עשר הונאות היין הגדולות בעולם

הזן הוא לא הזן, האלכוהול הוא לא אלכוהול, וזה עוד לא הכל. שי שגב סוקר את סיפורי ההונאה הגדולים של עולם היין. איך נולד יין סיני מדרום אמריקה ואיך מרלו הפך לפינו נואר.

הונאה ביין היא פעולה ברורה מאוד. זו מכירת יין ללקוח באופן לא הוגן, כלומר, הלקוח משלם על המשקה יותר ממה שהוא שווה, ולעיתים ה"יין" אף יכול לגרום לצרכן לחלות עקב כימיקלים הממוסכים ביין. ההיסטוריה האנושית עמוסה בהונאות יין, וכבר בתקופתו של פליני הזקן ברומא העתיקה, התלונן הקשיש כי "האצילים אינם בטוחים אם מעמד הביניים או העבדים, הם אלו אשר מדללים את היינות, או מוסיפים צבעי תותי יער למשקה". בתקופת ימי הביניים בגרמניה, אלה שדיללו יינות היו זוכים להלקאה חמורה, ואלה שהונו במשקאות – נתלו.

מגזין 'ווין ספקטטור' ציין בגיליון סוף פברואר 2007, כי מומחים מעריכים שיותר מ-5% מן היינות בשוק המשני בעולם – מזוייפים. מגזין 'דרינקס ביזנס' מעריך, כי שוק הונאות היין מגלגל בין 300-400 מיליון דולר מדי שנה, והוא אף משתעשע בעובדה שמספר הבקבוקים מבורדו בציר 1945 שנמכרו בעולם גדול ממספרם של אלה שיוצרו.

עשרת המובילים בטבלה הנלוזה

1 – צפרוקאים בבורדו – במאות ה-18 וה-19 תועדו מקרים רבים בהם אנשים ניסו לעשות כסף קל מהונאה ביין. המקרים הנודעים נחשבים כמיסוך יינות בורדו ביינות עוצמתיים יותר מספרד, מעמק הרון או מלנגדוק – במטרה לחזק את הצבע. מסתבר שהצרכנים הגדולים של יינות אלו באותה תקופה היו הבריטים, ודרישת השוק הייתה ליינות עם צבע עז. הפרדוקס הוא שדווקא יינות קלילים יותר מתתי מחוזות ג'ירונד שבבורדו התחבבו על הבריטים עוד כשמחוזות אלה היו תחת כיבוש מלכי אנגליה בימי הביניים. אפילו המונח 'קלרט' הוא עיוות של המילה הצרפתית 'קלארה', שהתייחסה לאופן בו רוזה כהה מסולק מן הייצור. בשנת 1901 איגוד יצרני הגראן קרו נוסד, במטרה למגר תופעות כאלו. עם זאת, עד שנת 1905 תועדו מקרים בהם חביות שלמות של יין ממדינות צפון אפריקה נשלח לבריטניה כשהוא נושא שם של איזה שאטו בבורדו

תומס ג'פרסון אהב בורדו... מדי פעם 'צצים' בקבוקים שלו...

.

-  2 בקבוקי היין של תומס ג'פרסון – בשנת 1985 החלו אנשים למכור את היינות'Th J.', שנמצאו, לכאורה, במרתף סודי בפאריס, שם נשמרו משנת 1780 לערך. הטענה, כי בעבר הם השתייכו לאוספו של נשיא ארצות הברית, תומס ג'פרסון ילדה את אחת משערוריות היין הגדולות ביותר. היינות נמכרו בכריסטי'ס בלונדון תמורת 105,000 פאונד לבקבוק (שיא כל הזמנים באותה התקופה). איש העסקים האמריקני, ביל קוץ', רכש כמה מהם וביקש להציג אותם במוזיאון ההיסטורי בבוסטון. אוצר האמנות של המוזיאון סירב לקבלם, בטוענה כי אינו מאמין שראשי התיבות שייכות לנשיא. בעקבות זאת תבע קוץ' את מי שמכר לו את היין.  בשנת 2008 בנג'מין וואלס כתב את הספר המצויןThe Billionaire’s Vinegar, , שתיאר את השתלשלות הפרשה. הנתבע תבע חזרה את חברת הספרים, ראנדום האוס, כי פירסמו ספר המוציא לו לשון הרע. נכון להיום, אף אחד לא יודע אם הבקבוקים אמיתיים, אך כנראה שלא… בכל מקרה, בימים אלו הוליווד החלה להפיק סרט על-פי תסריט מציאותי זה.

