טועמים עולם באמריקה

מאת גיל חריף

חלפה לה שנה מאז הפעם האחרונה בה עליתי על מדי הזית, ושוב הגיעה שעתו של טקס טרום היציאה למילואים הכולל צפיה בסרט הפולחן ’גבעת חלפון אינה עונה’. גיל חריף יצא לשטח
חלפה לה שנה מאז הפעם האחרונה בה עליתי על מדי הזית, ושוב הגיעה שעתו של טקס טרום היציאה למילואים הכולל צפיה בסרט הפולחן ’גבעת חלפון אינה עונה’. בעודי חולף על פני הש.ג אני מדקלם, "סליחה אני ל – 338 שמעתי שזה אי שם פה בסביבה" (משפט עליו התאמנתי לילה שלם מול המראה) ונכנס בפעם המי-יודע-כמה אל בסיס האימונים השוכן אי שם בדרום הארץ. כן, חברים, המילואים באים, אם בעבר, כצעיר משוחרר, המונח ’מילואים’ היה נשמע כמו אפיזודה חולפת, כאשר הפכתי סטודנט התפללתי שהפעם צה"ל לא ינחית אותי שוב בשטח בדיוק באמצע תקופת המבחנים. ואילו היום, כאב טרי, סופי (אשתי) טרם החליטה האם המילואים צריכים להיכלל בקטגוריה של בילוי עם חברים בחיק הטבע או שמא יש לרחם עלי על כך שאני נעדר מהבית לזמן ממושך. היומיים הראשונים חולפים והשפעתן של מנות הקרב ועודף הקופאין נותנות את אותותיהן, החברים מתחילים במשחק "כמה הייתי משלם עכשיו בשביל…" לאחר שאהוד היה מוכן לשלם 250 ₪ על חצי ליטר בירה צוננת ויעקובי הכפיל את הסכום בעבור המבורגר עם בצל מטוגן וגבינה שהותכה עליו ונוטפת על צדי הקציצה הלוהטת, אני כבר שקעתי במחשבות על המקום שמזכיר לי יותר מכל את השילוב המנצח בין השניים, מסעדת אוונגרד. "הדיינר" אם יש משהו שמתקשר יותר מכל לתרבות האוכל האמריקאית הלא הוא ה’דיינר’. מה שהחל בשלהי המאה ה – 19 כקרונות רכבת ניידים, רתומים לסוסים אשר הגישו תפריט צנוע שכלל כריכים, מאכלי ביצים וקפה, הפך במרוצת השנים ללהיט מסחרר בכל רחבי ארה"ב. השלב הבא בהתפתחותו של הדיינר כלל את הרחבת התפריט המוצע והפיכתו למקום מעוצב שמלבד קפה, מילקשייק וצ’יזבורגר הציע זירה פוריה להתרחשויות חברתיות ערות, כפי שזכור לנו מלא מעט סדרות טלויזיה אמריקאיות. "אוונגרד" לשם הגילוי הנאות אומר כי אין זו הפעם הראשונה בה נכנסתי בשערי המקום, את מסעדת אוונגרד אני מכיר עוד מהתקופה בה ניתן היה למנות את מספר המסעדות ברחוב הברזל (שברמת החי"ל) על כף יד אחת. לאורך השנים נהגתי לפקוד את המקום לא מעט פעמים, והיום לאחר העדרות של מספר חודשים חשתי דחף עז לשבור את הצום הכפוי הנוצר כתוצאה מאכילת מנות קרב מחוזקות בחג הפסח. לצערי הפעם סופי לא יכלה להצטרף ואת מקומה ליד השולחן תפס חברי הטוב אלעד. בעת שהמארחת הובילה אותנו אל שולחננו, חלפנו על פני האקווריום הענק אשר בנוסף לשלל הדגים השוחים בו, שוכנים ארבע מסכי טלויזיה המשדרים ארועי ספורט 24 שעות ביממה. מקורות יודעי דבר במסעדה מספרים, כי הדגים מכורים לכדורגל, אוהדים את קבוצת מנצ’סטר יונייטד, וממתינים בקוצר רוח לצפות בגמר ליגת האלופות שיוקרן בעוד מספר שבועות במקום. צללנו אל תוך אחת מכורסאות העור השחורות הפזורות במקום, בחנו את העיצוב סביב וספרנו לא פחות מ – 21 צגי טלויזיה שללא יוצא מן הכלל מקרינים רק שידורי ספורט. השידוריםכוללים משחקי כדורגל דרך משחקי טניס וחדי העין אף יוכלו לצפות בהתמודדויות בדמינטון. יתרת המקום הפנוי במסעדה מעוטרת בחפצי נוי, שלטי נאון זוהרים של יצרני בירה שונים ושאר מזכרות שנצברו במקום במהלך השנים והמשווים לו אוירה שמחה, קלילה וייחודית. ’קפיטל היל’ בטרם התחלנו לעיין בתפריט הזמנו שני חצאים של בירה, הוגרדן וטובורג, שהוגשו לשולחן עם גביע פופקורן. כאשר שאלנו