רקוויאם לפילה

מאת עפרה בר-נון

יועץ ההשקעות של עפרה המליץ לה להפסיק לאכול. מעכשיו הוא גם יועץ השקעות וגם דיאטן קליני. בעקבות המשבר הכלכלי העולמי הוא פיתח לעצמו קריירה שנייה בתחום התזונה. ממש עילוי. חוויות מהבנק והמרדף הצמוד של עולם הגורמה אחרי עפרה המנסה להיגמל.
לאחר שהוזעקתי לסניף הבנק בבהילות, הוא הושיב אותי מולו והביט בדאגה על פירוט ההוצאות הקולינאריות החודשיות שלי בפירוט כרטיס האשראי. לוגם מעט מספל התה הרותח שעל שולחנו, נוגס בוופל פריך, מנענע את ראשו בדאגה לימין ולשמאל ומודיע לי בחגיגיות, תוך שהוא מפיל פירורים על הניירת: "עלייך להפסיק מיד עם המסעדות!" אני מודה בפניו שדף פירוט ההוצאות החודשיות שלי יכול בקלות לשמש כמדריך מישלן לבתי אוכל ברחבי העולם. אני מודה גם שלא הקפדתי לרכוש מזון ברשתות השיווק הגדולות אלא ב’מיני מרקט סופר-דופר’ השכונתי, שגובה שבעה שקלים לעגבנייה אורגנית ואחר כך גם משכנע אותי, שכדאי לי להוסיף לסל הקניות שלי פרי חדש, הכלאה של פאפאיה ובננה. אחרי שאני משתתפת בניסוי, שעורכים משרד החקלאות ובעל המיני מרקט על העשירון העליון ונפרדת מ-30 שקלים לק"ג, אני מגלה שהצליחו להמציא את הפרי הראשון שנראה כמו כדורגל סגול, וטעים כמו אבקת כביסה בניחוח פרחי בר. דליקטס. אם אנחנו כבר עוסקים בדליקטסים, אפשר להזכיר בכמה מילים מבוישות גם את מסע הקניות השבועי בבוטיקים של מרכז הארץ. כבד אווז כאן, גבינות צרפתיות שם, לחמי דגנים ובגטים, כל אחד במחיר כולל של עשרה ככרות לחם אחיד ואיך אפשר בלי קצת מתוק מהשוקולדים המובחרים בעבודת יד, כי זה ממש מתחת לבית והמוכר תמיד נותן גם בונוס קטן כאשר רוכשים שוקולד במחיר של מטיל זהב. "מה את מתרגשת? תעשי קצת דיאטה", הבנקאי סוחט פלח לימון לתוך התה ומחשב חישובים במחשבון. אני מוחה עוד דמעה ונזכרת בגבינת הברי החביבה עלי, שכנראה תאלץ להישאר על המדף ליד הנקניק ההונגרי והצדפות הטריות מנורמנדי. "בתקציב החודשי שלך למזון אפשר להאכיל מחנה פליטים שלם בסומליה", הוא ממשיך להתגרות בי. "את אוכלת הכל בעצמך או עם חברים?" הוא מתחקר. פתאום אני שמה לב שבבנק שורר שקט מוזר. הבנקאי שלי דיבר בקול רם מדי ולפתע כולם מאזינים בעניין לשיחתנו. ממש ’שעה קלה על כלכלה’. התגובות לא אחרו לבוא. גברת שעמדה בתור לקופה צעקה לעברי "אם יש לך עודף של שרימפס ופילה בקר, אני מוכנה להאכיל בהם את חמשת הילדים שלי שניזונים מלחם ומרגרינה". מהתור למשיכת מטבע חוץ, צעק בחור לבוש בחליפה מהודרת, "אני כבר חודשיים לא מעז להיכנס למסעדה. את הכסף שלי החלטתי להשקיע בהשכלה של הילדים שלי, לא בצלעות טלה בכמהין". "יושבת