3 – המדללים ממונטלצ'ינו – בשנת 2008 איטליה הוכתה בתדהמה מסקנדל אונולוגי.  התברר שחלק מיצרני היין במונטלצ'ינו מדללים את היינות (האמורים להיווצר על טהרת זן הסנג'ובזה), בזן האיכותי פחות – לנצ'לוטה, המשמש בדרך כלל ליצירת למברוסקו. מספר עיתונאים החלו לחקור את הפרשה ואז גם הסתבר שמספר גדול של יצרנים מן הכפר, כבר ממסכים מרלו לתוך הסנג'ובזה מזה 25 שנה. בסך הכל 1.34 מיליון ליטר של יין עם התווית 'ברונלו די מונטלצ'ינוDOCG' הורד בדרגה וזכה לדרגת טוראי -  'רוסו די טוסקנהIGT'. השוק בארצות הברית הטיל חרם על בציר 2008 מהאיזור. החקירות עדיין בשיאן, וטרם נענש אף אדם בנושא. מקרה זה מזכיר גם את האירוע שעלה לכותרות בשנת 2000, כשהמשטרה פרצה למחסן בו היו עמוסים 20,000 בקבוקים של 'ססקיה 1995'. בקבוקי הסופר-טוסקן המזויפים נמצאו גם בתוך פז'ו שחנתה בצד הדרך הסמוכה, ומספר הרישוי שלה השתייך למנהיג כנופיה מקומית. הוא נעצר יחד עם שאר צוות הזייפנים.

אופניים אדומים: פי(נו)-נואר?

 - 4להיות פינו נואר או לא להיות? בעקבות הסרט המצליח 'דרכים צדדיות' בשנת 2004, משפחת יצרני העל האמריקנים – גאלו – החלה לשווק את ה'רד ביסיקלט' (אופניים אדומים) מענבים שגדלו בצרפת. בשנת 2010 המשפחה התוותה על הבקבוקים את הסמליל: "פינו נואר צרפתי מאיכות שלא ניתן להשיג באמריקה". מינואר 2006 ועד למרץ 2008, קרוב ל-18 מיליון בקבוקים נמכרו בארצות הברית, ואף אחד לא אמר דבר. סופו של סיפור, הרשויות בצרפת זיהו את ההונאה, כשספרו וגילו שכמות הפינו נואר המשמשת לבקבוקים, גדולה בשליש ממה שגדל בכל מחוז לנגדוק שלפי הפרסום היה מקור הענבים ליין. הם גילו שרוב הענבים היו מרלו וסירה, והמגדלים השתמשו ב'אחוזון' קטן מאוד של פינו נואר – בשביל המראה. הצרפתים צוחקים עד היום, איך האמריקנים לא זיהו בכל התקופה את הבשומת והטעמים השונים בבקבוק, וכי הצרכנים היו כה אפטיים למקרה, כך שלא עשו כלום בנידון. עם זאת, הצרפתים קנסו את המגדלים באיזור ב-7 מיליון אירו ובמאסר על תנאי.

