על ברי טאפאס וכדורגל

מאת עומר שניצר

הדרך לכתוב על ברי טאפאס עוברת בין השאר במגרש הכדורגל, אומר עומר שניצר לאחר גמיעת כמה בקבוקי קאווה ובליסת טאפאס עד אובדן חושים
את הכתבה אני מקדיש באהבה לכבודו של אקי שניצר, אבי היקר, שחגג החודש 62. שחקן הכוח רמת גן המפוארת בשנות ה-70, יבואן יינות, אדם אמיתי וחבר. שמח ושיכור מהסטנדרטי ’גזור מהרגיל’ וכשרגלי מותשות מעמידה ממושכת, הכוללת זלילת אין ספור מנות של טאפאס ולגימת כמה בקבוקי קאווה מבעבעים, התגלגלתי, אני ועצמי, אל אצטדיון בלומפילד, על מנת לראות את ’הסופר קלאסיקו’ בין ברצלונה לריאל מדריד. אתם זוכרים את הציור שבו אתם אמורים לגלות מה לא הגיוני בתמונה? רמז דק למי שלא מגלה, תפתח בבקשה כבודו את הערוץ הטוב ביותר בישראל, הערוץ הראשון, ביום שבת בשעה 22:00 וצפה בשתי דמויות סוריאליסטיות – בוני ודני – שיגישו לך לתוך הפרצוף את המציאות העגומה של עצמם ושל הכדורגל שלנו, וכדי להכאיב לך חזק הם גם יביאו את אבי רצון לאולפן. אין מה לעשות חברים וחברות יקרים, הדרך לכתוב על ברי טאפאס עוברת בין השאר במגרש הכדורגל, ותתפלאו לגלות שיש לנו אחלה ברי טאפאס ובדיחה של כדורגל, תבלו… הפשטות עושה את ההבדל האגדה הספרדית מספרת שפעם, מזמן, עקב שתיית אלכוהול מוגזמת של הגברים הספרדים, פשט גל אלימות נרחב את רחובות ספרד. המלך אובד העצות הגיע לפתרון ייחודי "מעתה" פקד "כל מי שיזמין כוסית משקה בבר יצטרך להזמין איתה גם צלחת של אוכל קטנה, שתמלא את ביטנו ותרגיע את יצריו". מה שנכתב מזמן בספרי ההיסטוריה זחל להנאתו לתרבות הרחוב והיום מלאה ספרד בברי טאפאס. בשעות שאחרי העבודה מתנקזים כולם למקדש השכונתי וחוטפים איזה ביס קטן וטעים בדרך הביתה, עם כוסית יין או בירה לפני שהערב יורד. התפריט בבתי המדרש הספרדיים מורכב בעיקר מפרוסות לחם קטנות כשעליהן מהודקים, בעזרת קיסם, בשר, גבינה או פירות ים טריים, ש’נקטפו’ ע"י הדייגים באותו בוקר. הטאפאס בתחלופה מתמדת על הבר, הכוסות מתמלאות ביין מקומי, השיחות נעות בין מה קרה במשחק אתמול ומה יקרה במשחק מחר, וגם הנשים בעסק. כן כן, הן אוהבות שם כדורגל. ברשותכם עוד קצת על כדורגל, המשחק הפופולארי בעולם, בטח ובטח בספרד, שם שוכנת אלופת אירופה וקבוצות בעלות מסורת של תארים כבר עשרות שנים. הפואנטה הקטנה בתובנה הזו היא שכדורגל, בסופו של דבר, הוא משחק פשוט והפשטות היא מה שהופכת אותו לכל כך מיוחד ונערץ ע"י העם. ברי טאפאס בספרד, כמו הכדורגל, גדולים בפשטותם, ככה זה כשהמסורת הופכת להיות חלק מהתרבות. רוצים "לחלום בספרדית" כמעתיקים סדרתיים מכל הבא ליד (כולל במבחני הבגרות) גם את הכדורגל העתקנו. סליחה, אבל טעינו בבחירת השחקנים, האוהדים, השדרנים, הפרשנים, הכוונים וכמובן בבחירת יושב הראש של ההתאחדות והמשפחה שלו. אצלנו, ואל תגלו לאף אחד, זה שנבחר מגיע עם כל המשפחה – תרבות, כבר אמרנו? בתחום הבילויים הסיפור מקבל ’טוויסט’ (סוג של וופל) חיובי. הטאפאס ברים החדשים מוסיפים צבע מיוחד באופי הספרדי ובפשטות שלהם. לרוב המקומות אפשר להגיע בלבוש לא מחייב. האווירה קלילה, נעימה ופשוטה, והכי חשוב, יש אופי במקומות האלו ואנשים טובים ונחמדים מכל עבר. הסיבות שיצרו את ברי הטאפאס קשורות לבריחת הקהל ממקומות