סופ"ש שהחל ברינה והסתיים בעוד מלחמה

מאת ד"ר אבי שולים

ד"ר אלי שולים, זוגתו וחברים נוספים יצאו לסופשבוע בגליל המערבי, ההתחלה הייתה שלווה, נינוחה ומפנקת והסיום לווה ברעם תותחים וקולות נפץ. הם בילו בצימרים הנעימים במושב עבדון, סעדו במסעדת "ג’אפרו" ביקנעם, התפנקו מסעדת "שמש" בעין יעקב, אכלו קציצות משפחתיות בקונדטוריה של איציק במצפה מנות, וליקקו את האצבעות אצל "אדלינה" בקיבוץ כברי.
הכנס טקסט את סיפורינו זה נתחיל בסופו. שבת בבוקר יום חורפי נאה, נר שישי של חנוכה יושבים אנחנו, שני זוגות חברים על מרפסת העץ בצימר של משפ’ קורקוס במושב עבדון שבגליל המערבי. בעודנו נפעמים מהנוף המרהיב, נהנים מהשלווה הפסטורלית ומנשנשים את שרידי ארוחת הבוקר. לפתע צלצל הטלפון מעברו השני של הקו, מזכירתו הצבאית של החבר, אור ירוק ניתן, המטוסים עושים את דרכם לעזה. תוך דקות ארזנו, נפרדנו מהתוכניות ושבנו הביתה הוא לעיסוקיו הצבאיים ואנחנו לדאגותינו. מאותו רגע המתנו להודעה שתבשר כי כל כוחותינו שבו בשלום לגבולם, כי כוחותינו הם ילדינו, קרובינו, מכרינו וגם בננו. נכון לרגע כתיבת שורות אלה הכריז הקבינט על הפסקת אש, חלק מהכוחות וביניהם גם בננו, עושים דרכם לשטחי ישראל להתרעננות (אני תקווה שעד לפרסום גיליון זה נתבשר על סיום הלוחמה). ג’אפרו ביקנעם לקראת סופ"ש במושב עבדון בגליל המערבי התארגנו כמעט ספונטנית. חברנו חגג יום הולדת ורעייתו רצתה להפתיעו. בשל המתיחות התלבטנו כמעט עד הרגע האחרון, בסופו של דבר לקחנו סיכון מסוים ויצאנו לדרך, ללא כל תכנון. ראש הממשלה לא שיתף אותנו מתי בדיוק יינתן האור הירוק לפעולה שבדיעבד אושרה מספר ימים קודם לכן, גם חברנו שהיה בסוד הדבר לא רמז או אולי באמת לא ידע מתי תחל. שבוע חנוכה התאפיין בגשם משמעותי ראשון, החזאי הבטיח התבהרות בסוף השבוע ולשמחתנו כך היה. תחנתנו הראשונה הייתה מסעדת ג’אפרו ביקנעם, שהיא מסעדה באוריינטציה עסקית, על המטבח מנצח השף יניב גור אריה. המסעדה ממוקמת במבנה תעשייתי, בצומת יקנעם מערבית לישוב. בימים א-ו מציעה המסעדה מגוון ארוחות עסקיות, במחירים של 38 – 96, ש"ח. התפריט העסקי כולל: מנה ראשונה, עיקרית וכוס שתייה. על שולחננו הונחו המנות הראשונות שהן מגוון טאפסים המוגשים בצלחת אישית: פלפלים קלויים, חציל, פטה כבד, סלק וסלט מעוטר ברימונים, בליווי לחם הבית ומטבל חמאה – הטאפסים הוגדרו ע"י ארבעתנו טובים אך גם שגרתיים. המנות העיקריות הן לבחירה וכולן נבחרו מהתפריט שמחירו 65 ש"ח. ארבע המנות שבחרנו כללו: מסבחה טלה, כבדי עוף בקרמל מרסלה, ג’אפרו בורגר ופילה בורי – מכל המנות נהנינו, פילה הבורי היה מצויין. לקינוח בחרנו בשתי טעימות, מוס שוקולד ומלבי עם אגוזים, מחיר כל קינוח זול במיוחד 15 ש"ח. השירות אדיב, ידידותי ומאוד משתדל. המחיר לארבעה סועדים כולל כוס יין 327 ש"ח לפני שירות. עם החשבון, לרגל חג החנוכה, הגיש השף סופגניות קטנטנות ’עוואמה’, עשויות על בסיס תפו"א שאותן למד להכין במזרח ירושלים ונהוג להגישם ברמאדן. לסיכום – מסעדת ג’אפרו ראויה ומומלצת, התמורה למחיר בהחלט הוגנת וטובה. הנגישות לנוסעים צפונה וחזרה קלה ונוחה. צימר במושב עבדון תחנתנו השנייה עכו העתיקה, הפוטנציאל והיופי ניכרים בכל מקום, למרות זאת לצערי עכו עדיין לא על מפת התייר הישראלי. סיירנו בסמטאות ובשוק שחלקו היה סגור. לא