מאת עפרה בר נון
הפעם נחושה בדעתה יצאה, עפרה לטעום את הקפה הטעים והיקר ביותר בעולם. אבל מישהו כנראה החליט שיעשה כל שאפשר כדי לעצור בעדה. היו שם חתולים, גללים, כוויות, טיול באמבולס, אי אילו זריקות וארומה אחת מאד מאד מיוחדת
הגבול הדק בין נהנתנות לטירוף מוחלט נפרץ. לאחר שרכשתם פטריות כמהין באלפי דולרים, שתיתם יינות משובחים בני שלושים שנה, גלשתם בכל מדרון מושלג באירופה והוספתם עוד ג’קוזי ליאכטה, היכונו לסערה גם בכוס האספרסו המוזהבת שלכם. הקפה היקר בעולם. כ-600$ לק"ג ועשרות דולרים לכוס. בעל חיים משונה וכעור, המזכיר נמייה, התבונן בי מתוך הכלוב. נא להכיר, חתול הזבד (luwak), יונק הגדל ביערות אינדונזיה, מנופף לי בזנבו וחושף שורת שיניים, שאינה משאירה ספק בליבי שלא כדאי לדחוף את היד לכלוב וללטף. לא רק שהוא לא מעוניין בליטוף, הוא גם נראה מאד רעב ועצבני. "זה העתיד של עולם הקפה?" שאלתי את הדוקטור המומחה לתזונת חיות אקזוטיות, במעבדה שלו באוניברסיטה יוקרתית בניו יורק והתבוננתי שוב בייצור. הוא הצביע על מכונית הפרארי האדומה שלו, שחנתה ליד הבניין לזואולוגיה ואישר בגאווה. באופן כללי, אני מאד אוהבת יונקים ולא רק כשהם מונחים בצלחת עם רוטב שמנת ומעט פירה. ליונק הספציפי הזה היה מבט חתולי מרושע במיוחד, שגרם לי לירידה מיידית בתיאבון ולרצון להתחסן מיד נגד כלבת. "החתול הזה הוא החוליה החסרה במכונת האספרסו!" הצהיר הדוקטור בהתרגשות וכמעט ואיבד אצבע בניסיון להאכיל את חיית המחמד המפוקפקת שלו. "הוא קצת רעב", התנצל הדוקטור והגיש לווילדע חייע שלו פירות קטנים ועגולים של עץ הקפה. הפירות חוסלו בתאווה. את פירות צמח הקפה מטיס הדוקטור היישר מאיי אינדונזיה, במטוס סילון מיוחד. בתוך הפירות נמצאים הזרעים, שהם פולי הקפה המוכרים לנו. כשהטורף סיים לאכול, שמתי לב שהוא בחר רק בפירות הבשלים ביותר. "כל הכבוד!" עודד אותו הדוקטור בהתלהבות. "עכשיו מחכים." הדוקטור התיישב בכורסה גדולה מעור והתבונן בשעון הקיר שנתלה מעל הדפס אורגינאלי של אנדי וורהול, שרכש לעצמו בעקבות הצלחתו בעסקי הקפה. על שולחן העבודה שלו עמדה מכונת אספרסו עתיקה וענקית מנחושת, כזו שרואים בעיקר בבתי קפה באיטליה. חלפו חמש, עשר, חמש עשרה דקות וכלום לא קרה. לאחר תשע עשרה דקות בדיוק, זינק הדוקטור מהכסא ורץ לעבר הכלוב. הוא פתח את המנעול והמתין. אחרי שעות טיסה ארוכות לארצות הברית ואוכל מטוסים דלוח, כבר לא יכולתי לחכות לאספרסו שלי. מה קורה שם בכלוב? חשבתי שחיית הפלא של הדוקטור, שגילתה הבנה רבה בזלילת פולי קפה מובחרים, תזנק מיד מהכלוב, תלבש סינר לבן ועניבת פפיון, תיגש למכונת הקפה באלגנטיות ותכין לנו ספל אספרסו משובח במיומנות רבה, בעזרת הטלפיים