בילוי גדולים שהכניסה אליהם מותרת רק כשלסלקטורית (שאף פעם לא מחייכת) מתחשק, מצב כלכלי שמחייב את המבלה להוציא פחות כסף, שינוי בתרבות בנושא צריכת יין, קאווה, שמפניות ומבעבעים בכלל, הוזלת המיסים על יינות מבעבעים, והסיבה העיקרית לטעמי היא, שכלנו רוצים "לחלום בספרדית". לכבוד ולצורך הכתבה ביקרתי בחמישה מקומות שמזוהים עם הרעיון הספרדי, כל אחד בדרך שלו ובסגנון הייחודי לו. כל המקומות מומלצים בחום ויספקו לכם חווית בילוי מעולה. טפאו מסעדת הטאפאס טפאו הוקמה לפני שש שנים ברחוב הארבעה והיא בהחלט אחד ממקומות הבילוי המובילים בתל אביב והראשונה שלימדה אותנו מהו טאפאס. לא קל להיות בטופ של המסעדות כל כך הרבה שנים, ואשתף אתכם שלא קל מנגד לכתוב על מקום שנמצא כל כך גבוה. לביקור בטפאו חיכיתי כמו נער שהולך לפגוש את אהבת נעוריו הישנה. ידעתי מניסיון העבר שהמקום הוא ’הכי טוב שיש’, ושהישיבה על הבר ושאיפת האווירה הנפלאה שרוחשת שם, זו חוויה לכל החושים. אהובתי הישנה טפאו פינקה אותי במהלך השנים כנער מתבגר בחיי הלילה, בהיכרות נפלאה עם אחת הברמניות הטובות ביותר שידעה העיר תל אביב – שרון הג’ינג’ית. בימים ההם אנשים היו מגיעים במיוחד למענה, לראות אותה ’מברמנת’ ולטעום מהקוקטיילים הנפלאים שהיא רוקחת. לצד שרון כיכב בסרט ההוא (הכי טוב שיש) אדי ניומן, ברמן בחסד עליון, אדם שנולד עם שייקר ביד ועד היום ניתן למצוא אותו מתארח בכל מיני ברים בתל אביב. כמו תקליטן שבא להלהיב את הקהל, מגיע אדי ומלהטט בכישרון הכי גדול שלו, מזיגת משקאות. מעל כולם ניצח על האווירה (במאי הסרט) עלי גרוסמן, שהיה מסתובב במסעדה עם אישיותו המיוחדת, מאכיל אנשים בידיו, מתבדח עם כולם ומוסיף את ה’קיק’ לסרט הכי טוב בעיר. הרצון להיפגש עם אהבת הנעורים וחזרה אל הנוסטלגיה גורמים לעיתים גם למעין מפח נפש. אתה מגיע בהתרגשות עצומה, אולי גם עם פיק ברכיים, ומגלה כי האהובה לא דומה כל כך למה שזכרת והיא גם לא שומרת לך תמיד חסד נעורים. טפאו של היום לא דומה לטפאו של פעם, אך איכויות אחרות ורבות יש לה. טפאו של היום תעשה לכם רק טוב. תגיעו רעבים, אפילו רעבים מאוד, תשתדלו לשבת על הבר ותזכרו שמובטחת לכם חוויה גדולה ומענגת. המקום מעוצב בהשראת האמן הספרדי הידוע גאודי. המוסיקה שמנוגנת ברקע תסחוף את חושי הטעם שלכם למקומות חדשים וטעמים נפלאים. האווירה עליזה, וכשיוגשו המנות תרגישו כמו בריקוד טנגו סוער. תפריט האוכל מחולק לסוגים שונים של טאפאס: ים, בשר, ירקות. בנוסף יש גם אופציות למנות גדולות יותר. אחת האטרקציות במקום היא ’איש הסביצ’ה’ שרוקח בידיו הנאמנות קוקטיילים של דגים טריים עם תוספות מיוחדות. לטעמי זה סוג של אומנות שתוגש לכם בשידור חי על הבר בטפאו. טפאו היא מקום בילוי לכל סוג של חגיגה, כלל פרידה מאהבת נעורים במקרה שלי. שעות הפתיחה מ-18:00 ועד אחרון החוגגים (חשוב להזמין מקום מראש). La Champa החמור, שהוא הקונטרה הקטלונית לשור הספרדי, מתגלה במלוא הדרו על קירות הקאסה דה קאווה החביב עד מאוד – La Champa. המקום נפתח לפני כשנה וחצי בפינת הרחובות נחלת בנימין ורוטשילד והביא איתו שינוי גדול לרחוב ולחיי הלילה של תל אביב. קהל המבלים והמבלות צעיר, תרבותי, יפה ושיכור עד מאוד. כל ערב נשכחים במקום כמה וכמה כרטיסי אשראי שניתנו כפיקדון ומפאת שיכרון בעליהם לא נתבקשו חזרה (סיפור אמיתי). שלא תטעו, המקום פשוט נפלא לבילוי לילי ואני ממליץ בחום גם לקהל ה-40 פלוס לרוץ לשם, אתם עוד תודו לי. רצוי לא לבוא עייפים מדי, צפויה לכם פה חווית בילוי ’על הרגליים’.