מאת עפרה בר-נון
עפרה שוב הבטיחה לעצמה שלא תעשה משהו ושוב היא מפירה את ההבטחה שלה, מסתבכת בחיסול שניים מהמאפיה הרוסית, חומדת לשווא את הנוזל היקר מאד בבקבוק ומופתעת לקרוא על מעלליה בעיתוני הבוקר ברוסיה ובישראל.
מוסקבה, ארבע בבוקר, עשרים מעלות מתחת לאפס. בסמטה חשוכה ממתין לי איש רזה וגבוה עם ארגז עץ. משקפי שמש כהים מסתירים את עיניו ולא בגלל השמש הטרופית המסנוורת. הוא מעדיף להישאר אנונימי. הוא נושא עימו בארגז סוד שמור, עוד מימי הצארים. אני מגישה לו מעטפה מלאה ברובלים. הארגז נפתח וחמישה בקבוקים עם נוזל שקוף מבהיקים באור הירח. שלושים שניות והוא נעלם ומשאיר אותי עם האוצר של הצאר. יש לי חבר שמאמין לכל מה שהוא קורא באינטרנט. למען הדיסקרטיות נקרא לו ’ק’. אם מגיע אל ’ק’ בדואר האלקטרוני מכתב רשמי מממשלת ניקרגואה, המבשר לו על כך שבחרו בו להיות שם נשיא וכל מה שעליו לעשות הוא לשלוח להם 20 דולר, רק כדי לסדר את אשרת השהיה שלו שם, הוא מאמין להם ושולח. אם מציעים לו יחידת נופש על הירח בתמורה לחמישים דולר, הוא רוכש ורץ לספר לנכדים, שיש להם מקום לחיות בו אחרי השואה הגרעינית, שכמובן תתרחש כאן בקרוב, כי הרי כתבו על זה באינטרנט. ’ק’ הוא קרבן אינטרנט, פנסיונר המחפש תעסוקה לאחר 35 שנה בתעשייה האווירית. אני, ’ע’ , מרחמת עליו ומסכימה לעשות עבורו שליחויות בטיולים שלי ברחבי העולם. "יופי, את נוסעת למוסקבה לטיול, את חייבת להביא לי משם מציאה שמצאתי באינטרנט". תמיד הוא מוצא איזו עסקה מפוקפקת באינטרנט ואני השליח. בהונג קונג, רכשתי עבורו מכשיר אלקטרוני משוכלל שפולט וקולט, רק לא ברור מה, במחיר מציאה. המציאה הפחות גדולה הייתה הריצה שלי בגשם בין פחונים מעופשים בהונג קונג, עד שהגעתי לסוחר מפוקפק, שהוציא את המכשיר מלול תרנגולות. הוא גם מצא באינטרנט צמח מרפא אפריקני, הגדל רק בפסגת הר קניה. יום וחצי מטיול הספארי שלי שם בוזבזו בניסיונות ליצור קשר עם mugambi@zulumail.com , הקנייתי, שהיה צריך לפגוש אותי ולתת לי שקיק ובו הפתרון האולטימטיבי להתקרחות. עם 20 דולר פחות בארנק ואבקה שנראתה כמו פלפל שחור, הריחה כמו פלפל שחור ובארץ התגלתה כתיבול חריף מושלם לסלט, סיימתי את משימתי בקניה ושבתי ל ’ק’ המקריח והמאוכזב. היו גם שבלולים ארסיים מצרפת, שנשאו בתוכם את הפתרון להשמנה ולחילוף חומרים איטי. רק 80 יורו, במבצע! לא כולל משלוח. בסוף שבוע בטקסס פגשתי איש עם מזוודה קטנה, שהזהיר אותי, שלא משנה מה קורה, אסור לי לקרב את המזוודה לחום או לאש. כשהמזוודה התפוצצה בחדר המלון, ליד ההסקה המרכזית, דיווחו בחדשות שחומרים