מאת יאיר קורן
כמי שמכיר היטב עשרות מבקרי יין מובילים בעולם לא התרשמתי שסיור מקצועי במדינה X או בחבל Y יגרום לכך שהם יעלו בלא הצדקה את ציוני היינות של היקבים שארחו אותם לטעימה, לארוחה, ואפילו ליותר מכך. כל זה, מדוע? יאיר קורן משיב
ותחילה גילוי נאות: חיים גן, כותב המאמר "תעשיית היין הישראלית, לאן?" בגיליון הקודם, הוא חבר וותיק. הכרנו בקורס יין של אוניברסיטת דייוויס ושל האוניברסיטה העברית לפני 12 שנים, ובדרך כלל אני חולק עמו ביקורת וגם שבחים על ענף היין. בכתבה מתברר שחיים גן סבור ש"גילוי נאות" יכול להכשיר את מה שהוא מכנה "תופעות בלתי אתיות בעליל", כמו נסיעה של עיתונאי על חשבון יצרן או כמו היותו הוא עצמו יועץ ליקבים ויזם של תחרות יין שאותם היקבים מתמודדים בה. בכך הוא טועה, מטעה ו"מפספס" את העיקר. עד כמה שידוע לי אין בשום מקום בעולם "כותבי יין" (בכוונה איני מגדיר אותם "עיתונאים" כי זה מקצוע אחר לחלוטין) שאינם מקבלים יין לטעימה, שאינם משתתפים באירועים של יצרנים, של איגודי יצרנים או של ממשלות, שאינם מוטסים לכל פינה נידחת בעולם על חשבון המארגנים. כל זה נובע מכך שמערכות של עיתונים אינן יכולות, או אינן מעוניינות, לממן את כל הדרוש ל"כותב היין" כדי למלא את תפקידו ולהתעדכן. כמי שמכיר היטב עשרות מבקרי יין מובילים בעולם לא התרשמתי שסיור מקצועי במדינה X או בחבל Y יגרום לכך שהם יעלו בלא הצדקה את ציוני היינות של היקבים שארחו אותם לטעימה, לארוחה, ואפילו ליותר מכך. כל זה, מדוע? משום שיש ערך חשוב פי כמה מגילוי נאות – יושרה, אינטגריטי – ערך האמור להנחות כל אדם, גם את מי שכותבים על יין או מארגנים תחרות יין למטרות רווח. שוחחתי עם חיים גן על הדברים האלה במשך שעות, וגם הצבעתי באוזניו על עוד נקודות בכתבתו שלא היו מאוזנות: ראשית, כבודם של שמואל בוקסר, של ישראל איבצן ושל צביקה בר, במקומו מונח, אבל היו בזמן האחרון עוד שחקנים מובילים בתעשיית היין. קחו למשל את אילן חסון, המנכ"ל הנמרץ של יקבי בנימינה, שהפך יקב גדול בעל תדמית נמוכה – ליקב בתנופה. ומה עם שלום בלייר שהוביל את יקבי רמת הגולן במשך עשר שנים מהצלחה להצלחה, וניהל מדיניות שתאפשר ליקב לצלוח בשלום את תקופת המיתון המאיימת על התעשייה? ויש עוד רבים וטובים. קטע אחר שצרם בכתבה, חמור מבחינה עיתונאית, היה ההשתלחות, בלי תגובה, ביקבי רמת הגולן המואשמים כביכול בכך ש"יקב אחד שולט במרבית הענבים הגדלים ברמת הגולן". על אף הכחשתו של גן, קשה להימנע כאן מן המחשבה שאכן מדובר ב"סגירת חשבונות". לעומת זאת, בפסקה המתארת רישום של סימנים מסחריים, כמו "שרדונה", בתקווה "ליצר יינות גם מזנים נחותים ולתוותם בשמו של הזן האציל", גן נמנע מלציין את שמו של היקב, שם שכולם יודעים. אני גם רואה חובה לעצמי להגן על כבודו המקצועי של עמית שחיים גן פגע בשמו הטוב ובמקצוענות שלו, מבקר יין שהוא לדעתי חסר משוא פנים, מהמובילים בישראל. העמית הזה מעורב בחברת יבוא קטנטנה של שמפניות מגדלים והכריז בשעתו שיימנע מלכתוב ביקורת על יינות מבעבעים. הדבר מיושם בלי קושי, וברצוני להזכיר לקוראים שגם מבקרי יין גדולים, כמו יו ג’ונסון הבריטי, היו מעורבים בתעשיית היין. מה שכן חמור בעיני, וכאן אני מסכים לחלוטין עם חיים גן, הוא שבמדורי יין רבים ניכר חוסר ידע בסיסי של הכותבים, גם בכלי תקשורת מובילים. לא מעטים עושים שימוש עיוור בפרסומים של יחצ"נים ומעריפים על המוצרים, בלי שום הבחנה, סופרלטיבים כמו "מדהים", "אחד היינות הטובים בעולם" וכו’. אני שומע מיותר מיצרן אחד בחו"ל את המלים האלה: "היין הטוב ביותר? עדיין צריך לייצר אותו". כדאי לזכור זאת, להיות צנועים, להשתמש בסופרלטיבים רק לעתים נדירות ורק עם "קבלות" ובעקבות ניסיון עשיר – טעימה של אלפי יינות. לא לרבים בארץ יש התנסות מקצועית כזאת. ולסיום: ביטול אירוע טעימות של יקבי "סגל" ב"איש הענבים", של חיים גן, בשל לחץ שהפעילו "עיתונאים" משום שכתב את מה שכתב, הוא הדבר הבלתי נסבל ביותר בכל הסיפור הזה (סיפור שהגיע אפילו למדורי הרכילות באחד העיתונים). מי שפנו ל"סגל" והודיעו שיחרימו את האירוע, עשו מעשה שלא ייעשה – מי שמתיימרים להיות עיתונאים רצוי שיזכרו שהעיקרון המוביל במקצוע הזה הוא שמירה על חופש הביטוי ועל הדמוקרטיה. ולידידי ביקבים אומר, למורת רוחם של יחצ"ניהם, כביכול בסתירה לאינטרס שלי ושל עמיתי: אתם מפריזים בחשיבותה של העיתונות – כתבה בעיתון או באינטרנט אינה מסייעת במידה ניכרת למכור יותר יין, גם לא ידיעה על זכייה במדליה, בפריים טיים בתקשורת האלקטרונית. אם הייתם מפנימים זאת, חייכם היו קלים יותר, וזולים יותר. הציגו את היינות שלכם בפשטות, בלי להוציא סכומי עתק על אירועים גרנדיוזיים ומפתיעים. מי שבאמת מובילים דעת קהל יעדיפו לבוא לטעימה עניינית, בלי שפים וגימיקים, יבואו וגם יכתבו. ציבור אוהבי היין התבגר, מתעלם מכתבות מתחנפות ומעדיף טעימות עיוורות, מאוזנות, כמו אלה הנעשות ביושר במגזין הזה יותר מעשר שנים. נסו לפעול על פי ההמלצה הזו, אולי תופתעו.