראש את זמן ההגעה ליקבים. את היינות הפחות פופולריים טועמים בשאטו מסוים אשר מאגד בתוכו טעימות של מספר רב של יקבים. ביום טעימות ממוצע עוברים ב- 10 מקומות שונים. נוסעים מסנט אסטף בצפון ועד ברזק וסוטארן בדרום. ההמולה רבה והיצרנים מהללים בפתוס כל שנת בציר .בכל נקודת זמן נשלחות כתבות והערכות, על ידי העיתונאים והסוחרים, על היינות החדשים אשר ענביהם נבצרו רק לפני שישה חודשים בלבד.
בורגון זה לא בורדו
בתחילת ינואר, כ-8 חודשים לאחר ההצגה הבורדולזית הגדולה וכ- 14 חודשים לאחר הבציר, כאשר חלק גדול מהיין מוכן כבר לביקבוק ,נערכת מכירת היינות העתידיים של בורגון. הטעימות של יינות בורגון, אשר עדיין מצליחים לשמור על האופי הביתי של יקבים קטנים, נערכות בלונדון. כל סוחר בעל זכויות שיווק של יקבים מבורגון (בשונה מבורדו, בה היין נמכר על ידי היקב ישירות לסיטונאי-הסוחר הבריטי, בבורגון הוא נמכר ל-,Negociant בעל הזכויות הצרפתי) מזמין את לקוחותיו למספר שעות של טעימת היינות שאותם הוא משווק ואשר נמזגים ע"י היצרנים בכבודם ובעצמם.
אלו ערבים קסומים. בחדר אחד ניתן לטעום את פאר יצירות בורגון, הן הלבנים והן האדומים. נפגשים
Etienne Sauzet: הדור ה'צעיר' ביקב, שהוקם ב- 1903 (מתוך אתר הבית)
עם אנשים שאוהבים יין, עם יצרנים, (אטיין דמונטיל, למשל, ישמח תמיד להתגאות במילה היחידה שהוא מכיר בעברית- "מותק") לקוחות ועיתונאים. מדברים על הבציר ומתוודעים ליצרנים. כל שיחה אינטליגנטית על יין תענה בחיוב, התלהבות ורצון כן לחלוק מידע. כך, למשל, הכרתי את הרוזן מישל לואי ליג'ר בלר, שיין 'לה טאש' הגדול היה פעם בשליטת משפחתו. כולם טועמים וכמובן גם קונים. השתתפתי כמעט בכל הטעימות של היינות העתידיים של בורגון מאז1999 . בינואר2012 הוצגו לראווה יינות בורגון 2010 ועליהם אני מתכבד לדווח את רשמיי בכתבה זו.
נכון שהם יקרים, אבל…
ברצוני להתחיל בהבהרה :בכתבה זו אני מציין את מחירי היינות בלונדון ואני יודע שאלו זולים באופן משמעותי ממחירי אותם היינות כשהם נמכרים בארץ .לפני שאנחנו קופצים למסקנות נמהרות על עודף רווחי היבואנים הישראלים, יש להבין כמה דברים. המחיר בלונדון הוא לארגז (לא לבקבוק בודד) ואינו כולל מסים, מע"מ, ביטוח והובלה . המחירים נקובים בליש"ט לארגז של 12 בקבוקים. נוצר הרושם כי יינות בורגון הם יקרים. כך נולדו אמירות בנוסח: "כדי לשתות בורגון טוב צריך למשכן את הבית". אם נשווה בין מחירי בורדו ובורגון נופתע לראות שיינות בורגון זולים יחסית .היין היקר ביותר בטעימות בהן השתתפתי היה לה רומנה של ליג'ר בלר ב-9,700 ליש"ט לארגז של 12 בקבוקים .שאטו לאפיט מבורדו יצא ב- 2010 במחיר של 12,500 ליש"ט לארגז, ואחרים כמו לאטור ב- 12,500 ליש"ט, אוסון ב- 13,750 ליש"ט ופטרוס ב- 25,000 ליש"ט. לה רומנה, הגראנד קרו הקטן ביותר בצרפת, מייצר 250 ארגזים, לאפיט 20,000, לאטור18,000 , אוסון 2,000 ופטרוס .3,000יינות גראן קרו אחרים ניתן להשיג במחיר ממוצע של 2,000 ליש"ט שהוא מחירו של היין השני של לאטור. רק Romanee-Conti, La Tache ויינות Henri Jayer עשויים להיות יקרים יותר. אבל אותם צריך להשוות ללפין ולפטרוס.