הקטנות. כנראה שראיתי יותר מדי מופעי קרקס בילדותי ודמיוני הפרוע הפליג למרחקים. חתול הזבד לא זינק לשום מקום. במקום לרוץ לעבר מכונת הקפה הנוצצת, הוא פיהק פיהוק גדול ונמנם לו בניחותא. ריח מוזר ובלתי נעים עלה מן הכלוב. "הללויה, אילו גללים נפלאים!" צעק הדוקטור והעיר את החיה המנומנמת שניסתה לנשוך אותו שוב והפעם הצליחה. הוא החזיק בידו מבחנה גדולה וגדושה. "זהב טהור, בשוק השחור זה נמכר במאות דולרים לקילו. עשירי העולם לא מפסיקים לקנות את ה- Kopi Luwak, קפה הלואק, הטוב והיקר בעולם. את חייבת לטעום", הוא זעק בהתלהבות. חיה מנומנמת, גללים, דוקטור מטורף, כולם היו שם במעבדה. כולם חוץ מכוס קפה. עכשיו, אנסה להסביר גם לכם את התהליך המדעי באופן פשוט, כדי שלא תחשבו שיצאתי לחלוטין מדעתי. ביערות אינדונזיה האקזוטיים חי לו באושר שנים רבות חתול הזבד, משוטט במטעי הקפה ואוכל את פירות הקפה המובחרים ביותר. לאחר שעיכל אותם היה ’מתפנה’ ופולט בשמחה את זרעי פולי הקפה שלא התעכלו בבטנו, אך עברו תהליך מיוחד שהשביח את טעמם והפך אותם למופלאים. במקום לתת לחתול האינדונזי לחיות בשלווה, החליט מישהו – ורק אלוהים בעצמו והדוקטור לזואולוגיה יודעים למה – לרדוף אחרי גלליו, לאסוף אותם, להוציא מהם חזרה את פולי הקפה, לייבש את הפולים ולמכור אותם במאות דולרים ללוגמי קפה עתירי ממון ובעלי קיבה חזקה. מכונת האספרסו העתיקה סחטה באדי הקיטור את הטיפות האחרונות מקפה ה- Kopi Luwak ,שנטחן מפולים קלויים שהוכנו מראש ונאנחה בעייפות. הדוקטור הגיש לי את מנת האספרסו שלי בספל מוזהב וחייך בסיפוק. קרבתי את הספל לפי וחשתי את הארומה המיוחדת של הקפה. פתחתי את פי כדי ללגום ועצמתי את עיני בריכוז. כאב חד ובלתי נסבל ברגל הצליח להעיף את ספל הקפה מידי. החיה הרעה זינקה מתוך הכלוב הפתוח ותקפה אותי כשהיא מנסה להתנקם בי על גזילת הגללים. הספל הרותח נחת על מכנסיו של הדוקטור שנכווה והובהל לבית החולים יחד איתי באמבולנס של טיפול נמרץ. בבית החולים קבעו שהדוקטור סובל מכוויות בדרגה שתיים. קבעו גם שאני זקוקה לעשרים זריקות נגד כלבת וקדחת צהובה המקננות בעיקר אצל חתולי זבד אינדונזיים באביב. והחיה? וטרינר פדראלי בכיר החליט שהמפלצת שברחה מהכלוב והתנפלה לי על הרגל בנשיכה אימתנית, תוכנס מיד לשלושים ימי הסגר במכלאה הניו יורקית. אם אחרי חודש היא לא תפתח מחלות, בהן יכולתי אני להדביק אותה בשעת הנשיכה, היא תישלח במטוס הסילון של הדוקטור חזרה לאיי אינדונזיה כדי לנפוש להירגע. את הקפה היקר בעולם רק כמעט הצלחתי לטעום. אולי האמיצים והעשירים שבין קוראי יוכלו לספר לי על נפלאותיו. דרך אגב, עם חתולי בית רגילים זה לא עובד, אז אנא מכם, אל תנסו. Ofrax7@hotmail.com