ביקרתי במקום בערב שבת עמוס. אנשים ישבו בחוץ עם בקבוקי קאווה אותה מוזגים לכוס שנראית כמו כוס קינוח, רעיון מקורי וחביב שהספיק כבר להיות משוכתב בברים אחרים בתל אביב. אגב, הכוסות האלה מזכירות מאוד את כוסות ברי הטאפאס בספרד. גיא שבח, אחד מבעלי המקום, סיפר שהקונספט והמחשבה בעשייה של המקום הגיעו אחרי שנתיים של חיים טובים בספרד וגעגועים בארץ אל מקום בילוי בסגנון ספרדי. השיכר היחידי שנמכר ונמזג במקום הוא קאווה – יבשה, חצי יבשה, מיושנת, רוזה. אפשר לקנות בכוס או בקבוק שלם ולצאת לרחוב או לרחוב ליד ולשתות ללא הפרעה – כיף גדול. תפריט האוכל בנוי על טהרת מנות הטאפאס הקטנות ומתאפיין בהרבה מאוד נקניקים, שאת רובם מכין גיא בעצמו, סוגי גבינות שונים ועוד הפתעות רבות וקטנות על הלחם, כמו שנאמר "לא על הלחם לבדו". בימים אלו שוקדים בעלי המקום על פתיחת בר חדש ברחוב הארבעה. הסגנון ישמר ויושם דגש על פירות ים. יוזמה מבורכת בהחלט, שביחד עם טפאו תהפוך את רחוב הארבעה למיני רחוב במדריד. שעות הפתיחה מצהרי היום ועד אחרון השיכורים. קורדוברו אך, איזה מקום משובח ומגניב ועוד מילים שאסור לכתוב אותן. קורדוברו ראוי לכל הסופרלטיבים שקיימים, כי יש בו נשמה ולהט נעורים שמתחברים להם יחדיו בשכונת פלורנטין. בעל המקום, חנן, שאירח אותי בממלכתו, גדל בירושלים ויש מצב שאולי שם הוא גילה את אהבתו לסלק. יש במגוון המנות בקורדברו כמה כאלו שעושות אהבה עם סלק וזה ממש טעים, בדוק. הקונספט פשוט, ממש פשוט. אנשים טובים פותחים מקום פשוט עם אוכל פשוט וטוב ואווירה פשוטה וטובה. תבואו עם פיג’מה אם בא לכם, אף אחד לא ירים גבה וישאל אתכם אם ברחתם מאברבנל. תפריט המשקאות מבוסס בעיקר על השיכר המבעבע מספרד, הקאווה, שעשתה סופית עליה לארץ ונלגמת בבקבוקים שלמים ובמחירים נוחים (60 ש"ח לבקבוק). חוץ מהסלק יש גם חמון וקרואסונים קטנים עם נקניק שמוגשים חמים וטריים. האוכל במקום כל כך טעים והאווירה כל כך נפלאה שהערב אני נוסע לשם שוב לנשנש משהו קטן, לשתות קצת קאווה ולפטפט קלות עם השכנים בבר או בחוץ ברחוב. תקוותי הגדולה שהדר, המלצרית הג’ינג’ית, תעבוד הערב ותנגן על האווירה בנוכחות הכובשת שלה. גם בשבילה שווה להגיע לקורדברו, אלא עם כן ג’ינג’ית יפיפייה ואינטלקטואלית לא עושה לכם את זה. אז ג’ינג’יות מככבות בכתבה והנה חוזר אלינו גם אדי ניומן הגדול שמברמן בקורדברו כל יום א’, מומלץ. המקום לא גדול במיוחד, מה שיוצר בפנים חמימות אנושית משובחת בטעם טוב. על הכל מנצח חנן החביב, יש הקוראים לו ’הביג בוס’ בחיוך ובהומור, מוזג לכולם צ’ייסרים של וויסקי על חשבון הברון, ובעיקר עושה למקום טוב ברמת האירוח שהוא מעניק. בכל יום שישי יש קבלת שבת על טהרת המטבח הירושלמי (אמא של חנן מגיעה היישר מהבירה חמושה בתבשילים משובחים), בשאר ימי השבוע תאכלו טאפאסים מושקעים שמלאכת ההכנה שלהם מתחילה כבר בבוקר. שעות הפעילות של המקום – משעות אחר הצהריים ועד שהדר המלצרית חוזרת