לדברי , Chadwick Delaney המנכ"ל בפועל של Justerini & Brooks , סך המכירות של יינות בורגון בשוק המשני גדל מזה מספר שנים ב- 100%- בשנה. אלו מהווים יינות השקעה מצוינים אשר שומרים על מחיריהם גם בזמן של קשיים כלכליים. הבעיה העיקרית נעוצה בכמות הייצור הקטנה. אך גם אם ניתן להשיג תשואה יפה על השקעה ביינות בורגון קשה להשקיע שם סכומי כסף גדולים, בגלל כמותם המצומצמת.
על שנת בציר 2010 בבורגון
בדצמבר 2010 ,לפני שכל הגפנים נכנסו לתרדמת חורף, הטמפרטורה ירדה ל 17- 21 מתחת לאפס ופגעה קשות בגפנים חשופות. פתיחת הניצנים התאחרה .ביוני 2010, כאשר לאחר פרק זמן של אוויר חם, היו הגפנים מוכנות לפרוח, ירד גשם מלווה באוויר קר וחיסל כליל את הסיכוי ליבול גדול. זו הייתה אחת משנות היבול המצומצמות ביותר של האזור, כ30%- פחות מ.2009- מזג אוויר יבש וחם יחסית (עד 25 מעלות צלסיוס) עם שמש זורחת ולילות קרים בתקופה שלפני הבציר אפשרה להמתין להבשלה טובה של של הפרי תוך שמירה על רמת חמיצות גבוהה.
הבציר של 2010 נהנה משני העולמות: הדיוק , הרעננות והאלגנטיות של שנה קרה עם הבשלת פרי של שנה חמה .האיכויות הטובות הן ,כנראה ,תוצאה של יבול יותר קטן שאפשר הבשלה טובה יותר של מספר האשכולות הנמוך יותר על הגפנים.
הרמה של היינות הלבנים, מזן השרדונה, אחידה יותר מהאדומים, מזן הפינו נואר. הלבנים מציגים יינות עם פרי בשל, עם חמיצות גבוהה ומרעננת )אם כי נמוכה מזו של (2008 ארומות וטעמים מינראליים, לימוניים ואיזון נפלא. קווי טעמים מדויקים ,ישרים .גוף בינוני פלוס ואלכוהול באזור ה.13%- היינות הזולים של 100-150 ליש"ט לארגז 'כייפיים' לשתיה מידית. לפעמים, ביינות הבסיסיים, החמיצות הייתה גבוהה מדי. ליינות היקרים מצטרף עושר טעמים ומורכבויות.
השוני ביינות האדומים רב יותר. הטובים מגלים ארומות וטעמים של פרי בשל אדום, דובדבנים ותותים ופרי שחור, מינרלים ופרחים, גוף נוטה למלא, חמיצות מרעננת וטנים מאד מודגשים. איכות הטנים הפרידה בין היינות הטובים לפחות טעימים. אצל חלק מהיינות הייתה הדגשה יתרה על פרי ,ארומות אופייניות ליין שעבר מסרציה קרבונטית. (השרייה פחמנית). לואי-מישל, ליג'ר בלר , היינן והבעלים של Domaine du Comte Liger-Belair הבטיח לי שבבורגון לא משתמשים במסרציה קרבונטית לענבי הפינו נואר .נרגעתי.
