מאת עפרה בר נון
"כשכל הנרות כבו בבת אחת ובחוץ השתוללה סופת ברקים, הבנתי שהבעיה הדנטאלית חמורה מאד והצוואר שלי בסכנת נשיכה. את הצלב האישי שלי השארתי אצל ישו בכנסיה, קליע מכסף אני לא סוחבת איתי לפגישות עיוורות ויתד עץ יש לי רק במטאטא בבית." עפרה מסכמת את ארוחת ליל הסדר
קוקטייל בלאדי מרי אחד היה לבטח מפיל את סטלה, קרובת המשפחה שלי, בת ה- 89 מהכסא שלה וגואל את כל המשפחה מנוכחותה הבלתי נסבלת בשולחן ליל הסדר. חבל, אצלנו בחגים לא שותים קוקטיילים של גויים ולא היה שום סיכוי שמיין סמוק זול, תאבד דודתי את הכרתה. היין רק גרם לה לצעוק לעברי מדי כמה דקות "נו מה עם חתן? את תישארי לבד. יש לי שידוך מצוין בשבילך. ליגה בינלאומית". עם סלנג מימי הפלמ"ח וכתם חרוסת על הסנטר, היא המשיכה להציע לי את מיטב הבחורים, כולם כמובן חברים ב’ליגת הרווקים הבינלאומית שלה’, שעל מנת לקבל בה חברות חייבים להיות לפחות בני 45, גרושים עם שלושה ילדים וכרס עצומה. "הפעם יש לי בשבילך משהו תוצרת חוץ. גבר חלומות ממשפחת אצולה. את חייבת לפגוש אותו עוד הלילה כי מחר הוא טס חזרה". בטח, אצולה, לא ידעתי שבטורקפג’יסטן הדרומית יש אצילים. השדכנית הקשישה, דווקא התכוונה לרומניה. "בחור נהדר, מטרנסילבניה, ממש נסיך, חבר של הבן של שולה כץ, אחות של דיטה רוזנברג, אשתו של ינקל’ה שגדל איתי, לפני שעלינו מבוקרשט". "יש לי תמונה שלו מהאינטרנט", היא פתחה את תיק היד המיושן שלה ושלפה תמונה של גבר מרשים ביותר עם שיער שחור ארוך ועיניים כחולות מהפנטות. בנות המשפחה כמעט התעלפו ושקלו מיד גירושין. הבעלים טענו שזו תמונה מפוברקת והבחור הוא בכלל שוער קבוצת כדורגל איטלקית. אני ניסיתי להתעלם מסטלה המטורפת, שזרקה לעברי את התמונה, שצנחה אל תוך קערת מרק השום שאכלתי. מרק השום של אמא שלי הוא המרק הטוב בעולם ולא הייתי מוכנה שסטלה תהרוס לי את התענוג הגדול שבאכילה. ניגבתי את התמונה במפית וליקקתי את שאריות המרק מהפורטרט. "זה פבריציו רוסו." צעק דוד שלי. אין גול שהוא לא יכול היה לעצור עד שתפסו אותו שלטונות המס של איטליה. "מה פתאום פבריציו, זה מרצ’לו פוצ’ני. אתה מתבלבל", ענה לו אבא שלי, שראה כדורגל בפעם האחרונה כשעודד מכנס פיזז על המגרש. "פבריציו, מרצ’לו, מה זה משנה?" צעקתי, "תנו כבר לאכול את מרק השום ותפסיקו לבלבל את המוח. לא רוצה שידוך!" "הוא יגיע לאסוף אותך בלימוזינה שלו אחרי חד גדיא", חייכה סטלה בסיפוק. כמויות השום העצומות, בשילוב הידיעה המרעישה, גרמו לי כמעט להיחנק. אמא שלי מחאה כפיים, אבא נעמד על רגליו והכריז על הרמת כוסית לרגל החתונה העתידית שלי וכל בנות המשפחה קינאו והביטו בבעלים שלהן בייאוש. התעלמתי