מאת ד"ר אלי שולים
למרות המיתון התקשה ד"ר אלי שולים למצוא שולחן פנוי במסעדה בת"א ביום הבחירות, בהמשך החודש למצוא מקום פנוי לאירוע משפחתי היה מבצע. על מסעדות ערביות, ועל מקום שנותן כבוד לבשר, כבוד לסועד, ויין במחיר שווה לכל נפש
עוד סיבוב בחירות אחרינו, הסיבוב ה-18, הספק לא רע בששים שנה. האם מישהו זוכר למה הלכנו לבחירות? חשבנו שראינו כבר הכול בפוליטיקה הישראלית. מה היה קורה לו אולמרט היה מסיים את הקדנציה ורק אז נחקר? התוצאות היו ברורות לי מראש, עניין של מתמטיקה פשוטה, אין הרבה אפשרויות, יש לשנות את שיטת הממשל, להעניק חסינות לראש הממשלה עד סוף הקדנציה, וללכת לסיבוב נוסף, ישראל צריכה הכרעה. ניצלנו את שבתון הבחירות וירדנו לכרך הגדול, תל אביבה. צעדנו בין טיפות הגשם, דילגנו על שלוליות ולעת צהרים חשקנו בדבר אוכל. מיתון, אומרים יודעי דבר, אבל לא מצאנו שולחן פנוי אחד לרפואה. לאחר נדודים ולא מעט טלפונים, זכינו למצוא שולחן פנוי ב- Meat-Bar , את אותו שולחן שאף אחד לא רוצה בדרך כלל, בסמוך לדלת הכניסה. יחד עם השולחן הייתה גם התניה שתוך שעה נצטרך לפנותו כי גם הוא הוזמן (אגב, מהארוחה מאוד נהנינו, גם מהתמחור). חודשי ינואר ופברואר במשפחתנו גדושים באירועים שאותם אנו נוהגים לחגוג בארוחות משפחתיות. הפעם לא קל היה למצוא מקום פנוי בסופי שבוע. ניסיונות ההזמנה שלי החלו ביום שני והסתיימו בפשרה. קשה להאמין, אך זאת עובדה. אז איפה המיתון, שאלתי את עצמי לאחר שנעניתי מספר פעמים "מצטערים, בשעה הרצויה אין מקום פנוי". נכון, המצב הכלכלי לוטה בערפל, לפחות לפי כותרות העיתונים, וטוב עושים המסעדנים שהם נערכים בהתאם. הטענה שבשל המצב הכלכלי נסגרו לא מעט מסעדות אינה קבילה עלי. העובדות מדברות בעד עצמן, מי שמתפקד טוב שורד. המסעדות שנסגרו, היו כנראה נסגרות בכל מקרה, על חלק מן הסיבות כתבתי לא מעט במדורים הקודמים. הגיגים על מסעדות שכנות לאחרונה עסקו לא מעט כתבי אוכל ביחסים המורכבים שבין המסעדנים הערבים לצרכנים היהודים, אפילו תוכניות הסטירה התלבשו על האייטם החם. שפים ומסעדנים ערבים יקרים, אני פונה אליכם כסועד שאוהב ומוקיר את האוכל הערבי ושואף לדו קיום. שימו יד על לבכם, עצמו את עיניכם ותבדקו היטב בציציות שאין לכם, האם רק המצב הכלכלי והמבצע הצבאי שכבר מתחיל להישכח הן הסיבות האמתיות. להזכירכם, אתם, יותר נכון חלקכם, בחרתם את קהל היעד היהודי לטוב ולרע. הטוב מבחינתכם שלקהל היהודי, לחלקו לפחות, אין עמוד שידרה ויש לו זיכרון קצר. להם קל מאוד למכור אוכל בינוני כאוכל אותנטי ערבי. הקהל הזה יחזור בקרוב, הסירו דאגה מלבכם, הם שוב יעמדו בתור ואתם תגישו להם סלט טורקי ערבי אותנטי. כרגע הם נמצאים בטורקיה, נו, אתם לא הייתם מנצלים דיל ב-199$ ועוד הכול כלול. אני אישית בוחר לאכול באותן מסעדות ערביות שממוקמות בתוך הישובים הערבים, שקהל היעד שלהם באופן טבעי מתבסס על תושבי המקום הערבים וגם האורחים, אצלם אני חש כבוד, אצלם אני חש בנוח ובטוח. אני מאמין שקירוב לבבות, דו קיום ושכנות טובה מתחילים ונגמרים בכבוד הדדי, אל תעליבו ולא תעלבו. הבחירה שלי במסעדה היא ביטוי לכבוד