התאפקנו וטעמנו על קצה המזלג או הפיתה חומוס מקומי ומספר כדורי פלאפל. משם המשכנו והצפנו ללא עצירות קולינריות למושב עבדון. מושב עבדון נמצא צפונית לקיבוץ כברי, מזרחית לנהריה. המושב נוסד בשנת 1952 ע"י עולים שהגיעו מאיראן ותוניס. אנחנו התארחנו אצל מזל ואביב קורקוס, להם שני צימרים ולול תרנגולות. הצימרים בנויים מעץ, נאים למראה, נוחים ומאובזרים. מחלון וממרפסת הצימר נשקף נוף מרהיב של חופי הים התיכון, מעכו בדרום ועד ראש הנקרה ולבנון מצפון. בחצר הצימרים ג’קוזי גדול. הערב ירד, מזג אוויר קר וגשום. מועד ארוחת הערב הגיע, כל המבטים מופנים אלי. "נו, היכן אוכלים?” "רוצים לטעום אוכל כורדי" עניתי. הסכמה בשתיקה ויצאנו לדרך. בספר דברים מופיע הפסוק "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב ארץ דגן ותירוש", מפסוק זה נגזר שמו של המושב עין יעקב שנוסד בשנת 1953 ע"י עולים מכורדיסטן ועיראק. במושב מסעדה כורדית, מסעדת שמש, בה סעדנו את ארוחת הערב. שמש בעין יעקב את פנינו קיבלה עליזה שמש, אישה חייכנית ולבבית. שולחן ערוך לארבעה סועדים הוכן מבעוד מועד. אנחנו הסועדים היחידים במסעדה. ביום חמישי בערב שוקדת עליזה על בישולי השבת, משפחות רבות באזור ולא מעט מיושבי הצימרים מזמינים את ארוחת השבת שלהם במסעדת שמש. עליזה פתחה בפנינו את מטבחה ואפשרה גם הצצה אל תוך הסירים והתבשילים, שמהם טעמנו וגם התבשמנו ולהלן הפרטים. מגוון סלטים הניחה עליזה על שולחננו ואף אזהרה הוסיפה בע"פ, אל תתמלאו ממתין לכם ערב ארוך ועמוס. עד כמה היא צדקה הרגשנו כשניסינו לקום. למרות האזהרה נשנשנו מכל הסלטים, קשה היה לעמוד בפיתוי. זרם בלתי פוסק של מגשים, צלוחיות וקערות הונח על שולחננו. "אלה מנות ראשונות" אמרה. קובה בורגול מטוגנת, קובה פטטה, קציצת אורז מבושלת ומטוגנת, תפו"א ממולא בשר, בצל, עלי גפן וחצילים ממולאים. חשבנו שסיימנו, לא אצל עליזה. טעמנו רק את המנות הראשונות. התחננו להפסקה קצרה, קיבתנו צרה הייתה מלהכיל את הכמויות. גם החיך והאף הסתחררו משפע הטעמים, המרקמים והריחות אותם למדנו להכיר מקרוב בפעם הראשונה. בזמן האתנחתא ספרה עליזה על המושב, על המסעדה, על ראש הממשלה שהתעקש לטעום ממטעמיה כשהמסעדה הייתה סגורה והיא ארחה אותו בביתה, על אהבתה לבישול, על משפחתה וסתם שיחות חולין. ארוחת ערב צנועה חשקנו, רק לטעום על קצה המזלג מהמטבח הכורדי, לא ידענו שאצל הכורדים ארוחה היא למעשה משתה. עליזה לא מוותרת ומגשים נוספים החלו לזרום לשולחננו – המנות העיקריות. על שולחננו הונחו בזה אחר זה צלחות בשלל צבעים וריחות: קובה אדומה במילוי בקר במרק במיה, קובה צהובה במילוי עוף במרק חומוס – מדהים, בשר גולש בבמיה, חזה הודו בחומוס, עוף ממולא באורז ברוטב סילאן, קבב כורדי במיץ עגבניות. ולקינוח הביאה עליזה מביתה כעכים טריים שאפתה לבני ביתה לשבת בליווי תה עם נענע. קשה היה להתרומם מהכסא. בדרכנו לאוטו התנדנדנו והפעם לא מיין. עבור התענוג שילמנו 350 ש"ח. סיכום – עליזה מבשלת מהלב אוכל פשוט, טעים ולא מתחכם, בכמויות שמספיקות לגדוד (ממליץ לא לאכול לפני). איננו יודעים את מה אהבנו יותר את האירוח מכל הלב של עליזה או את מטעמיה, האחד השלים את השני, יצאנו בהרגשה נהדרת. יום שישי התבהרות, השמש זורחת ואנו עושים דרכנו למצפה מנות הסמוך, שם קיווינו לסעוד את ליבנו בארוחת בוקר מפנקת. בקצה