הביתה לחבר שלה. פינצ’וס הימים הם ימי פורים העליזים, הארץ מלאה תחפושות, נפצים, מסיבות, אוזני המן, דתיים שיכורים בירושלים, תהלוכות שמחות ועוד. גם אצל החבורה המוצלחת של תל אביב, שמתהדרת בבעלות על כמה ממקומות הבילוי מהנחשבים בעיר, החליטו להתחפש ובמסגרת החגיגות עשו ’רמונט’ למוסד הקולינארי שנקרא ’אורקה’ והפכו אותו לטאפאס בר חביב בשם פינצ’וס. רעיון מבריק שהומצא ע"י אנשים שיודעים איך לייצר סיפור הצלחה. את שמעון משל, אחד מה’מוצלחים’, פגשתי לקטנה על-יד המקום החביב עליו, המחשב שמייצר את המוסיקה בפינצ’וס. פגישה קצרה שבה דיברנו בעיקר על כדורגל. בזווית עיני הבחנתי שהמקום מלא, ממש מלא, הבר שוקק אנשים ונשים יפות בגילאי שלושים ומעלה ואווירה עם שיק אירופאי, סלש מנהטן. תרשו לי להשתמש במילה ששגורה בקרב נשות העיר תל אביב ’פיין’, שזה פשוט מעולה בגרסה אחרת. הכל בפינצ’וס פיין ואת זה יקיריי לא תמצאו בהרבה מקומות. קהל משובח שמתאגד במקום אחד, בדיוק המקום שכולם רוצים להיות בו ברגעים אלו. מדי פעם עוברת מלצרית בין היושבים ומציעה להם מתוך צלחת עגולה מנות טאפאס קטנות שמגיעות היישר מהמטבח על לחם. גם מנה מהבילה של ’פאייה’ עם פירות ים עברה לי בזווית העין. הביקור שלי היה קצר, ’סטוץ ’עם הפינצ’וס , אבל אחזור לשם שוב זה בטוח. לסיכום אספר שיש מקומות שעוד לפני שהם נולדו, כולם כבר חיכו להם. כזה הוא הפינצ’וס, תינוק מוצלח שיהיה ללא ספק הכוכב של רחוב נחלת בנימין. מומלץ להגיע ולטעום בביסים קטנים את האווירה והפסון. טאפה חדש חדש על המפה התל אביבית, בפינת הרחובות אבן גבירול ודניאל פריש, עם צאתכם מהצגה בבית ציוני אמריקה תשמחו להיתקל בטאפה. תיאטרון הוא מקום בילוי נחמד בהחלט. הכל קורה שם, הדמיון הופך למציאות, המציאות נפתחת לכם תוך כדי ההצגה, והתרבות חוגגת. ולמה לא ’לדפוק’ איזה פלטת נקניקים משובחת בצורה תרבותית אחרי ההצגה, או לנשנש שרימפס בקדאיף ולהיזכר במונולוג של בראבא מההצגה שרק הסתיימה. לטאפה הגחתי עם פרטנרית רעבה במיוחד (ספורט זו הסיבה). התיישבנו על הבר וקיבלנו שירות משובח ומדליק מהברמנית שירה. ההסברים על המנות היו מצוינים, הקאווה נמזגה לכוס שלי בעיקר, כי הפרטנרית שלי לא שותה קאווה (זה מעייף אותה) ולא אוכלת דברים שייש בהם חלב (זה מעלף אותה), אז גם את גבינת הגאודה נשנשתי ’סוליקו’. המקום נחמד, נעים וידידותי למשתמש. יש רצון גדול לעשות לסועדים טוב. נראה כי כל מי שהיה סביבי נהנה. אמנם לא שמעתי צהלולים של הנאה, אבל לאנשים שיוצאים מהצגה רעבים – המקום מושלם. חגגנו גם על מנת המבורגרים חביבה מבשר אנטרקוט, שהייתה טובה למדי, מלווה בכרוב חמצמץ. את הכרוב אני אכלתי (זה מחמצץ אותה) והוספנו גם מנה של נקניקיות טעימות מלוות בקוביות תפוחי אדמה שתובלו היטב. יצאנו שבעים (זה משמח אותה) לקחתי אותה לביתה הקט שעל גדות הירקון. היה לה קר אך הקיבה הייתה רגועה, נפרדנו שם איש איש לדרכו, וכשנסעתי הביתה חשבתי לעצמי "רק שלא יעצור אותי שוטר, לך תסביר לו למה שתיתי את כל בקבוק הקאווה לבד, ואולי הוא בכלל לא יודע מה זו קאווה וטאפאס". מזל שברקע שר לו מאיר אריאל והסיח לי את הדעת אל ’שיר כאב’ אחר. שעות הפעילות של המסעדה מהצגת הבוקר ועד ההצגה האחרונה. omerzer@014.net.il