מסוכנים נפלטים מהמבנה וכדאי להתרחק. אז התרחקתי עד תל אביב והודעתי ל’ק’ שזו הפעם האחרונה בהחלט. את ה’מציאה’ ממוסקבה הסכמתי להביא, רק אחרי ש’ק’ נשבע לי בסבתו המנוחה, אשתו זיכרונה לברכה ואחותו עליה השלום, שהעסקה בטוחה לגמרי ומדובר בחמישה בקבוקים תמימים של הוודקה הטובה בעולם, שהכינו במרתפי הצאר והצארינה לפני שנים רבות. וודקה אני אוהבת ומיד הסכמתי שוב. הוודקה מתקופת הצאר עלתה הון תועפות וחיכתה לאיזה קליינט נלהב, שיבקר באתר המכירות של החברה, שאין לה שם, כתובת או טלפון, מה שהופך את העסקה למדאיגה במקצת. ’ק’ , שזכר לקוזקים הרוסים את מה שעשו לסבתא של סבתא שלו, שמח על ההזדמנות להרוויח משהו על גבה של האומה הרוסית. הארגז היה כבד ובכל צעד עד המלון הוספתי עוד קללה עסיסית. מינוס עשרים מעלות ואני לא מוצאת שום מונית באופק. הנה הישועה. שני אורות מגיחים מאחור. מונית נעצרת בחריקה. הנהג והאיש שלידו מזמינים אותי להיכנס. למה היה עוד איש ליד הנהג ומדוע הם לבשו חליפות שחורות, היו מחשבותיי האחרונות, לפני ששק שחור הולבש על ראשי וידיי נקשרו מאחורי הגב.המונית דהרה במהירות, נעצרה כמה פעמים למספר שניות ואנשים התווכחו ברוסית. לבסוף הדלת נפתחה ואני נזרקתי החוצה על ערימת שלג. כמובן שללא ארגז הוודקה. כוויות הקור בדרגה שתיים באצבעות הרגליים שלי, לא עברו עם כוס התה ששתיתי בבוקר במלון. לפני שהלכתי למשטרה, תוך כדי אכילת קרקרים עם קוויאר והמחשבות על הוודקה שנעלמה לנצח, הצצתי בעיתון הבוקר. לתדהמתי, בעמוד הראשון כיכבו נהג המונית והחבר שלו. איך הם ידעו לתפוס אותם אם לא התלוננתי? רק במבט שני שמתי לב שהם שרועים על הרצפה ונראים די סטאטיים. לידם צולמו בקבוקי הוודקה שלי עם התוויות העתיקות מימי הצאר. ביקשתי מהמלצר תרגום של הכותרת. "מכה קשה למאפיה הרוסית. שניים מבכיריה נמצאו מתים לאחר ששתו דלק טילים מתוצרת התעשייה האווירית הרוסית. הדלק הוסתר בבקבוקי וודקה מזויפים, כביכול מתקופת הצאר". ולחשוב שאני התכוונתי לטעום מהוודקה הזו עם שובי למלון. רק כוסית קטנה כדי להתחמם. במקום למסור תלונה בתחנת המשטרה, נסעתי מיד לשדה התעופה וברחתי לפני שיתפסו אותי החברים של האנשים עם החליפות. לא רק עיתון הבוקר הרוסי הצליח להפתיע אותי. גם בעיתון הישראלי שהוגש לי במטוס ציפתה לי הפתעה. את הדף האחורי של העיתון קישט בנוכחותו חברי הנאמן ’ק’, שזכה בתואר ’פנסיונר השנה’ על פעילותו הענפה באגודת משגרי הטילים הביתיים החובבים של בת ים. ’ק’ אחז בטיל קטן בגאווה וחייך חיוך ממזרי. וודקה מתקופת הצאר, שימכור לסבתא שלו ולקוזקים. ofrax7@hotmail.com