מאת גיל חריף
אומנם זה לקח תשעה חודשים, אבל בסופו של דבר הגענו ליום המיוחל. כל כך הרבה ציפייה והמתנה הסתיימו ברגע אחד, בו קיבלנו את הבשורה כי הבניין בו שוכנת דירתנו החדשה קיבל אישור אכלוס. חשוב לציין, כי את תקופת הביניים בין מעבר מדירה שכורה לאחת משלנו העברנו בבית הורי
עיניה של אימי, נוכח הבשורה כי אנו עוזבים בעוד מספר ימים, מלאו דמעות. טרם הצלחתי להבין האם מדובר בדמעות של אושר מכך שסוף סוף נפסיק לרבוץ כל ערב בסלון ולרוקן ביעילות את המקרר, או מתוך העובדה כי לא תזכה לראות את החיוך ההורס של יובל (נכדתה) בכל פעם שהיא יוצאת וחוזרת מעבודתה. וכיצד מתקשר סיפור על מעבר דירה לאוכל? התשובה טמונה בכך כי חלף שבוע ימים עד שחוברה דירתנו לגז, מה שהפך את ארוחות הערב לבעלות תפריט יצירתי הכולל מאכלים שלא דורשים שהייה על מחבת או בתוך סיר. לשמחתי, מספר שבועות קודם לכן נכחתי במפגש טעימות נקניקים, שבזכותו צבר המוצר הצלחה מסחררת והפך לחלק בלתי נפרד משולחן ארוחת הערב המשפחתית (לצד לחם שחור, חומוס, טחינה וחרדל דיז’ון). אל תצא נקניק למען האמת, רעיון של טעימת נקניקים האופייניים למדינות שונות לא היה פרי דמיוני, אולם היווה שינוי מרען שהותאם לכותב שורות אלו כמו נקניקיה ללחמניה. על הפקת המפגש הייתה אמונה רשת המעדניות הותיקה קרל ברג, המתמחה זה למעלה מששים שנה בייצור עצמי של נקניקים. העובדה כי חלק ניכר ממוצרי הרשת מכילים בשר של כבש גרמני/בקר נמוך או בקיצור בשר לבן והיות ועבדכם הנאמן נמנע מאכילת סוג בשר זה, כמעט וטרפדה את המפגש. עם זאת, רגע לפני שהוכרז ביטול האירוע, צוות מובחר של טועמים, אותם אני מכיר שנים, התנדב לחבור אלי ולדרג במקומי את טעמם ואיכותם של הנקניקים השונים. אני מאידך, אעקוב בדריכות אחר הבעות פניהם וקולות ההתמוגגות ולפיהן אשכלל ציון כולל לנקניק הנטעם. איך נקניק נולד מאז שחר ההיסטוריה הוזכר הנקניק בלא מעט מקומות. הגרסה הקדומה ביותר של הנקניק מוזכרת כבר בתקופת אבותינו, כשלושת אלפים שנה לפנה"ס, ושימשה פתרון לשתי בעיות מרכזיות ומהותיות של אותה תקופה: ניצול חלקי בשר פנימיים שהיו פחות פופולאריים למאכל (תלוי את מי אתם שואלים) ושימור בשר לתקופה ארוכה. שאריות הבשר שומרו במלח, הוכנסו למעי בעלי החיים, עברו תהליך של עישון ובסופו הפכו לגליל הארוך אותו אנו מכירים היום. תיעוד מאוחר יותר של הנקניק מוזכר גם במקורות סיניים עתיקים המתארים את תהליך הכנתה של נקניקיה העונה לשם ’לופ צ’ונג’ שבניגוד לדעה הרווחת לא הכילה מיני הולכי על ארבע בעלי זנב שעונים לשם רקסי אלא בשר בקר וכבש בלבד. מאז הספיק הנקניק לנדוד למדינות נוספות כגון האימפריה היוונית, שם זכה בתפקיד שחקן המשנה הטוב ביותר במחזה אודיסיאה מבית היוצר של הומרוס. עם זאת המדינה שאחראית על עיצוב אישיותו ואף קראה לילד בשמו היא האימפריה הרומית שהעניקה לו את הכינוי הלועזי שנשמר עד עצם היום הזה – Sausage שפירושו בלטינית מומלח. בדרך לרחובות