מאת יאיר קורן
125 אספנים של מכוניות Bugatti (מ-30 דגמים שונים שיוצרו בשנים 1930-1912) התכנסו בשבוע האחרון של מאי ב באזור Maremma באיטליה לציין מאה שנים ליסוד חברת הרכב היוקרתית. הם נעו בדרכיה של טוסקנה, השתלבו בנופים המרשימים, מעין ’מוזיאון בתנועה’ בין הכרמים, מחוץ למסלולי התיירות הרגילים
Ettore Arco Isidoro Bugatti נולד ב-1881 במילאנו, ובתערוכת המכוניות הראשונה בהיסטוריה, שהייתה בעירו ב-1901, הציג מכונית שעיצב (T 2) וזכה במדליית זהב. החברה הנושאת את שמו הוקמה ב-1909 ב-Molsheim שבאלזס (אז בריבונות גרמניה), ולאחר תהפוכות והפסקות היא פועלת שם גם היום, בבעלות פולקסוואגן (מ-1998). אף ש’בוגאטי’ נחשבת לחברה צרפתית, נראה לי שאין דרך טובה יותר להבין את ה-Lifestyle האיטלקי מאשר השילוב המתבקש של מכוניות שעשו היסטוריה, קלילות ומעוצבות להפליא, ויינות טוסקניים אלגנטיים, בעלי מסורת ארוכת שנים. ביומו השני של האירוע, לאחר שרעם המנועים נשמע עולה ויורד בגבעות של Valle d’Orcia באזור סיינה, עצרו הצוותים המאובקים לארוחת צהריים בטבע, ליד שולחן ארוך בין שתי שדרות ברושים, כשמכוניותיהם חונות בשדה פתוח ויוצרות מראה כמעט סוריאליסטי. מוסיקת דיקסי ברקע וברונלו די מונטלצ’ינו של יקב Col d’Orcia השלימו את האתנחתא של ה’בוגאטיסטים’. איכות היינות באזור נודעה כבר לפני מאות שנים, ושיבח אותה הנזיר Leandro Alberti מבולוניה בספרו ’תיאור איטליה’ שנכתב ב-1550: " . . . מספרים שם על היינות הטובים הנובעים מן הגבעות ההרמוניות . . .". אחוזת Col d’Orcia, בהנהגת הרוזן Francesco Marone Cinzano, משתרעת על שטח של 5,400 דונם, מהם 1,420 דונם כרמים, בגובה של כ-450 מ’ (35 ק"מ בקו אווירי מהים). היינן Pablo H?rri מייצר יינות מוקפדים ואלגנטיים – ברונלו די מונטלצ’ינו (רגיל, ריזרבה, וריזרבה Poggio al Vento), רוסו די מונטלצ’ינו, יינות סופר טוסקניים, שרדונה ופינו גריג’ו. מעצמה במדינות מסודרות בודקים את השוק, את ביצועי המתחרים, ומשקיעים בכך מחשבה ועבודה. הגיע לידי דו"ח על תעשיית היין של צ’ילה שנערך בידי . . . משרד החקלאות של ארצות הברית, והוא מפתיע במידת הפירוט שבו, כולל התייחסות לרמת הציוד ביקבים המקומיים. ייצור היין בצ’ילה גדל ב-2008 בשל מזג האוויר הנוח ונטיעות חדשות. מספרם של מגדלי הענבים מגיע ל-8,000 ובתוך שמונה שנים גדל שטח הכרמים ב-70% ל-1.19 מיליון דונם, 76% מהם של זנים אדומים. 75% מן הכרמים מושקים. על אף המשבר הכלכלי, תעשיית היין של צ’ילה צפויה לצמוח גם ב-2009 (הבציר שם כבר הסתיים, הוא מתרחש במארס-אפריל). צריכת היין המקומית אינה עולה כבר שנים ועומדת על כ-16 ליטר לנפש בשנה (לעומת כ-55 ליטר בצרפת ו-40 ליטר בארגנטינה). צריכת הבירה – 27 ליטר בשנה. יצוא היין מצ’ילה עלה ב-2008 לעומת השנה שקדמה לה, מבחינה כספית, אף שנרשמה ירידה בכמויות. היצרנים השיגו מחירים טובים יותר בעבור יינות מבעבעים ויינות בתפזורת, אך היקבים עושים מאמץ להגדיל את היצוא של יינות פרימיום מבוקבקים ולצמצם את היצוא בתפזורת. 60% מן היין המיוצר בצ’ילה מגיע לשוקי היצוא – 60 יקבים מייצאים ליותר מ-100 מדינות. צ’ילה היא יצרנית היין העשירית בעולם מבחינת הכמויות, ומבחינת היצוא – היא ניצבת במקום החמישי. שווי היצוא (FOB) ב-2008 – 1.384 מיליארד דולר. שוק היצוא העיקרי של יינות צ’ילה הוא מדינות האיחוד האירופי, ובראשן בריטניה, ואחריהן ארה"ב. סין היא הלקוחה השלישית מבחינת הכמויות (בעיקר יין בתפזורת), אך קנדה, יפן וברזיל (כל אחת בנפרד) מכניסות ליצרנים הצ’יליאנים יותר כסף ממנה. הדו"ח האמריקני מציין כי משרד החקלאות של צ’ילה מבצע בדיקות תקופתיות של היינות המיועדים לצריכה מקומית וליצוא ומנפיק מסמכי יצוא על מקור היין ואיכותו. הממשלה בסנטיאגו אינה מסבסדת את תעשיית היין. עם זה, היא משתתפת ב-15% מעלות מסע פרסום של יינות צ’ילה ברחבי העולם. תקציבו – פחות מאחוז אחד מהכנסות היצוא של היינות המבוקבקים. yk@netvision.net.il