 -5רומן עם דובאף – מושג הבוז'ולה ידוע בהיסטוריה בשל הונאה אחת או שתיים. אבל הידועה מכל היא זו כשבשנת 2005 אחד מן האייקונים הצרפתיים, ז'ורז' דובאף, הואשם בטענה שלכאורה מהל ענבים באיכות נמוכה עם גידולים באיכות גבוהה מבציר 2004. דובאף דחה את הטענות וטען כי זו טעות אנוש. הוא ציין שפחות מ-200,000 ליטר מחברתו, המייצרת 270 מיליון ליטר, אכן נמהלו ונמכרו לצרכנים. עם זאת, בית המשפט מצא אותו אשם ב"הונאה וניסיון הונאה בנוגע למקור ואיכות היין". דובאף נקנס. המנהל שלו הודה באשמה ובעקבות זאת התפטר. במקרה נוסף, בשנת 2007 – שוב תסס סקנדל בבוז'ולה. הפעם 50 מגדלים נקנסו בשל הסכרה (שפטליזציה – הוספת סוכר) ביינותיהם. בית המשפט הוכיח שהם השתמשו ביותר ממאה טון (!) סוכר בתהליך ייצור היין.

 - 6אוסטריה ומעכבי ההקפאה – בגיליון 163 של יין וגורמה כבר הזכרנו מקרה חמור זה, אך אי אפשר שלא לחזור ולהדגישו, בעיקר במדינה דלת חוקים בתחום פיקוח היין. בשנת 1985 יצרני היין באוסטריה השתמשו בדיאתיל גליקול כדי להגביר את המתיקות ביינותיהם. מספר מצומצם של יקבים מאוסטריה קיבלו את הרעיון להשתמש בכימיקל זה, המשמש כמעכב הקפאה, ולשווקו בבקבוקים המיוצאים לגרמניה. המקרה התגלה כשאחד היצרנים ביקש לתומו לקבל החזר מע"מ מן הרשויות – כיוון שהוכיח בחשבוניות, כי רכש את הכימיקל בכמות נכבדה. הגרמנים אכן ביצעו בדיקות מעבדה וגילו זאת ובאותו הבוקר הנושא חגג בכל הכותרות הראשיות בעיתוני העולם. הייצוא האוסטרי בן 45 מיליון ליטר נכחד במהלך אותו יום, וכל המדינות מנעו כניסת יינות אוסטריים לארצם. עם זאת, אוסטריה הנהיגה חוקי סדר, ניקיון ופיקוח בענף – דוגמה ומופת שיכולה לשמש חוקי יין למדינות זעומות נוספות, בעיקר אחת במזרח התיכון.

 -7נשק קטלני – לאחר פרשת מעכבי ההקפאה באוסטריה, בשנת 1986 נתפס יצרן יין איטלקי אשר שילב מתנול ביין, אך הפעם עם תוצאות טרגיות. 23 אנשים מתו ו-90 אושפזו לאחר שהורעלו מהכוהל אשר שימש להגביר את סך אחוז האלכוהול ביין. ביינות ה'ברברה ד'אורו' שהורעלו, אחוז המתנול הגיע ל-5.7% (כשהחוק באיטליה מתיר עד 0.3%). המרעיל המרכזי זוהה על-ידי המשטרה כג'יובאני צ'ירבנגה שנשפט ונכלא בגין מספר אישומים של הריגה. השערוריה איימה להרוג את תעשיית היין האיטלקית שעמדה בזמנו על 953 מיליון דולר, והממשלה התערבה למזער הנזק. בסופו של דבר, 300 תוויות יין – רובם באיכות נמוכה נכנסו לרשימה השחורה, ו-12 מגדלים נעצרו בחשד להריגה, גרימת נזק גופני ודילול מרכיבי מזון. כמו באוסטריה, המחוקקים באיטליה השתמשו במקרה זה כדי להקשיח את חוקי הפיקוח ולבנות מערך שיטור חזק יותר.