העולם פתח איציק קונדיטוריה, לא מעט אומץ דרוש לזה. ארוחות בוקר עדיין אין, אבל דברי מאפה, עוגות וקפה טרי יש בשפע. נסתפק בקפה ומאפה חשבנו לעצמנו. איציק, הבעלים, הוא קונדיטור צעיר. את הכשרתו רכש במלון הולידי אין בטבריה. בתום לימודיו פתח בית קפה ומאפה בבית הוריו. בפינה מעט מרוחקת מחוץ לקפה ישבו מספר גברים בריאי גוף והתמוגגו מארוחה מעט שונה, היו אלה אביו ודודיו של איציק. "מה הם אוכלים?" שאלתי. איציק סיפר שבימי שישי נפגשים האחים לארוחת בוקר מאוחרת שבה מככבות הקציצות המיוחדות שלהם, אותן מטגנת ממש ברגע זה אימו. הפיתוי היה גדול, הבושה נעלמה, "האם אפשר לטעום" שאלתי? "בוודאי" ענה איציק ונעלם למטבח ביתו. דקות חלפו ואיציק שב ובידו צלחת עמוסה בקציצות טריות שריחם העז וטעמם החלומי היה מעבר לכל דמיון. איזה אירוח! אנשים מדהימים יש בגליל, ידידותיים, לבביים, פתוחים וחמים. שמחים ומסופקים שמנו פעמינו לנהריה. מרכז העיר המה באנשים, בתי הקפה מלאים עד אפס מקום. אין זכר חיצוני לאירועי 2006. נהריה שהייתה בעבר הלא רחוק עיר נופש איבדה מייחודה לטובת הצימרים בקיבוצים, במושבים ובישובים הקהילתיים, בתי מלון רבים נסגרו או שינו את ייעודם. בדרכנו חזרה לעבדון עצרנו במושב בן עמי, בו נמצאת מחלבת טבע עז, בחנות המפעל טעמנו והצטיידנו בגבינות. את אחר הצהריים בילינו בטבילה בג’קוזי שבחצר וזאת למרות הקור העז, כשבידינו כוס למברוסקו צונן. בעודנו משתכשכים במים הפתיע אותנו אביב קורקוס בעוגת יום הולדת והשמחה הייתה רבה. הספקנו מעט לנוח ולדפדף בעיתוני סופ"ש בטרם הגיע מועד ארוחת הערב. את ארוחת יום ההולדת בחרנו לסעוד אצל אדלינה. אדלינה בקיבוץ כברי בקיבוץ כברי, בבית התרבות שהוסב למסעדה, פועלת כבר מספר שנים מסעדת אדלינה שהפכה למוסד גלילי הנקרא על שמה של הבעלים השפית אדלינה גולדפלד, שלצידה השף רושדי. במרכז המסעדה בר שהחלק הבולט שבו הוא טאבון, הסגנון ספרדי, הנוסח גלילי. אין ספק שלמסעדת אדלינה יש להקדיש מדור שלם ולרדת לפרטים וזאת נעשה קרוב לוודאי בעתיד. הפעם נסתפק בתקציר. הזמנו ארוחת טעימות לארבעה, המחיר לזוג 280 ש"ח, רצף בלתי פוסק של טאפסים זרם לשולחננו עד שנאלצנו לקטוע אותו ולבקש הפסקה. משהו בנו הישראלים משדר שאין לנו זמן, אנחנו רוצים הכל מהר ומיד. הסועדים כנראה מגיעים מורעבים ואין ספק שבעלי המסעדות משתפים ברצון פעולה כל עוד הם עומדים בלחץ. אנחנו צריכים ללמוד משהו מהשכנים (הערבים) ולקחת את הזמן, במיוחד שמדובר במסעדה, מי שמחפש מזון מהיר יודע לאן לפנות. לבקשתנו נענתה המלצרית אבל הוסיפה "רק עוד שתי צלוחיות בדרך" מה יכולנו לומר, פתחנו כפתור במכנסיים. את הארוחה קינחנו בסורבה תוצרת בית וכנאפה נהדרת. הארוחה לוותה ביין לבן של יקב טוליפ שמחירו 110 ש"ח. השירות היה אדיב, חייכני, אך לא נטול שגיאות. האוכל במסעדת אדלינה טוב ומומלץ, אנחנו נהנינו ומבטיחים לחזור ולתעד. עבור הארוחה שילמנו 760 ש"ח לפני שירות, מחיר הולם לארוחת טעימות איכותית. מסעדת אדלינה היא בהחלט מקום ראוי ומומלץ לשוהים בצפון. סוף השבוע נקטע, הגליל המערבי לא רחוק, בוודאי נשוב אליו, ונסיים בתקווה שתשקוט הארץ. ג’אפרו, פארק היי טק חדש, צומת יקנעם המושבה, טלפון 04-9891988 מסעדת שמש, מושב עין יעקב, טלפון 04-9979968 אדלינה, קיבוץ כברי, טלפון 04-9523707 shulimeli@walla.com’