ואלס עם בציר

מאת שי שגב

למוזיקה השפעה משמעותית על חיינו, זאת כולם יודעים, אך האם ידעתם כי חוקרים טוענים שמוזיקה משפיעה גם על טעמי היין שאנו שותים? שי שגב מספר לנו איזו מוזיקה לשמוע עם שרדונה ואיזה יין לשתות עם ג’ימי הנדריקס
מוזיקה משפיעה על היין שאנו טועמים. הדבר נראה ברור מאליו, ואולי בגלל זה, טעימות יין נעשות בשקט מוחלט. השאלת המתבקשת היא, אם האוכל, הכוסות, הטמפרטורה בחדר, בשמים והאנשים שיושבים לצידנו משפיעים על טעם היין, מדוע לא מוזיקה? מוזיקה להמונים ממחקרים שנעשו לאחרונה, מוזיקה אכן יכולה להגביר את טעם היין. במילים אחרות, בשמיעת סוג מסוים של מוזיקה, יגברו בשומת וטעם היין. לאחרונה יצא דיסק מוזיקה בעריכתו של אלן סמית’, בן 56, וכיום הוא מן הדיסקים הנמכרים ביותר באתר אמזון – ’Music to drink wine by’, כלומר, מוזיקה שיש לשתות לצד יין. לטענתו, יש שירים שמתאימים לפינו נואר יותר מאשר לקברנה סוביניון, וחשוב מאוד להתאים את היין לרקע המתנגן ולהפך. מחקר באוניברסיטת הריוט וואט Hariott Watt, מצא כי אנשים שטעמו יין עם התאמה למלודיה ששמעו, הכריזו כי טעמו התגבר עד כדי 60%. החוקרים טוענים שקברנה סוביניון מושפע ביותר ממוזיקה ’עוצמתית וכבדה’, ושרדונה מצלילים ’מלאי מרץ וטריות’. פרופ’ אדריאן יוסטוס מהאקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב מאשש עובדה זו, ואף מחזק כי המחקר עלול להוביל לעובדה ש"יצרני היין יתחילו בקרוב לכתוב המלצות מוזיקה על התווית האחורית של הבקבוק". וכן הרחיב וסיפר על תיאוריית המוח. תיאוריית המוח המחקר עצמו נערך בסן פרנסיסקו וכלל כ-250 סטודנטים מאוניברסיטת דיוויס. התלמידים התנדבו למשימה, כיוון שהוצעה להם כוס יין חינם בתמורה לדעתם האמיתית והפרטנית. ארבעה סוגי מוזיקה נוגנו – ’כרמינה בורנה’ של קרל אורף (עוצמתית וכבדה); ’ואלס הפרחים’ מתוך ’מפצח האגוזים’ של צ’ייקובסי (נעים ומעודן); ’Just Can’t Get Enough’ של נובל ווג (מלא מרץ וטריות) ו’ברייקדאון איטי’ של מייקל ברוק (שקט ורגוע). היין הלבן קיבל ציונים גבוהים ב-40% כאשר הושמעה מוזיקה מלאת מרץ וטריות, אך רק 26% כאשר התנגנה מוזיקה שקטה ורגועה. היין האדום קיבל ציונים גבוהים ב-25% עם מוזיקה נעימה ומעודנת, אך ב-60% עם מוזיקה עוצמתית וכבדה. התוצאות הותאמו מיד לתיאוריה קוגניטיבית בה המוזיקה תורמת לתגובת המוח, וחזרה, כיצד יגיב המוח ליין מסוג מסוים. פרופ’ יוסטוס מציין, כי ההשלכות מן המחקר טרם נבדקו בארץ, אך הוא קיבל את רשימת המלחינים המתאימים לכל סוג יין (התוצאות, בסיום הכתבה). מחקר נוסף נערך על ידי יינן היקב הצ’יליאני אורליו מונטז (יקב מונטז), בו הוא משמיע מוזיקה מנזרית ושירים גיאוגוריאניים ליינותיו המתבגרים, ובכך מצליח להגביר מכירות. לטענתו, הדי מפורכת מבחינת כותב מאמר זה, היינות משתבחים בזכות המוזיקה, ולאו דווקא בשל איכותם. בעבר, קוראי מגזין יין, גורמה ואלכוהול נוכחו לדעת שנעשו מחקרים בסופרמרקטים, המצביעים כי אנשים יעדיפו ויקנו פי חמישה יין צרפתי או איטלקי, בהנחה ותושמע מוזיקה צרפתית או איטלקית (בהתאמה) ברקע. באופן כללי, כותב כתבה זו מטיל ספק רב