8- שמפניה של האלפיון – בשנת 1999, ממש על סף המילניום החדש, יצאה שמועה שאין מספיק שמפניה כדי לחגוג בעולם את החגיגות הגדולות ביותר מזה אלף שנה. החילוץ ממשבר זה, הגיע משלושת הבעלים של 'בית דלקרואה' בפאריס, עסק המשקיע בענייני שמפניה, אשר שיכנע מאות אנשים לקנות את בצירי 1996 ו-1997 של בית השמפניה לנץ(Lantz) עבור 50 דולר לבקבוק. המכירות הרקיעו שחקים, והצוות גרף 7 מיליון דולר, והבטיח לרוכשים כי הבקבוקים יועברו למכירה בסות'ביס ובכריסטי'ס, והם יוכלו לגרוף לעצמם עמלה בת 35%. העוקץ – בתי המכירות הפומביות כלל לא ידעו על עיסקה כזו. השמפניה הייתה שווה הרבה פחות מהמחיר בו נמכרה, ואף לא שולם עליה מס. המשקיעים שבכל זאת אספו את הבקבוקים, נאלצו לשלם מס בן 2,000 דולר ויותר, כדי לקבל את הבקבוקים ועל כן נמחק כל הרווח המובטח. השלישייה נתפסה והסתבר כי הם אלו שהפיצו את השמועה כי אין מספיק שמפניה לחגיגות המילניום. למעשה בתי השמפניה אגרו במשך שנים במחסניהם שמפניה לקראת חגיגות אלו. כל שלושת בעלי 'בית דלקרואה' נכלאו בשנת 2001 – משלוש שנים ועד ל-12 חודשים. לאחר שנכלאו, הסתבר כי הם גם ניסו להונות את תושבי גיברלטר, בעת שניסו למכור להם בקבוקי וויסקי סינגל מאלט. בית המשפט הוסיף להם עוד 7 שנים בכלא.

עונשים דרקוניים בצרפת - יינות 'דרקונים' בסין

9 – הכל זורם במשפחה – גיא ארנו, יצרן מפורסם משאטונוף-דו-פאפ, החליט מוקדם מן הרגיל לכתוב כתב ירושה וציין כי חלקתו בת 51 ההקטר תפוצל בין שלוש בנותיו. כל אחת תקבל 17 הקטר בערך של 5,000,000 אירו. שתי בנות שמחו מן הירושה, אבל אחת התנגדה. היא רצתה את החלקה מיד, ולא לחכות עד שאביה ימות. הבת ובעלה תבעו את אביה ב-2,000,000 אירו, ולאחר שלא זכתה באדמה, הפיצה שמועות שאביה מפר את חוקי מחוז היין וממסך את יינות השאטונוף-דו-פאפ שלו בענבים משאר אזורי AOC במחוז. המשטרה הגיעה, אך לא מצאה דבר עבירה ועל כן התיק נסגר. המשפחה נפגשה לישוב סכסוכים, ושם נאותה הבת לקבל 8 הקטר בשווי של 3.5 מיליון אירו. עם זאת, לאחר תקופה, החליטה שזה עדיין לא מספיק, ועל כן היא כיום תובעת לקבל עוד חלקות וכמה בניינים באחוזה.

 - 10שנת הדרקון – ידוע כי במדינה מסויימת במזרח אסיה, ניתן למצוא מדי פעם איזה בקבוק 'תמים' שקיבל בטעות תווית של לאפיט או פטרוס, שדווקא הגיע ממחוזות גאוצ'אנג או שנדונג. ברם, המקרה המפורסם עסק ביין של יקב 'מונט טוש פיטו AOCהמגיע מדרום אמריקה. בין השנים 2007 ל-2010, הוערך כי 400,000 בקבוקים מן היין נמכרו בסין. ההונאה נתגלתה, כשמחלקת השיווק של היקב גילתה שהיין נמכר במחירים הנמוכים ממה שהם מוכרים, וכאמור – הם היו המפיצים היחידים של המותג באסיה. בדיקה פשוטה זיהתה, כי אצוות שלמות של היין המגיע מדרום אמריקה – מזויפות. החברה טענה מיד אין בכוונתה להעכיר את המצב, וכי היא מעוניינת להמשיך ולעשות עסקים עם סין. עם זאת, הבקבוקים המזויפים הופיעו לא רק בסין. התעלומה לא נפתרה עד היום.

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה 166, שותים,‏ עם התגים , .‏ קישור ישיר לפוסט.

תגובה אחת על עשר הונאות היין הגדולות בעולם

  1. פינגבק: גליון 166 אפריל 2012 | יין וגורמה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

* Copy This Password *

* Type Or Paste Password Here *

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>