לאחר מספר תיאומים נקבע מועד הטעימה. בניגוד לחברי, שהחליטו להקדים את צום יום כיפור ולא הכניסו פירור אל בטנם במשך יום שלם, אני נאלצתי להגיע על בטן מלאה בכדי שאוכל לעמוד בפיתוי. בשעות אחר הצהרים המאוחרות חבשתי את כובע נהג המונית ויצאתי לאסוף את חבורת הטועמים העליזה. משום מה, לאורך כל הדרך החברים ביקשו שאשאל אותם שאלות בנושאים שונים וכאשר הגענו למחוז חפצינו דרשו שאשלם להם סכום נכבד של כסף, היות וענו על מרבית השאלות נכונה. כאשר נפלטנו מהרכב בסניף קרל ברג ברחובות, שהינו אחד הסניפים המרכזיים של הרשת, פגש אותנו דני, אחד המנהלים של הרשת. דני הוביל אותנו לסיור ברחבי הסניף וכאשר הגענו אל ויטרינת הנקניקים הרחבה החל לסקור בפנינו את סוגי הנקניקים השונים ואופן הכנתם. לדבריו כל הנקניקים מיוצרים ע"י הרשת ע"פ מתכונים משפחתיים סודיים (משהו בסגנון צופן דה וינצ’י) וחלקם אף חזר עטור מדליות, בהן זכה לאחרונה בתחרות שהתקיימה בחו"ל. בשונה מסיורי תיירים, שבסופם מוצא עצמו התייר בחנות המזכרות, אנו המשכנו היישר אל מסעדת פרסקו השוכנת בצמוד לסניף הרשת ונמצאת בבעלותה. מסביב לעולם עם 80 נקניקים הסבנו לשולחן שהוכן עבורנו מבעוד מועד, סימני הרעב החלו לתת את אותותיהם על החבורה שנראתה פתאום קצת פחות עליזה ואז הופיע לויה. אליעזר לויה, שף מסעדת פרסקו, הגיח כשבידיו שתי צלחות עמוסות פרוסות נקניק, ומשהניחן על השולחן ניתן האות לתחילת המסע. איטליה – פשוטו כפרושוטו איטליה נחשבת למולדתו של הפרושוטו, המשמש כינוי לכל מוצר בשר מעושן ומיובש העשוי מקותלי חזיר. צורת ההגשה האופיינית ביותר של פרושוטו היא כשוק חזיר מעושנת, משומרת או מבושלת המוגשות בפריסה דקה. בנוסף נטעמו נקניקים מפורסמים נוספים בהם מורטדלה, נקניק מבשר מעובד, מנוקד בכתמי שומן ותבלינים?, מילאנו, המשתייך למשפחת הנקניק החי (סוג נקניק העשוי מבשר טרי בתוספת תבלינים, מלח ושומן). סוג זה לרוב אינו עובר תהליך בישול ושימור בשום שלב בתהליך הייצור. החבורה החלה בתהליך חיסול ממוקד ובחרה פה אחד במילאנו כהצלחה האיטלקית. רומניה – שכן של דרקולה את החלק הרומני במסע הקדשנו לנקניק הסיביו שמקורו בעיירה העונה לשם זה, אי שם בטרנסילבניה לא הרחק מטירתו של הרוזן דרקולה. מדובר בנקניק סלאמי יבש ומשובח העשוי מבשר חזיר או סוס, כשהמהדרין הולכים על שילוב הבשר באחוזים זהים. הרומנים אגב, אוהבים לאכול נקניק זה כמתאבן לצד שתייה חריפה. משום מה מקורות יודעי דבר מספרים כי אין זה משנה לרומנים מה הם אוכלים כל עוד לידו מונחת כוס משקה חריף. בנוסף נחשפנו גם לפטריצ’אן – נקניקייה רומנית שבעת הכנתה מוסיפים לה רק מלח ופלפל, כך שטעמו של הבשר נותר מאוד דומיננטי. קולות ההנאה שנשמעו ברקע בעת שהחבורה חיסלה את הצלחת שהכילה פרוסות נקניק סיביו הכתירו אותו כמנצח הגדול של הערב. רוסיה – מוסקובסקיה כנראה שמדובר בנקניק החביב על תושבי מוסקבה שמעדיפים אותו לא מבושל ובעל טעם מתקתק. ההעדפה