מאת עפרה בר-נון
את המשקה הגברי ביותר בעולם מייצרים דווקא גברים בחצאיות. עפרה בר-נון חזרה מטעימת ווסקי בסקוטלנד והביאה תשובה לשאלה, אבל אחרי שבילתה במעצר עם נהג סקוטי שיכור
מוזר, את המשקה הגברי ביותר בעולם מייצרים דווקא גברים בחצאיות. הדרכים הכפריות של סקוטלנד תמיד רטובות. לא די בכך שההגה מחובר שם בטעות לצד הלא נכון של המכונית, צריך גם לשים לב לא להחליק ולהתנגש במשאית בה נוהג סקוטי שיכור. מדי פעם חוצה את הכביש עדר כבשים, שנתקע בדיוק בין המכונית שלך ומכרה הפחם המקומי וכל מה שמתחשק לך לעשות זה לדומם מנוע, לצאת החוצה ולשתות איזו כוסית להתרעננות. יסלח לי שר התיירות הסקוטי אבל חייבים להודות, שהנופים האפרוריים וירוק העד זקוקים לקצת סינגל מאלט כדי להיראות זוהרים יותר בעיני התייר. לחיי הפרלמנט הסקוטי, לחיי המפלצת מלוך נס ולחיי הוויסקי! אם עדר הכבשים לא יפנה את הדרך המובילה ל’פונדק של ג’וני’, אי שם בגבעות המוריקות, אני אאחר לפגישה. "מעט דרומית לאגם והרבה מעבר לשקיעה", היו הוראותיו ’המדויקות’ של ג’וני, כאשר הזמין אותי באופן חגיגי לטעום את הוויסקי שהוא משווק. ג’וני, נוצרי אדוק, עמד על כך שאביא את בשורת הוויסקי שלו לארץ הקודש, או במילים קצת פחות רוחניות, שאשווק אותו בברים אפלים בתל אביב. השקיעה שג’וני הבטיח הגיעה. בעודי צופרת כאחוזת טירוף גיליתי תגלית זואולוגית. הכבשים הסקוטיות אדישות. הן שונות מהכבשים הישראליות חמות המזג, הרגישות לצפירות בלתי פוסקות של ג’יפים בסופי שבוע או לשריקת טילים מהגבול הלבנוני מעל לשטחי המרעה שלהן. לסקוטיות יש שקט, עשב ירוק ומשובח וכל הזמן שבעולם המושלם שלהן. ג’וני, הוא לא ’ג’וני ווקר’ הידוע. שמו ג’וני מק’גרגור. מזה חמישים שנה מייצרת משפחתו וויסקי סקוטי סינגל מאלט מעושן בן 40 שנה. מזקקות הוויסקי הפזורות ברחבי סקוטלנד מתחרות זו בזו ביצירת וויסקי בעל טעמים ייחודיים, שיפתיעו את החיך ולפעמים גם את הכיס של חובבי המשקה. המחיר מגיע למאות לירות שטרלינג לבקבוק. האחים מק’גרגור מחכים לי. שתי כבשים החליטו להזדווג באמצע הכביש ומאחורי דהרה משאית. היא עצרה בחריקת בלמים, לפני שהספיקה למחוץ למוות אותי ואת הדור הבא של העדר. "את בטח תיירת במכונית השכורה שלך. נשים זרות צריך להוריד מהכבישים של סקוטלנד. הן אפילו יותר מטומטמות מהכבשים". לברכה הזאת זכיתי מנהג המשאית, ידיו מעוטרות קעקועים ורגליו כושלות. הוא אחז בידו בקבוק וויסקי והכה בו על החלון שלי עד שפתחתי אותו. הבקבוק נחת על המושב האחורי שלי. מכונית משטרה, שכנראה רדפה אחריו עוד לפני שנתקע בפקק, נעצרה ושוטרת, שערכה בדיקת נשיפה, עצרה אותו מיד. היא הורידה את המשאית, שהובילה מאות ארגזי וויסקי מהכביש ופינתה את הכבשים בעזרת הסירנה שלה. המק’גרגורים