מאת עפרה בר-נון
אחרי שהדודה של אימא של עפרה, הלכה לעולמה, היא גילתה כי היא היורשת של אחד הנכסים המשפחתיים השנויים ביותר במחלוקת. על האוצר, הדרך שבה ניסתה בנדיבות לחלוק אותו עם בן הדוד שלה ואיך כל הסיפור הסתיים אל מול בור גדול באדמה ואת חפירה מצפון לחורשה שליד הנחל.
הדודה של אמא שלי הלכה לעולמה אחרי החגים ואחרי 88 שנה של בישולים. הרופאים קבעו דום לב. במשפחתי החליטו שארוחת החג האחרונה שבישלה לשלושים איש, על כל חמש עשרה המנות שהוגשו בה, זרזה את הקץ. יש משפחות בהן אדם הולך לעולמו ומעביר ליקיריו בירושה תמונות של ואן גוך השוות מיליונים. יש משפחות בהן מישהו חוטף שבץ ואתה הופך בין לילה לבעלים המאושרים של טירה בנורמנדי וענק יהלומים. יש משפחות, כמו שלי, בהן מישהו מחזיר את נשמתו לבורא ומותיר לך בירושה קופסה גדולה מאוד, קופסה שעברה שנים בירושה. "פתאום מתחשק לך מיץ גזר. את עומדת מעל השיש במטבח עם עשרה קילו של גזרים. מה עכשיו?" שאלו אותי שתי האחיות הקשישות של הדודה של אמא והניחו קופסה ענקית, שיכלה לשמש בית להומלס, במרכז המטבח שלי שנסתם לחלוטין. "זה המכשיר של שנות ה-2000. חצי יובל הוא עובר אצלנו במשפחה. שמונה עקרות בית השתמשו בו. תפוחי אדמה נפרסו עוד לפני שנולדת, עוגות נבחשו, בצלים קוצצו והכול בחמש דקות. עכשיו נשאיר אתכם לבד. אנחנו מאחרות לשיעור ברידג’". הסתבר, לצערי, שתמונה של ואן גוך לא הייתה בקופסה, למרות חיבתו למכשירים חדים. המג’ימיקס, הפוד פרוססור הראשון, הומצא בצרפת בשנות ה-60. פטנט שהבטיח להפוך את עבודת המטבח לקלה ומהנה. במהלך השנים, הפיתוח החל קצת לצאת משליטה. המכשיר הפך למפלצת בעלת שלושים חלקים ותרשימי הרכבה שלא היו מביישים מבחנים לקורס טיס. כשהמג’ימיקס נוחת אצלכם במטבח, ולא משנה אם יש לכם דוקטורט בפילוסופיה או תואר שני בהנדסה, אתם ניצבים מעל הקופסה העצומה ומרגישים אידיוטים מושלמים. נדמה שאם נרכיב הכול נכון נוכל ליצור ממנו חללית קטנה, שתשגר אותנו מהמטבח העלוב שלנו לחלל. אחת התופעות המוכרות בשימוש במפלצת לעיבוד מזון היא חוסר היכולת לנקות אותו כראוי לאחר השימוש. כאשר מקבלים מג’ימיקס בירושה, תהיינה בו תמיד שאריות מארוחות עבר במשפחה. נוסטלגיה מפוקפקת. מה זה שם בפינה של מערבל הבצק? שאריות שוקולד מעוגת בר המצווה של הבן של נחמה? חוץ ממערבל הבצק אני לא מצליחה לזהות שום חלק. הרבה סכינים ופיסות פלסטיק משונות. רגע, אולי זה מתחבר לכאן? לא, זה מתחבר לפלסטיק שמתחבר לעיגול הקטן, שמתחבר למערבל. לא. מה לכל הרוחות עושים עם הצ’ופצ’יק המוזר שנראה כמו פרופלור? יש עליו שאריות ירוקות. אולי זה הפרופלור של החללית? כמובן שבמהלך השנים בהן עברה המפלצת המכאנית ממשפחה למשפחה, מבוידעם לבוידעם הלך לאיבוד ספר ההדרכה. חבל, דווקא רציתי לדעת איך קוצצים שום בשבע שפות שונות. הנה, בתוך תעלה מפלסטיק, מונחות שאריות של גזר מהדייסה של התינוק של יהודית. איזה תינוק חמוד הוא היה בשנת 1981. היום, אחרי קצת יותר מדי דייסות במג’ימיקס, הוא כבר שוקל 130 קילו. יום העצמאות, לפני כעשור, טחנו בשר לקבאב ושוב שכחו לנקות היטב. חג שמח. המג’ימיקס המשפחתי טייל בכל הארץ. בבאר שבע, תל אביב ובצפון. העבירו אותו ממקום למקום. אף אחד לא באמת רצה אותו. בהתחלה כולם אהבו אותו, התרגשו, קצצו, ערבלו, אך בכל פעם שנערמה בכיור ערימה של עשרים חלקים מלוכלכים, אף אחד לא רצה לנקות, וכולם נשבעו שיחזירו אותו לקופסה ממנה בא ולא יגעו בו לעולם. קופסה עצומה, אי אפשר להחזיק בארון מטבח, איך נפטרים מהצרה? בבוידעם, עם מסכות האב"כ והמזוודות? אולי מתחת למיטה? למה צריך להתאמץ אם אפשר להעביר אותו הלאה? שמישהו אחר יסבול. כך הפכה משפחתי לצי של אנשי מכירות. בכל חג או מפגש חברתי היה תמיד מישהו שניסה למכור את המג’ימיקס, כמו סוחר בשוק, מתלהב, מסביר, מהלל את הביצועים וכמובן זוכר לציין שכבוד גדול לזכות בירושת מעבד המזון. מדי פעם נמצאו אידיוטים כמוני, שנפלו ברשתן של נשות המכירות. מכורים לקצת נוסטלגיה ורצון עז להתקדם לרולס רויס של המטבח המודרני. "מדוע לקצוץ עשרים קילוגרמים של בצל בסכין וליבב, אם אפשר, תוך חמש דקות בלבד, במהירות שיא, לתת לפוד פרוססור הנפלא הזה לעשות את העבודה?" ניסיתי למכור בטלפון את המג’ימיקס לדוד רחוק ממטולה. "ההובלה עלי, תוך ארבע שעות אנחנו אצלך. כשתראה אותו מיד תתאהב. הוא ישנה למשפחה שלך את החיים". הדוד הפיקח טרק את הטלפון ואבדה תקוותי האחרונה להיפטר מהפאזל המלוכלך. יום סתווי, שעת בין ערביים. אני עומדת לבדי בחורשה מעל בור עמוק עם את ברזל כבדה. "הוא היה חלק מהמשפחה, עוזר לכולם, בעל נוכחות מרשימה, עמד בגבורה בכל המשימות, עשורים של פירה ופטרוזיליה קצוצה. הוא יחסר, אך הגיע הזמן להמתת החסד והניתוק מהחשמל". רוצים לאמץ את המג’מיקס שלי, משומש במצב טוב? בבקשה. נ.צ. 45682/50235, צפונית לחורשה שבקצה הנחל, ליד עץ התות. מי יודע אולי אם תרכיבו נכון תגיעו לירח. Ofrax7@hotmail.com