פירותיות ומינראליות בעמק הלואר

מאת ענת סלע ורפאלה רונן

עמק הלואר מוכר לכולם בשל נופו המרהיב, אדריכלות מעניינת, ערים וכפרים עתיקים וציוריים ומספר יוצא דופן של טירות שנבנו ע"י אצולת צרפת ומלכיה לאורך הדורות. אך אחד הדברים המהנים בו ביותר היא תעשיית היין הנפלאה שלו. ענת סלע ורפאלה רונן מלמדות סנגוריה על האזור הקסום
מכל אזורי היין הלבן החשובים בעולם אזור עמק הלואר הוא אולי הזנוח ביותר. איכשהו (ולא ברור לנו איך) הוא לא תמיד מצליח להתברג למצעד ה’טופ 10’ של עולם האופנה של היין כמו אזורי יין אחרים דוגמת בורגון ועמק הרון הנארזים בבקבוקים בעלי אגן סקסי, או יינות גרמניה בעלי הבקבוקים התמירים, האציליים, בורדו עם הכתפיים הזקורות, או הרמיטאז’ המאסיביים, בעלי הישבן הרחב המפתה. בדיוק כשם שאין לצפות לאולימפיאדה מרגשת בלי ריצת 100 מטר כך לא יתכן מקרר או מרתף יין מכובד בלי כמה בקבוקים מעמק הלואר. כי בניגוד לשמועות ולהנחה האווילית המקובלת בקרב רוב קהלי שותי היין בעולם, גם באזור עמק הלואר מצליחים לייצר יינות ענק מלאי רבדים, קסם, עניין ויכולת התיישנות ארוכת שנים. יינות שלא רודפים חיים קלים ומותרות, לא אוהבים לנקר עיניים, בעלי אישיות כובשת, ומאחורי חזותם הצוננת מסתתר הר געש של יצרים. אזור עמק הלואר מסתתר מאחורי החוטיני של עצמו ומתחת לפני השטח רוחשת פעילות ענפה, וכל שצריך הוא להציץ ולטעום ולפתע פתאום תמצאו עצמכם רוחשים אהבת נצח ליינותיו, ואלה עד מהרה יתערו ברקמה החברתית העדינה של מקררי ומרתפי היין שלכם. אלה יינות בעלי אג’נדה חברתית מפותחת משל עצמם, המחוברים אל נטיותיהם הטבעיות, פחות מוגבלים על ידי מוסכמות ויותר מלאי תשוקה, הנעים במדרג רחב של חסרון או גודש כספי בכיסים. עמק הלואר את עמק הלואר ניתן לחלק לארבעה אזורים, כשכל אחד מפיק יינות בסגנון משלו כאשר האקלים הצפוני שם דגש על עידון וטעמים, יותר מאשר על כוחנות וריכוז פירותי. ננט (Pays Nantais) משמש ביתו של המוסקדה (הידוע גם בשם מלון דה בורגון). באזור אנז’ו סומור (Anjou Saumur) מפיקים מענב השנאן בלאן (הידוע גם כפינו דה לה לואר) הן יינות יבשים והן יינות מתוקים, בעיקר בקוטו דה לאיון (Coteaux du Layon) וקאר דה שום (Quarts des Chaum) ואזור סבנייר (Savennieres) מפיק יינות שנאן בלאן יבשים במיוחד המתיישנים נפלא. באזור טורן(Touraine) מפיקים מענב הקברנה פרנק את היינות האדומים הטובים ביותר מהאזורים Chinon, Bourgueil ו- Saint Nicolas de Bourgueil. מרכז הלואר הוא ביתו של הסוביניון בלאן, האפלסיונים (נפות היין) הידועים הינם סונסר ופואי פומה, אולם גם אזורים ידועים פחות באזור מסוגלים להפיק סוביניון בלאן איכותי. סוביניון גדל גם לתוך הכרמים של טורן אלא שכאן השנאן בלאן משתלט על הכרמים. ובאזורים וובריי (Vouvray) ומונטלואי Mountlouis) ) מפיקים שנאן בלאן בסגנון מעט פחות יבש מאלה שבסבנייר. ננט – Pays Nantais ננט מהווה את האזור המערבי