מסטלה והפנטזיות שלה, עד שבשעה עשר, בדיוק בבית השני של חד גדיא, אחרי שתי קערות מרק שום, נשמעה נקישה עזה בדלת ונהג לימוזינה עם מבטא רומני וחליפה ביקש שאתלווה אליו. "תמסרי לו שה- 2:2 נגד גרמניה היה הגול של החיים שלו", צעק אבא שלי בהתרגשות. "זה לא היה 2:2, זה היה 2:1", צעק דוד שלי וצרח על אשתו, שאם היא כל כך רוצה היא יכולה גם ללכת, כי פבריציו זה פבריציו ואפילו הוא היה מוכן לצאת איתו לדייט. בשיאה של המהומה, חמקתי מהדלת האחורית של המטבח. כשניסיתי לפתוח את דלת המכונית שלי, צל גדול הגיח מאחורי. "ערב טוב, אני ולאד. הלימוזינה שלנו מחכה". קול עמוק, כמו מתוך קבר ומבטא רומני של צ’אוצ’סקו. הסתובבתי. הוא היה מרשים. לבטח לא שחקן כדורגל איטלקי אידיוט. מעיל שחור ארוך, שיער שחור ארוך, ממש כמו בתמונה. אם הייתי יודעת שכך נראים הגברים בטרנסילבניה, אולי הייתי נוסעת כבר מזמן עם סטלה לטיול שורשים. בבר האפל אליו הגענו היינו לבד. ולאד ציין שמילא עבורי את המקום בנרות. הוא התנצל שיאלץ לעזוב לפני הזריחה, המטוס הפרטי ממריא לבוקרשט. "בלאדי מרי לי ולגברת!" פקד על הברמן. הוא לגם את הקוקטייל האדום בשקיקה ושיניו נראו לבנות ומבריקות. גם אני לגמתי וקיוויתי שריח השום הנוראי מהמרק יתפוגג. הוא התבונן בצוואר שלי באופן מוזר והחמיא לי על עורי העדין. לגמתי מהבלאדי מרי והסמקתי. איזה ג’נטלמן אירופאי. ההתעניינות בצוואר שלי הפכה מדאיגה, כאשר עיניו נצצו מאוד ופיו נפער, כמי שמתכוון לפהק. הניבים שלו היו גדולים במיוחד והוא מיהר לסגור את הפה כאשר הבחין במבט המבוהל שלי. "יש לי בעיה דנטאלית. בטרנסילבניה אין רופאי שיניים טובים, לכן הגעתי לישראל, לטפל אצל דוקטור פוקס, הבן של סטלה". כשכל הנרות כבו בבת אחת ובחוץ השתוללה סופת ברקים, הבנתי שהבעיה הדנטאלית חמורה מאד והצוואר שלי בסכנת נשיכה. את הצלב האישי שלי השארתי אצל ישו בכנסיה, קליע מכסף אני לא סוחבת איתי לפגישות עיוורות ויתד עץ יש לי רק במטאטא בבית. פערתי את פי ונשפתי נשיפת שום חזקה בפניו של הנסיך ולאד הערפד. הוא עף לאחור, השתעל ונפל מהכסא. השארתי אותו מתפתל על הרצפה וברחתי כמטורפת. בבית כבר חיכתה לי הודעה מסטלה במשיבון, צווחת בהתרגשות. "כאן סטלה, למה את לא עונה? הברחת את הרומני המסכן לטרנסילבניה. באמצע הלילה, הוא מתקשר אלי מבוהל ומספר שכמעט הרגת אותו עם ריח של שום וברחת מהפגישה ללא הסבר. לא יכולת לצחצח לפני? איזה בושות את עושה לי. את יודעת כמה כסף הוא השאיר השבוע אצל הבן שלי רופא השיניים בגלל הבעיות הדנטאליות שלו? איך את מתנהגת? נו, אולי את רוצה להכיר את הבן שלי? הוא כבר ילמד אותך איך לצחצח. הוא נמוך, עשיר, גרוש פלוס…"