המקומית היא שיהיה עשוי בשר בקר וחזיר רזה, אך בתוספת נדיבה של שומן בכדי לא להרוס לגמרי את האיזון העדין בין השניים. כמובן שהמוסקובסקיה משתלב היטב עם הוודקה בעלת השם הזהה, ובמסעדות המקומיות ברוסיה נוהגים להגישו כתבשיל חם היישר מהתנור כשהוא מכיל נתחים שלמים עטופים בתבלינים מסורתיים. החבורה אכלה אך לא נפלה. גרמניה – אלופת העולם בנקניקיות ניתן לומר כי הגרמנים הביאו לאוויר העולם את הנקניקיה. לפני מספר שנים קיימה העיר פרנקפורט את יום השנה ה-500 להולדת הפרנקפורטר – הנקניקיה הנושאת את שם העיר. הנקניקיה הותיקה הפכה שם דבר כאשר הגיעה עם מהגרים גרמנים בשלהי המאה ה-19 לארה"ב, שם השתלבה בכור ההיתוך ושינתה את שמה לכלב חם (hot dog). אנקדוטה קטנה על מקור השם סוברת כי היא ניתנה לו הודות לדמיון ’כביכול’ בין הנקניקיה לכלבי התחש (הידוע בארץ בכינויו בייגלה) שהיו פופולאריים כחיות מחמד בקרב הגרמנים שהיגרו לארה"ב. צורתה של הנקניקיה הזכירה לרבים מהמהגרים את הכלב החום והמאורך, וכך השם נדבק. עם זאת יש מקורות אחרים הטוענים כי השם דבק בנקניקיה הודות למקורותיו המפוקפקים של הבשר. לא ניתן לסיים את הפרק הגרמני ללא אזכור הנקניק שנחשב כ’פטרון’ המעדניות של ת"א ולפרסונה נון גרטה במאה שערים, הלא זה השינקן. סוג נקניק זה עשוי מירך חזרזירים מובחרים ונהוג לבשלו במשך מספר שעות בכדי לחדד את טעמיו. פולין – אחלה של לשון כנצר למשפחה שמקורותיה מתחילים אי שם בפולין לא ניתן יהיה לסיים את הכתבה מבלי לציין כמה מילים בנושא. סבתי (הפולנייה), מצד אחד הינה קוראת מושבעת של כתובותיי ונוהגת להסתובב באופן קבוע עם מספר גיליונות ישנים של המגזין בתיק על מנת להשוויץ בפני חברותיה, ומצד שני, סבתא נוהגת לחזור בפני על המשפט הקבוע "עד עצם היום הזה אני מתקשה להאמין כיצד בחור שקיבל מספיק בקושי בבגרות בהבעה עברית כותב למגזין מכובד". אז סבתא, את יכולה לישון בשקט טעמתי את לשון הבקר הכבושה שהוכנה ע"פ מתכון פולני אותנטי שעלתה לארץ בעליה השנייה וטעמה היה פשוט נפלא. החבורה שבאותו זמן השאירה אותי להתמודד עם הלשון עברה להתענג על קבנוס שקיבל ציונים מפתיעים. עייפים ומדושנים לאחר כשעתיים, מותשים מהמאמץ העצום שהושקע ומדושנים מהכמות והמבחר העצום שנטעם, התחילה החבורה העייפה להתארגן לקיפול. אני שבמשך כל אותו זמן הסתכלתי, הקשבתי והזלתי ריר חשתי כיצד הבטן מתחילה להידבק אל הגב. למזלי הטוב, לויה שדאג במשך כל הערב לצוץ עם צלחות עמוסות כל טוב בעת שהקודמות התרוקנו חש ביסורי ואת הצלחת האחרונה שהכילה סטייק סינטה צרוב קלות ומשוך ברוטב שום וחמאה הגיש רק לי. הודינו למארחינו החביבים והתחלנו לעשות דרכנו לעיר הגדולה. החבורה העליזה פרשה לשינה קלה והתעוררה למשמע צעקות "נבחרת, נבחרת!!" שפקעו ממכשיר טלוויזיה שהשמיע ברקע את קולו של אברי גלעד. לפני שנשפכו מהרכב החוצה ביקשו החברים להזכיר כי חג השבועות קרב ובא והם מצפים לאירוע גבינות זהה. gilh@ubi.co.il