ביותר בלואר, ביתו של המוסקדה (המכונה גם מלון דה בורגון) הניטראלי המשמש בן לוויה מושלם לפירות הים. יבש, בעל גוף קל עד בינוני ומרענן, לעתים חסר מרקם. ככל שיתיישן ייעשה שטוח ודל לכן מומלץ לשתותו תוך שנה מהבציר. טעמו הניטראלי של המוסקדה נובע מהעובדה שהזן מבשיל מוקדם, דבר המבטיח חומציות טובה (לא גבוהה ולא נמוכה), ומצד שני, לא מאפשר לקליפות לצבור מרכיבי טעם רבים. 13,000 הקטרים של כרמים סביב העיר ננט, שנחלקים לארבעה אפלסיונים: Muscadet Sevre et Maine הוא הגדול מכולם ומהווה 80% מהתפוקה. הטובים שביינות אלה בעלי בשומת פרחונית עדינה, מינראליות ולעתים אף היכולת להתיישן. Muscadet Coteaux de Loire בעל גוף מלא יותר בעוד שמוסקדה Muscadet cotes de Grandlieu בעל סגנון רך יותר. שלושת תתי האזורים הללו מהווים את הדוגמאות הטובות ביותר ליין המוסקדה ורק מוסקדה מאזורים אלה יישא על התווית את המילים Sur Lees מאחר ואלה המתיישנים על ה’ליס’ (שיירי השמרים המתים) למשך כחמישה חודשים לפחות בחביות בהן הותססו הענבים. זהו תהליך המסייע בהדגשת טעמים. לעתים את יינות המוסקדה מבקבקים עם שיירים של פחמן דו חמצני ולכן היין מרגיש צעיר ותוסס. אנז’ו סומור – Anjou Saumur הביטוי הטוב ביותר לשנאן בלאן בעולם כולו (להוציא את וובריי) נמצא באנז’ו. אדמות הצפחה של האזור והאקלים מפיקים יינות יבשים ומתוקים יוצאים מן הכלל. חלקם בעלי יכולת התיישנות לעשרות שנים. דרומית מערבית לעיירה אנז’ו, בחלקו הצפוני של נהר הלואר, נמצאים הכרמים של האפלסיון סבנייר ((Savennieres, שם הכרמים שתולים על אדמת צפחה, בשיפוע עד לגדת הנהר. שנאן בלאן יבש, מינראלי בעל עומק ואורך. סבנייר זקוקים לארבע עד חמש שנים לפחות על מנת להתרכך ויינות חצי יבשים ומתוקים נעשים בשנים יוצאות דופן. באזור ישנם שני תתי אפלסיונים – רוש או מואן(Roche aux Moines) והאפלסיון הקטנטן קולה דה סרנט (coulee de serrant) בבעלות היצרן האגדי ניקולה ז’ולי. הטובים שביינות המתוקים באים מהעמק בצד הדרומי של הלואר, מהאפלסיונים קוטו דה לובאן (Coteaux de l’aubance) וקוטו דו לאיון Coteaux du Layon) ). שנאן בלאן מבשיל למתיקות ניחוחית בכרמים בעלי שיפועים בזויות שונות ומסתייעים לעתים בבוטרייטיס. היינות הטובים ביותר בעלי פירותיות ממושכת וארומה פרחונית בצעירותם ובבגרותם מקבלים ניחוחות של דבש ופירות יבשים. הם חלקים ושמנוניים על החיך. בונזו (Bonnezeaux) וקר דה שום (Quarts de Chaume) בקוטו דה לאיון (Coteaux du Layon) נחשבים נעלים בסגנון זה ולכן זכו לקבל אפלסיון משל עצמם. באפלסיון אנז’ו ליינות הלבנים המופקים מענב השנאן בלאן טעמי תפוחים וחבושים עם רמיזות מינראליות. האדומים הרכים עשויים מקברנה פרנק. אנז’ו וילאז Anjou Villages) ) ואנז’ו וילאז’ בריסק (Anjou Villages Brissac) הם אפלסיונים של יינות אדומים מיוחדים העשויים מקברנה פרנק וקברנה סוביניון שמקורם בעיקר בחלק הדרומי של הנהר בעלי צבע