ארגון הטעימות
Justerini & Brooks שהוקמה ב 1749- והיום היא חברת בת של Diageo הענקית ,הינה אחד מסוחרי היין המכובדים ביותר בלונדון. היו"ר שלה, למשל, שימש בתפקיד מזכיר מרתף יינות המלכה. לטעימה הוזמנו הלקוחות הפעילים של החברה והיא נערכה בבניין הקלסי של הסיוויל אנג'יניירס אינסטיטוטיון בווסטמינסטר, קרוב לבניין הפרלמנט ולכנסיית ווסמינסטר. בארבעת שעות הטעימה השתתפו מעל ל 400- איש ו27- יצרנים הציגו 125 יינות . ניתן היה לקנות יינות של כ-45 יצרנים. בין העיתונאים המכובדים שנכחו ניתן למנות את ג'נסיס רובינסון, אוז קלארק ,וויל ליון מה'וול סטריט ג'ורנל', ניל מרתין מהצוות של פרקר ואחרים.
חיים הלפגוט במרתפי ג'וסטריני אנד ברוקס
וראשית כל – היינות הלבנים
מקוט דו בון הרשימו היינות הפשוטים אך המדויקים והמענגים של Bachelet Monnot:
• הבורגון בלאן - מינרלי, נקי ,עם חמיצות מרעננת, סיומת ארוכה. המחיר 115 ליש"ט לארגז.
• Montrachet – Puligny נמכר ב-275 ליש"ט לארגז, בעל אף מינרלי, מלווה בארומות אדמתיות וטעמי לימון .פה מאד מרוכז עם קצת תחושת מתיקות.
• Puligny-Montrachet, Les Folateres, 1er Cru שנמכר תמורת 485 ליש"ט .לקח לו זמן להיפתח. באף התגלו ארומות מינרליות, פרחים, אגוזים ,אדמה וחמאה .גוף בינוני פלוס, חמיצות מרעננת. מאוזן , נקי, בעל קווי טעמים ישרים. עוצמתי. יין מצוין.
אצל Jean Noel Gagnard
• מאד אהבתי את ה-, Chassagne -Montrachet , Les Chenevottes,1er Cru יין עם פרי מודגש בעל אופי טרופי ופרי הדר בתוספת מינרלים ופרחים. עגול עם חמיצות מרעננת 300) ליש"ט לארגז).
• התאכזבתי מ- Chassagne -Montrachet ,Les Cailleres,1er Cru – חסרה בו הרעננות והריכוז האופייניים ליינות הטובים של הבציר.
• ה- Batard-Montrachet – עליו ארחיב בהמשך, היה מאכזב גם הוא , בעיקר ביחס לתג המחיר של 1,650 ליש"ט.
אם הייתי צריך לבחור את יצרן היינות הלבנים הבולט של הטעימה היה זה Etienne Sauzet:
• ל- -Puligny – Montrachet עם פרי חם וחמיצות גבוהה מדי (?) הוצמד תג מחיר גבוה 355: ליש"ט לארגז.
• -Puligny-Montrachet, Les Garenne, 1er Cru, ב- 485 ליש"ט לארגז יין. בעל פרי מרוכז אשר משתלב טוב עם ארומות מינרליות, אלגנטי ,מתובלן עם חמיצות טובה. נפלא.
• Puligny-Montrachet, Les Folateres, 1er Cru ב–670 ליש"ט הארגז, יין המשלב מינרליות , תבלינים, אדמתיות עם ארומות של לימון ושקדים. גוף מלא, עגול ומרענן. בעל סיומת ארוכה. המועמד שלי לאחד מחמשת היינות הטובים של הטעימה.