כבר ממתינים לי בראש הגבעה מחוץ לפונדק. שלושה גברים, מבוגרים בהרבה מהוויסקי שלהם, לבושים בחצאיות משובצות המתנופפות ברוח המקפיאה. הצעיר שביניהם, כבן 70, אוחז בשק עור תפוח עם צינורות ומנגן לכבודי. אם הייתי יודעת שאצטרך לסבול את יללות החתולים הנשחטים שבקעו מחמת החלילים שלו, הייתי מתמהמהת בפקק. היללות עדיין הדהדו בראשי כאשר נכנסנו לפונדק החמים. ג’וני, מלקולם ואיאן מק’גרגור, היו שלישיה זהה. הדרך היחידה להבדיל ביניהם הייתה מסובכת עוד יותר. לג’וני היה שפם קטנטן, למלקולם היה שפם גדול ולאיאן שפם וזקנקן. "יש לנו בעיה עם הוויסקי", הודיעו לי שלושתם פה אחד, כאשר הם מושיבים אותי ליד שולחן ומוזגים לי בירה. אולי יש להם בעיה עם הוויסקי, אבל למה לשבת בפונדק דרכים ולשתות בירה כשאתם לבושים בחצאיות? חוץ מזה, אחרי גיל שישים אין צורך לחשוף בפומבי את הרגליים. "אין וויסקי, המשלוח נתקע והוחרם", הכריז המק’גרגור עם השפם הגדול ושתה כוס בירה בלגימה אחת. "איזו תקלה עם עדר כבשים ותיירת שלא יודעת לנהוג", המשיך המק’גרגור עם הזקן הצרפתי ורוקן חצי ליטר במהירות. "יגיע רק בעוד שבוע", התנצלו שלושת האחים, שיהקו פעמיים וחיסלו שלוש כוסות בירה נוספות. "מסכן הנכד שלי פטריק, עכשיו הוא במעצר והמשאית הוחרמה", נאנח ג’וני מק’גרגור ושתה עוד כוס בירה כדי להירגע. "נשתה לכבוד פטריק והוויסקי, שיחזרו אלינו במהרה", צעק המק’גרגור עם השפם הגדול, לקח עוד לגימה, נעמד במרכז החדר, סידר קצת את החצאית והחל לנשוף בכלי האיום בדיוק ליד האוזן שלי. כל כך הרבה בירה ושום וויסקי לא נראה באופק. שני המק’גרגורים שתו במהירות עוד בירות וניסו לרקוד, הם נפלו שיכורים על רצפת הפונדק ורגליהם מונפות אל על. אז מה לעזאזל לובשים הגברים הסקוטים מתחת לחצאית? אתם שואלים. סבלנות, בואו נחזור אל הוויסקי. ברחתי מהמק’גרגורים מבושמת מהבירה ונסעתי לדרכי. שמחתי לגלות שבבקבוק הוויסקי, שנפל למק’גרגור הנכד אל תוך המכונית שלי נותר הסינגל מאלט הנפלא שלהם. בטרם הספקתי ללגום מהמשקה האגדי, הרסו את תוכניותי סירנות מייללות. נשפתי, התחננתי ונלקחתי לתא המעצר. פטריק מק’גרגור הצעיר, שישב בתא כבר מספר שעות בחצאית המשובצת שלו, לא שכח אותי. "וויסקי טוב השארתי אצלך במכונית גברת. סבא שלי, ג’וני מק’גרגור מוכר אותו בכל העולם. 500 פאונד לבקבוק! יש לי עוד מתנה בשבילך". פטריק הצעיר וידא שהשוטרים לא בסביבה. הוא התקרב אלי בחיוך ממזרי, שלח את ידו המקועקעת אל מתחת לחצאיתו ושלף משם… בקבוק וויסקי שהצליח להבריח מהמשאית. אין כמו להעביר 24 שעות עם חברים חדשים שחולקים איתך בקבוק סינגל מאלט בן 40. אחרי שמבלים לילה בתא מעצר סקוטי, אפשר לומר, ללא צל של ספק, שגברים סקוטים לובשים מתחת לחצאית… Ofrax7@hotmail.com