חזק יותר, מרוכזים ובעלי מבנה חזק יותר מאשר האנז’ו הרגילים. הם מהווים תמורה בעלת ערך. באנז’ו מייצרים גם יינות רוזה העשויים בסגנונות שונים. קברנה דה אנז’ו ורוזה דה אנז’ו הם חצי יבשים, בעוד רוזה דה לואר (המופק גם בטורן) הוא יבש לחלוטין. האדמות הגיריות הרכות של סומור, מדרום לנהר וממזרח, הפכו את העיר ואזור סומור למרכז ליינות מבעבעים. לסומור גם אפלסיון לאדומים ולבנים הנעשים, כמו באנז’ו, מקברנה פרנק ושנאן בלאן. למרות שאדמת הגיר מייצרת יינות קלילים יותר, בעלי ניחוחות של פטל וסיגליות. האדומים הטובים ביותר באים מסומור שמפיני Saumur Champigny, אפלסיון קטן, קרוב לעיר סומור. אלה יינות טריים, פירותיים וקלים לשתייה. טורן -Touraine האדומים הטובים ביותר באים מטורן ובעיקר מאפלסיון שינון בורגואיל (Chinon Bourgueil) וסנט ניקולה דה בורגואיל ( .(Saint Nicolas de Bourgueil בעיקרון הם טריים, פירותיים, עשויים מקברנה פרנק (המכונה ברטון בשם הצרפתי המקומי). מה שהופך את היינות הללו למושכים הוא שהם קלים לעיכול, שמחים וחברותיים לאוכל. הסגנון הקל ביותר,זה הדומה לבוז’ולה, ניתן להגשה קר 14-13 מעלות, על מנת להדגיש את הפירותיות. בבצירים גדולים כמו אלה של 1997-1996 ומאדמות מסוימות, הם יהיו מוצקים יותר ובעלי אורך חיים ופוטנציאל יישון לעשר שנים לפחות. שינון הוא הגדול מבין שלושת האפלסיונים. ויאן (Vienne) – מפיק יינות בעלי רכות ומעוגלות, מרקמים ומשקל. הקלים יותר באים מאדמות הסחף החוליות, הקרובות לנהר, בעוד אלה הגדולים יותר, בעלי המבנה, מקורם באדמות החימר והכורכר של השיפועים הפונים דרומה. קיים גם שינון יבש, נדיר, העשוי משנאן בלאן. אדמות הגיר מצפון ללואר, בבורגואיל, מקנים ליין מבנה מוצק, בעוד שהענבים הגדלים על אדמות הסחף של סנט ניקולה דה בורגואיל מייצרים יינות קלים ופירותיים. בכל שלושת האזורים היצרנים מציגים לפחות שלוש סדרות ייצור יין(Cuvees) , כשכל אחת משקפת את סוג האדמה וגיל הגפן. טורן הוא האפלסיון של יינות פשוטים, קלים, לבנים, אדומים ורוזה, המיוצרים באזור המקיף את העיירה טור ((Tours והמתרחב מזרחה עד לבלואה ((Blois. באזור גדלים ענבים רבים אולם שניים מהמוצגים על התווית הם גאמיי וסוביניון בלאן. שלושה מגזרים רשאים להוסיף את שמם לתווית –Touraine Mesland , Touraine Amboise ו- Touraine Azay le Rideau , בעוד ש- Touraine Nobel Joue אחראי לייצור יינות ורודים חיוורים העשויים מפינו מונייה, פינו נואר ופינו גרי. ממזרח לטורן שני אפלסיונים לבנים מעולים – וובריי (Vouvray) ומונטלואי (Mountlouis) , בהם השנאן בלאן שוב מגיח, יבש, חצי יבש, מתוק ומבעבע – תפוחי, דבשי, בעל חומציות גירית גבוהה. לאקלים השפעה מכרעת על סגנון היין. בשנה בשלה, כזו בה הבוטרייטיס מתגנב, הסגנון נוטה יותר למתוק, חבושי ופירות מסוכרים, בעוד שבשנים רזות יותר מבעבעים ויבשים יככבו. לא משנה מה סגנון היין ואופיו, ליינות אלה אורך חיים