על סיר הבשר. יום אחד תתפוצץ לה הבועה של הבישול המולקולארי בפרצוף ואז היא תאשים את הבנקים. תמיד הבנקים אשמים", לחשה פקידת בנק וותיקה. זוג פנסיונרים, שבדיוק סיימו את הביקור היומי שלהם בבנק, במהלכו הם מוציאים בקביעות את הפקיד מדעתו עם שאלות חסרות טעם, הסתכלו בי בדחייה תהומית וקבעו פה אחד "עם כזה ישבן גדול אפשר קצת פחות לאכול". בעודי נמלטת מהבנק עצר אותי מנהל הבנק ושאל אם אני יכולה להמליץ לו על מסעדה טובה לסוף השבוע. הוא חוגג לאשתו יום הולדת. שלחתי אותם לאכול בחדר האוכל של עובדי בנק ישראל והבטחתי חוויה קולינארית בלתי נשכחת. שוטטתי ברחובות, התבוננתי בעצב בסועדים במסעדות ושרתי לעצמי רקוויאם לפילה: "הו, פילה אהוב, נתח רך במחבת, היה שלום לנצח ולהתראות בצרפת. לילות יפים בילינו עם קצת חמאה ושום, עכשיו בצלחתי לא נותר מאום. שלום לאספרגוס, לרוטב השמנת, ממחר על שולחני חביתה מטוגנת". התחיל לרדת גשם ואני מצאתי מקלט ב’מיני מרקט סופר-דופר’ השכונתי. בעל הבית ברך אותי לשלום והודה לי בסתר ליבו על מימון בריכת השחייה שבנה לו בחצר. "יש לי בשבילך היום פטריות טריות, ישר מאיטליה, דליקטס דה לוקס. את אוכלת אותן ומתחילה לשיר באיטלקית. אפשר בתשלומים כי זה קצת יקר". הכנסתי שלושה מלפפונים לשקית ועניתי לו נסערת, "היום רק מלפפונים. אני בתוכנית חסכון מיוחדת של הבנק, התוכנית לחסכון בקלוריות. פטנט כזה שרק בנקאים יכולים לחשוב עליו. הלקוח מפסיק לאכול וחוסך כסף. תוכנית הבראה. תן לי גם שני כרובים בבקשה". יצאתי מהחנות וחלפתי על פני בוטיק השוקולדים, מנסה להסתתר מאחורי עץ כדי שהמוכר לא יראה אותי. עיני הנץ הבלגיות שלו לכדו אותי, הוא רץ אחרי עם שקית גדולה. "הוא הגיע! השוקולד הבלגי שהזמנת. הגיעו רק שני ק"ג במקום שלושה. זה בסדר?" הבלגי רודף אחרי ואני רצה מהר ומתפללת שהוא יעלם. הרעב מציק לי, כרוב אחד נפל לי מהשקית אבל אני לא עוצרת וממשיכה לרוץ. אני מצליחה להעלם לו ולתפוס מחסה בחנות הגבינות. לאחר ניסיון לחזור לנשימה סדירה, למרות סרחון הגבינות, אני נזכרת שיש לי גם שם חוב קטן של כמה מאות שקלים ממסיבת הפונדו האחרונה שערכתי, בה חוסלו קילוגרמים של גבינה שוויצרית משובחת. חזרתי הביתה. מרק הכרוב מתבשל על הכיריים ואני מנסה קצת להירגע. ממקלט הרדיו מפירה את שלוותי פרסומת חדשה: "הזמנים קשים, המחירים בשמיים, יש רק בנק אחד שנותן לך הזדמנות. הצטרף עכשיו לתוכנית לחסכון בקלוריות, לא אוכלים וחוסכים! אתה קובע את מסגרת אשראי הקלוריות שלך מדי חודש וחוסך אלפי שקלים. לפרטים נוספים ולקבלת תפריט, פנה עוד היום ליועץ ההשקעות שלך". Ofrax7@hotmail.com