את שחר המלצר המחויך שלנו האם השלב הבא יהיה הקרנת סרט, הסביר כי מדובר במדיניות המקום והוסיף כי אחת לשבוע נערך במסעדה ערב בוטנים שבסיומו לא נותרת פיסת קרקע שאינה מכוסה בקליפות. הרמנו לחיים, והתחלנו לסקור את התפריט, התלבטנו האם לפתוח במנת ’הקפיטול היל’ המתוארת בתפריט כהר של בצלים טריים פרוסים דק, מצופים בבלילת בצק בירה מטוגנים בשמן עמוק, ומלווים בשילוש הרטבים – ברביקיו, צ’ילי מתוק ורוטב חרדל ודבש. לחליפין בחנו את המנה הנקראת סלסלת פטריות מעופפת הכוללת פטריות יער ופטריות שמפיניון, מטוגנות בבלילת בצק בירה, בליווי רוטב מיונז פיקנטי ורוטב טריאקי. מאחר ואת הר הבצל אנו כבר מכירים ומאוד חובבים בחרנו בסלסלת הפיטריות שהתגלתה כמנה לא פחות מוצלחת. המאכל הלאומי של אמריקה לאחר אתנחתא קלה היינו ערוכים להזמין את המנה העיקרית, מראש ידענו כי להיות במסעדה אמריקאית מבלי להזמין את המאכל הלאומי יהיה מעשה ללא מחילה. ההמבורגר שנחשב למאכל הלאומי בארה"ב מקורו בכלל ברוסיה ובגלגולו הראשון זכה לכינוי סטייק טרטר והוגש כקציצה קרה. שנים לאחר מכן יובאה הקציצה על ידי מלחים גרמנים אל עיר הנמל הגדולה המבורג, שם זכתה לטוויסט קולינרי והפכה להמבורגר סטייק. מספר שנים מאוחר יותר החליטה הקציצה הנודעת לעזוב את חופי גרמניה וחברה למליוני המהגרים שנהרו אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, שם בניו יורק התפתחה והפכה במהירות למקור הגאווה של המטבח האמריקאי. BOB אוונגרד V.S קריאת הגבר עתה הגיע העת לקרב הענקים, בפינה הימנית במשקל 250 ג"ר, עשוי 100% בשר בקר מיושן טחון גס במידת עשייה מידיום אלוף שלוש טבעות בצל, מחזיק בשני מלפפונים כבושים, מעוטר בחסה ועגבנייה, עוטה עליו ביצת עין, גבינה צהובה שהותכה בזמן הצלייה (בלי בייקון מלמעלה מטעמי כשרות…) ומונח בין שני חצאי לחמנייה טריים משוחים במיוקטשופ, קבלו את BOB אוונגרד. אין ספק שמדובר במתמודד רציני בעל ניסיון רב שיכול בקלות להעפיל לשלב הגמר של ההמבורגר הטוב בעיר, המלצתי להיזהר משפריץ הביצה שניתז בביס הראשון ויכול להיות קצת מלכלך. בפינה השמאלית במשקל 300 ג"ר, עשוי חזה עוף מפולפל צלוי בגריל ומושחם קלות בתערובת קייג’ון שמקורה מניו אורלינס קבלו את קריאת הגבר. תוצאת התמודדות הנוכחית קבעו ללא ספק כי BOB ניצח בגדול, אין מדובר בהפתעה מרעישה ככלות הכל מדובר בגולת הכותרת של המקום. בכל אופן שני המתמודדים יכולים להיות מלווים באחת מהאפשרויות הבאות כתוספת של המנה: • סלט ירוק עם גרעיני חמנייה, גרעיני דלעת, שומשום קלוי ורוטב וניגרט. • פירה הבית (חלבי). • פרוסות תפוחי אדמה מוקרמות. (לחברים היצירתיים מאיתנו אל חשש ניתן להרכיב המבורגר ממבחר תוספות אשר מחירן נע בין 8-12 ₪ או להסתפק בדיל הכולל המבורגר BOB ללא תוספות ולידו שליש כוס בירה) תפסנו אמריקה את הארוחה סיימנו עם שתי כוסות אספרסו ששחר (המלצר) הזמין אותנו על חשבון הבית וקינוח העונה לשם וואיט ליידי שהוא כדור גלידה עטוף בלילת בירה עם סירופ מייפל ופקנים מסוכרים. הגיע הזמן להתחיל ולסכם, והפעם בחרתי להתחיל מהסוף. היה קשה להתרומם מהספות נוכח גודלן העצום של המנות, השירות המחויכך של שחר היה, מקצועי ודאג לספק זמן מנוחה על מנת לעכל כל מנה בטרם הוגשה לשולחן המנה הבאה. האוירה ועיצוב המקום נועדו להשרות אוירה עליזה על הסועדים, החשבון הסתכם ב – 232 ₪ וסיפק תמורה הולמת למחיר. אז שיהיה בתאבון. כתובת מסעדת אוונגרד: הברזל 3, רמת החייל, טלפון: 03-6480082.