ויכולת התיישנות לדורות. וובריי ממוקמת בגדה הצפונית של נהר הלואר, עם שיפועים גיריים המפיקים יינות בעלי משקל ועוצמה גדולה יותר מאלה של מונטלואי שבגדה הדרומית, שם האדמות חוליות. מרכז הלואר מרכז הלואר הוא בירת הסוביניון בלאן של צרפת. יינות סונסר ופואי פומה פריכים מאד, יבשים ובעלי ריח חריף של אוכמניות ודומדמניות, ולעתים טעם וארומה של פירות הדר, עם איכויות מתכתיות וריחות אבן צור, הבאות לידי ביטוי באופן מרשים רק באזור זה. העיירה ההררית סונסר, בגדה המערבית של הלואר, נותנת את שמה לגדול מבין שני האפלסיונים המקומיים. 2600 הקטרים שתולים על גבעות גיריות. פואי פומה מופק בצד השני של הנהר, שם האדמה שטוחה יותר ומגדלת את אותו ענב – הסוביניון בלאן. קיים עוד יין לבן נוסף המכונה פואי סור לואר שמופק מענב השסלס (Chasselas) ומייצר יין באיכות פחותה. האדמות של פואי פומה בד"כ כבדות יותר מאלה של סונסר כך שבזמן שהיינות די דומים בסגנון, יש להם לעתים יותר גוף ומעוגלות, פרי מעט בשל יותר, כמו גם עישון מודגש ומכאן שמם – פואי פומה (פומה=מעושן). אלה יינות שלעתים קרובות זקוקים לעתים לשנתיים עד ארבע שנים יישון בבקבוק על מנת להתרכך. במקרים בהם משתמשים בחביות אלון השפעתן על היין היא בהכרח פועל יוצא של איכות הפרי. הטובים ביותר יהיו עשירים וקרמיים ומזכירים יינות איכותיים מפסאק לאוניאן ובורגון. אין זה קל להבחין בהבדל בין סונסר לפואי פומה. סונסר עשוי להיות בעל מדרגים שונים של איכות, אולם יהיה מלא יותר ופירותי יותר. הפואי פומה בעל אחוזים גדולים יותר של אדמות גיריות קשות ונוטה להיות מינראלי ומרוכז. שני היינות מעולים בצעירותם. בעוד פואי פומה מייצר יינות לבנים בלבד, בסונסר מייצרים גם מעט אדומים ורוזה מפינו נואר. האדומים קלי גוף, עם ניחוחות דובדבנים ומשמש בצריכה יומיומית בביסטרו של פאריס. האזור הנוסף של מרכז הלואר, בדומה לסונסר, ממוקם בעיקול הגדה השמאלית של הנהר. האפלסיון מנטו סאלון Menetou Salon)) הממוקם מיד ממערב לסונסר מפיק סוביניון בלאן עוקצני ואדומים קלים ורוזה מפינו נואר, יינות ידועים פחות, אולם לעתים קרובות בעלי ערך כספי מצוין. האפלסיון Reuilly גם הוא מייצר אדומים ולבנים, מאותם זנים ובנוסף, רוזה מפינו גרי. הלבנים יבשים ואוסטיריים יותר, האדומים קלים מאלה של סונסר. אפלסיון שכן,Quincy מייצר יינות לבנים בלבד. הסוביניון בלאן גדל על אדמות חוליות וחצץ ומפיק יינות ארומאטיים ופירותיים, רכים בסגנונם. ועכשיו כל שנותר לכם הוא להפסיק לקונן בנהי על שאנחנו חיים במדבר קולינארי, לחפש בקבוק יין מעמק הלואר, להישען לאחור, לשרוק בהתפעלות וליהנות. כי בקבוק יין מעמק הלואר על תתי אזוריו השונים והמגוונים יכול לספק רגעים קסומים של נחת לחיך. תנו לו צ’אנס. לחיים. —————————————————————————————— ענת סלע ורפאלה רונן הן יינניות מוסמכות, בעלות חברת ג’יאקונדה לייבוא יינות איכות, טעימות ולימודי יין. www.giaconda.co.il