שאני רוכש למקום ובתמורה אני מצפה שבעלי המקום ישיבו לי באותה מידה של כבוד. למתבכיינים אני מוסיף ואומר, לא תעזור מסעדה חדשה ונוצצת, גם הישנה הייתה טובה, אולי טובה יותר. גם לא יעזור אם תעבירו את העסק ליקנעם או לקיסריה, עד שלא תחזירו לנו כבוד, את אותו כבוד שאנחנו במשך שנים נותנים לכם כמסעדנים מוכשרים, אני לא אחזור אליכם. יש לא מעט מסעדות ערביות טובות ואיכותיות מתוקשרות פחות שיודעות להשיב כבוד ולא משנה בן איזו דת אתה. מקום עם כבוד לבשר ולסועד רחוב סלמה הוא קו הגבול המטשטש בין יפו לתל אביב. בעבר, ועדיין היום, מרבית העסקים השוכנים בו עוסקים במסחר ותעשיה זעירה. לפני יותר מארבעה חודשים הסתנן לרחוב בית אוכל ששמו מעיד על התמחותו – ’רק בשר’. מול מבנה המשטרה המפואר, בחרו דני וליאור, אב ובנו, למקם את מסעדתם. אם אינכם חדי עין, קשה במבט ראשון להבחין במקום. לנו נדרשו שני סיבובים לאתר את הכניסה. קשה להאמין כי בתוך מבנה נטול כל ייחוד חיצוני, שעליו ניתן לומר "על תסתכל בקנקן אלא על מה שיש בתוכו" מסתתר מבנה פנימי מרהיב ביופיו. מאחורי דלת העץ הכבדה מסתתרים שני חללים גבוהים עם קשתות אבן עתיקות, שיחד נותנים הרגשה שהגעת למקום הנכון. עם נתונים כאלה מה שנותר לבעלים להוסיף זה רק מספר שולחנות עץ, מקרר בשר גדול עם וויטרינה, גריל ובר קטנטן. את פנינו קיבל ליאור הבן הוביל אותנו אל הבר, מזג יין בכוסות ורק אחרי לגימה ארוכה סיפר לנו על הרעיון של המקום. כך זה עובד במקרר מוצגים הבשרים, משמאלו לוח שעליו פירוט סוגי הבשר והמחיר ל-100 גרם. מה שנותר זה לבחור את סוג הבשר, להצביע על הנתח בו חשקת, המשקל המבוקש ומידת העשייה. כשכוס היין בידך תובל אל השולחן אותו הזמנת. על השולחן יונח בקבוק יין אדום שולחני פשוט ונחמד של יקב סגל, בבקבוק של שני ליטר. אם ברצונך ללגום עשה זאת כאוות נפשך ללא הגבלה בתמורה לחמישה עשר ש"ח. בעודנו לוגמים את היין וממתינים למנות העיקריות הזמנו פלטת מנות ראשונות. כאן המקום לציין שהמבחר מצומצם, 4 – 5 מנות ראשונות. מנות ראשונות: לשון בקר מעושנת טובה, סלט ירקות טרי נטול תיבול, פטה כבד סטנדרטי, אבוקדו בליווי לחם ומתבלים. תמחור המנות מאוד ידידותי, הן סבירות, לא מתחכמות ומפנות את הבמה לעיקר, לבשר. הבשר: המקום מיועד לאוהבי הבשר, לקרניבורים אמיתיים. טעמנו אנטריקוט מצוין, פילה בקר מדהים, צלעות טלה טובות, אליהם חברו קבב וצ’וריסו. קינוחים: מגוון קטן מציע המקום, בחרנו במוס שוקולד ותותים בקצפת. סיכום: עבור התענוג שילמנו מחיר הוגן של 110 ש"ח לסועד, תמורה בהחלט הולמת. זה המקום לציין שהמחיר הוא אחרי הנחה של חצי הרצה (כך נרשם בחשבונית) של 25 ש"ח לסועד. אהבנו את המקום בראש ובראשונה בשל הבשר האיכותי, אהבנו את הרעיון, המבנה הקסום והאווירה תרמו לא מעט להרגשתנו. וחשוב לא פחות – תמחור היין הנדיב. דני, הבעלים, מסתובב בין השולחנות כשכוס יין בידו, מנהל שיחות ותורם מאישיותו לאווירה החביבה והייחודית של המקום. ב’רק בשר’ נותנים כבוד לסועד ולבשר, שילוב מנצח של אוכל טוב ואווירה משודרגת, כיף של מקום, מה עוד נבקש. אדם מן הישוב – shulimeli@walla.com