מאת אהד גניאל
עם התבגרותי הלכו ונפתחו עוד ועוד בקבוקים עם נוזלים מכל גווני הקשת, מתוקים יותר ומתוקים פחות. עם כולם באה אותה תחושה מענגת. בגיל מסוים שאותו לא אציין (מחשש שיאסרו את איש האלכוהול) החליט איש האלכוהול לחשוף בפני את אחד מחבריו הטובים משכבר הימים. אך הפעם זה היה שונה, הייתה איזו הדרת כבוד באוויר
הובלתי למטבח ולא לתיבת האלכוהול. במטבח נתבקשתי לפרוס מיני נקניקים (היום אני יודע שדובר במעט בשר והרבה שומן, עורקי זועקים עד היום), ולהוסיף כל מיני חמוצים ולבסוף להוציא את הסלוף (פיתה תימנית גדולה) ולהניח את הכל על השולחן בחצר. בהגיעי לחצר ראיתיו לראשונה, עומד לו זקוף וגאה וצופה על מפרץ ים סוף ומעל הכחול העמוק נראים הרי אדום. ריח התבשילים של אימי החל להתגנב לאפי, ברקע אני שומע את שירו של חוזה לואיס פרלס, "קה קנטן לוס ניניוס" (מה שרים הילדים) ומצפה לדברי איש האלכוהול. איש האלכוהול פתח בהסבר שהנקניקים והסלוף זה כדי שנוכל לשתות יותר, הם כמו ספוג הוסבר לי, גם סופגים את האלכוהול וגם מדללים אותו, מה שמאפשר לשתות הרבה לשם ההנאה. נאמר לי שהחבר המדופלם שעומד איתן נותן תחושת סחרחורת נעימה, אך אם נחטא בהגזמה, נגיע לחמרמורת מפחידה. שאלתי למה החמוצים? ונעניתי למה לא?! מדובר בחבר מקאלן כלאחר כבוד הוצג לי חברו משכבר הימים – מקאלן שמו. שם מוזר לבחור בן 18. הריח החריף שמהול בארומה של עץ קלוי ועשן רימז על הבאות… מדובר בוויסקי סקוטי סינגל מאלט. מקור השם בצמד מילים מהשפה הגלית (שעד היום נהוגה באזורים שונים של אירלנד): Magh שמשמעותה חלקת אדמה פורייה ומהביטוי Ellan שמתכוון ל’של סנט אלן’, נזיר אירי שהפיץ את הנצרות בסקוטלנד במאה ה-8. המשקה מיוצר משעורה והוא מתהדר בחביות מספרד ומצפון אמריקה. אלו שמספרד הכילו פעם שרי או פורט ונחשבות לחביות מעץ עשיר בטאנין. אלו המגיעות מצפון אמריקה הכילו פעם בורבון אמריקני. צבע הזהב העמוק של המשקה הוא צבעו הטבעי. חשוב לציין שמדובר באחד מהסינגל מאלטים הטובים המגיעים לארץ, יש למוזגו לכוס, להריח ולטעום מעט מזעיר, לטפטף טיפת מים מינרליים ואז שוב להריח ולשים לב להבדלים הן בריח והן בטעם. כשהוא נלגם יש תחושה נעימה וחמימה כשהוא זורם בגרון, אם ממש מתרכזים אפשר לדמיין את דרכו אל הקיבה. הרגשה מחוספסת, עם סיומת מרירה וטעם של עוד. בוויסקי הגודל כן קובע מקאלן הוא ראשון בין שווים, היום יש מבחר גדול וטעים של וויסקי וזאת הזדמנות לספר מעט על וויסקי. מקור השם במילה מהשפה הקלטית שמשמעה ’מי החיים’ ולידתו כנראה באירלנד ולא בסקוטלנד כמו שהרוב סבור. ’מלתתים’, כלומר, משרים את השעורה במים, מנביטים אותה, מייבשים מעל פחמים, לעתים עם כבול, קולים את השעורה ומתקבלת הלתת ואז גורסים. את הלתת משרים שוב במים, ומבשלים כדי ליצור ’וורט’. את ה’וורט’ מקררים ומעבירים לתסיסה. התסיסה היא לרוב במכלי נירוסטה והתהליך די מזכיר עשיית יין, הן בהוספת השמרים והן בתסיסה המלולקטית. הנוזל שמתקבל נקרא ’ווש’ ואותו מזקקים. את הזיקוק עושים בעזרת דודי נחושת, חימומם הופך את הנוזל לאדים ואת האדים מעבים לכדי נוזל. את הנוזל מזקקים שוב ומעבירים לחביות עץ ליישון. שלא כמו ביין את הוויסקי תמיד מסננים ומוהלים וזאת כדי להוריד את אחוז האלכוהול שבו וכדי לנקותו משאריות ועץ. כאשר אומרים מאלט הכוונה לוויסקי שהוא משעורה בלבד. סינגל מאלט הוא וויסקי לא מעורבב, ז"א ממאלט יחיד. הדבר בא לידי ביטוי בטעם כאשר מדובר בחבית מסוימת עם אפיון כזה או אחר (שהיה בה בירה, או שרי וכד’). בוויסקי הגודל כן קובע! ככל שהדרך ארוכה יותר בדודי הנחושת ובצינורותיהם כך טעמו של הוויסקי יהיה קל ונעים. הוויסקי מתחיל לקבל טעם אמיתי רק אחרי 6 – 7 שנים בחביות. רצוי שיהיו אלה חביות משומשות כדי להקטין את טעמו החזק של העץ המתקבל מחבית חדשה. מיישנים את המשקה בחביות עץ לפרקי זמן שונים בהתאם לכוונת היוצרים. אמור את שם הוויסקי שלך ואומר לך… הארצות העיקריות שמייצרות וויסקי הן: אירלנד, סקוטלנד, ארה"ב, קנדה ולא תאמינו, יפן. וויסקי נחשב למשקה למבינים, לכל אחד יש את הוויסקי שלו ואיתו באים הסברים רבים וידיעות עמוקות שיצדיקו את הבחירה במותג המסוים שנשתה. הוא עדיין נחשב למשקה גברי, מחוספס ובעל מעמד. במסעדות הטובות יוכלו לומר מי מהסלבס שותה איזה וויסקי – כמו סימן היכר. אמור את שם הוויסקי ואומר לך את שם השותה… ההבדל העיקרי בין הוויסקי האמריקני לחבריו האירופאים הוא הטענה בדבר התירס האמריקני שמהווה את חומר הגלם העיקרי לזיקוק. יש גם אמריקנים שמתהדרים בשיפון. ההבדל המהותי שניתן לטעום אותו הוא טעם העץ הבולט עקב התקן האמריקני שמחייב יישון וויסקי בחביות עץ חדשות. בתוך סקוטלנד ההבדלים נובעים מהשימוש במים שונים הקיימים במחוזותיה של המדינה. לכך נוסיף את ההבדל שנוצר מהצורות השונות של דודי הזיקוק עצמם. "השותה וויסקי בסתר יהיה שיכור בגלוי" אני חושב שזאת הפעם הראשונה שהרגשתי גדול, שתיתי משהו שליווה את איש האלכוהול שנים רבות טרם הולדתי. למרירים שבינינו אני מציע בכוס אולד פשן שתי מנות של מקאלן, רבע מנה של סירופ וניל וטיפה של אנגוסטורה. להוסיף שלוש קוביות קרח ולשתות. לאלה שוויסקי חזק מידי עבורם אני ממליץ בחום כוס גבוהה עם קוביות קרח, מנה של מקאלן, פלח של ליים ולסגור עם מעט סודה. עדיין חזק? ניתן להחליף את הסודה עם לימונדה, כמה עלי נענע ושתי טיפות דבש, לשקשק, למזוג ולשתות. כדי לסיים עם חיוך ושיהוק אביא מכתביו של ד.א. ימב"א: "בקבוק וויסקי בודד רוכש חברים הרבה, השותה וויסקי בסתר יהיה שיכור בגלוי – אל תשתו לבד!" ohad@gosst.co.il לאתר של אהד