מייקל אדוארדס, מחשובי עיתונאי היין הבריטים, ואחד המומחים הגדולים לשמפן
ובכל זאת היין המצוין מאותה החלקה של Bachelet Monnot עולה רק 485 ליש"ט לארגז …האם כדאי לשלם את התוספת עבור היין של סוזה? התשובה- אינני בטוח. לו הייתי חושב על ההשוואה, הייתי טועם את שני היינות זה לצד זה .מצד אחד בטעימה הזאת האיכויות נקבעו יותר ע"י החלקה מאשר היצרן ,ויינות סוזה נמכרים בפרמיה מסוימת ליצרנים אחרים, ומאידך סוזה הוא יצרן עם היסטוריה של יינות מרשימים והיין הזה מרשים במיוחד.
Patrick Javiller הציג ,בין השאר, שני יינות מרשימים מאזור Meursault:
• Meursault , Les Tillets לארגז מגלה אף מעושן ,מינרלי, אדמתי ועדין. ארומות של פרי הדר ושקדים ברקע. עגול ,גוף בינוני עם חמיצות מרעננת. 300 ליש"ט לארגז
• Meursault ,Cuvee Tete du Murger מגלה אף מינרלי עם ארומות של תפוח בשל, לימון ומנדרינות, תבלינים. עגול מרענן עם סיומת ארוכה ונעימה. יופי של יין. 485 ליש"ט לארגז
הכוכב והאכזבה
טעמתי שני יינות Batard - Montrachet , האחד מיוצר ע"י Gagnard (1,650ליש"ט (והשני ב-1720 ליש"ט, של . Sauzet שניהם היו פשוט מאכזבים ובוודאי לא מצדיקים את תג המחיר. ליינות חסר נפח, ריכוז ובפה היו קצת מימיים. ליג'ר בלר, עמו שוחחתי על התופעה, חשב שבשנת 2010 היינות הטובים מקורם בחלקות היותר צפוניות של בורגון. זה מצד שני, לא מסביר את ההצלחה של יינות מרסו, הכפר הדרומי.
מקצת היינות של Jean Noel Gagnard
אם יש יין לבן אחד שהייתי קונה (ולמען האמת כבר קניתי… ( מהבציר של 2010 הוא חייב לבוא מ-Corton Charlamagne. , שהוא, אכן הלבן הצפוני ביותר בין הגדולים. טעמתי קורטון שרלמיין של - Patrick Javillier Remi Rollin Follin Arbelet, ו- . Bruno Clair ניתן היה להזמין גם את זה של Bonneau du Martray ו Domaine de Montille- בהתאם למחירים השונים שלהם (מ-640 עבור היין של Remi Rollin ועד 870 עבור ( Bonneau du Martray.
אקח את ה- Corton Charlemagne של 750 ) Follin Arbelet ליש"ט לארגז) כדוגמא אופיינית.
באף מין שילוב של מינרליות ,אגוזים ופרחים, אשר כמו מרימים את השותה למרומים צלולים, עוצרי נשימה ואז נכנס לתמונה תפוח בשל, לימון, תבלינים ,והאווריריות הראשונית הופכת לעוצמה קצת אגרסיביות ואדמתיות. עמדתי והרחתי מספר דקות ופחדתי מהאכזבה האפשרית של טעימה ( פולני, נשאר פולני…). הבאתי את הכוס הזו ליו בלייר, יושב הראש של חברת ,Justerini & Brooks שארגנה את הטעימה, ושאלתי אותו בהשתאות: "מהו הדבר הזה?" והוא ענה לי מיד: "2010 היא שנת "Corton Charlemagne.
המפליא בחלקה שעליה גדלים הגפנים של היין הזה הוא ריבוי תת החלקות בה שיש להן זוויות שונות לשמש. הייתה אחידות של רמה בין היצרנים השונים של הקורטון שרלמיין 2010 (כמובן עם ניואנסים קטנים). בעצב קל יש לציין שהיין של Bruno Clair היה אולי הפחות מרשים מחבריו.
בגיליון הבא אביא את ההתרשמויות מהיינות האדומים. אתם וודאי לא תחמיצו דיווח על טעימות האדומים הגדולים של בורגון, משמברטן, וון רומנה, קלו ווג'ו ועד לה רומנה.
חיים הלפגוט helfgott@netvision.net.il