בעניין, אם יציבו להקת ’אומפה’ שתנגן מוזיקה גרמנית, האם אנשים יקנו ריזלינג מאזור הריין? תיאוריית אלן סמית’ אלן סמית’, יוצר הדיסק המוזכר לעיל, השקיע חודשים רבים במספר רב של פאנלים עם 150 סוגי יינות ו-250 סוגי שירים, כדי למצוא הרמוניה בין השניים. הוא מדגיש בדיסק, הנמצא בין רבי-המכר, את הדוגמאות המשכנעות ביותר, ובימים אלו החל להציגן לתעשיית היין בקליפורניה. סמית’ הוא לא היינן הראשון שמקשר בין תעשיית המוזיקה והיין. הוא נחשף בעבר לרעיון של דון בלאקבורן, יינן צרפתי בסבסטופול, שהציג בשנת 1998 סימפוזיון ’פוקוס על שרדונה’. בעקבות ההרצאה, סמית’ מזג שרדונה וניגן ברקע עשרה סוגים של מוזיקה קלאסית: "ארבע מתוך עשר היצירות התאימו לטעם השרדונה", טוען סמית’ כאשר מזג זאת לקבוצות טועמים צרפתיים ואמריקניים, "מתוך זה הסקתי על יצירה אחת מוצלחת, שמהווה דוגמה לשיר או יצירה ספציפית המתאימים, מאשר לז’אנר כללי". עבודתו היום יומית של סמית’ היא כטכנולוג יין באוניברסיטת דיוויס בקליפורניה, ומתמחה בצמצום הכוהל הטבעי שבתוך היין (זאת כדי להגיע לשווקים רבים יותר, ש.ש.). התיאוריה שלו נגזרה מתת תחום בענף הכימיה הנקרא ’נקודות מתיקות’. סמית’: "כאשר מצמצמים את אחוז הכוהל ביין מן הרמה ה’טבעית’ הנוצרת בתסיסה, ניתן ליצור יין מוגמר עם אחוז כוהל ספציפי לבחירתך: 14.2, 12.7 וכדומה". סמית’ טוען שרק אחוזי כוהל ספציפיים טעימים לקהל הרחב, כלומר – ’נקודות מתיקות’. לטענתו, הדרך הטובה ביותר לבדוק זאת היא לטעום את אותו יין בכמה רמות כוהל שונות, ואז להחליט. הוא משווה את תיאוריית ’נקודות המתיקות’ לאקורדים מוזיקליים, חלק מאחוזי הכוהל טעימים בצורה הרמונית, בעוד שינוי של 0.1 באחוז הכוהל למעלה או למטה, יכול לשנות בצורה משמעותית את טעם היין: "בדיוק כמו שננגן אקורד מוזיקלי מסוים, אם נרד או נעלה בחצי טון, המוזיקה עלולה לצרום. אם נדייק, נפגע בול, ואזי האקורד ישמע הרמוני לשומע". סמית אינו יודע להסביר לפרטים את האינטראקציה וההשפעה הכוללת בין היין, המוח למוזיקה, וכן אלו חלקים שונים במוח מסייעים בעיבוד מוזיקה. הוא גם לא ממש יודע למה קברנה סוביניון טעים יותר באופן משמעותי עם להקת הדלתות, מאשר עם כרמינה בורנה או נערי החוף. אבל, מחקרו ממשיך בימים אלו, תוך שיווקו של הדיסק המצליח, יחד עם מסע מדלת לדלת ביקבים בקליפורניה ושכנוע לרכוש ממנו את התיאוריה המוזיקלית. לאן השלב הבא? האם המסעדות בישראל יתחילו למזוג יין בליווי מוזיקה מתאימה ברקע? האם אנשים המזמינים כוסות שונות לשולחן יצטרכו למצוא לחן אישי, ואף ילוו את היין עם אוזניות MP3? האם יתחילו במעבדות היקבים השונים בארץ לבדוק את איכויות המוזיקה האידיאליות לבקבוק? האם מצאנו את החוש החמישי בעולם היין? במסגרת נפרדת: המלצות מוזיקה ליין שלכם (בהתאם לדיסק של אלן סמית’ ומחקר מאוניברסיטת הריוט וואט): קברנה סוביניון – ג’ימי הנדריקס, רולינג סטונס, פול מקרטני וכנפיים, להקת המי שרדונה – רובי וויליאמס, בלונדי, טינה טרנר, קיילי מינו סירה – פוצ’יני, אניה, ונגליס, פאצ’לבל מרלו – אוטיס רדינג, ליונל ריצ’י, אווה קאסידי, חוזה גונזלס shyksegev@gmail.com