מסע לדיקסילנד

מאת שמוליק וולברג

בהיסטורית האלכוהול, מעולם לא הייתה דמות שנכתבו עליה כל כך הרבה גרסאות היסטוריות כמו על ג’ספר ניוטון דניאלס, לימים ג’ק, והוויסקי שלו. לפנינו היסטוריית המזקקה מטנסי, בה ביקר שמוליק וולברג. בחודש הבא המשך סיפור המזקקה, סיור משעשע שנעשה בה, תובנות בעניין החביות ועוד הפתעות.
בחודש אפריל האחרון הייתי שותף או עד לשני אירועים הסטוריים חשובים. הראשון, וחשיבותו רבה, הוא שג’ף ארנט מונה להיות המסטר דיסטילר החדש של מזקקת ג’ק דניאלס. הוא הפך להיות המזקק הראשי השביעי בתולדות המותג,כולל מיסטר ג’ק עצמו, ומחליף את ג’ימי בדפורד האגדי ששימש כמעט 30 שנה בתפקיד. אם מדובר על מותג שהושק בשנת 1866 הרי שבחשבון פשוט מדובר בג’וב נחשק שאנשים נצמדים אליו. חשבתי להגיש מועמדות בעצמי, אך בגילי המתקדם, להמתין כל כך הרבה, זה לעשות מופע סטנד אפ ירוד כשהקהל היחיד באולם הוא אלוהים בכבודו ובעצמו. האירוע השני, שכרגע חשיבותו ההיסטורית אינה נראית, וערכה שווה לחתימתי בספר המוזמנים למסיבת בר מצווה של קרוב רחוק, הוא שהייתי שותף ביחד עם חבר מישראל ועוד צבא שתיינים של 400 איש מרחבי הגלובוס, לפלישה על העיירה לינצ’בורג ועל מזקקת ג’ק דניאלס. וכדי לדקדק בחשיבות האירוע, ב-12 באפריל 2008 הוכפלה ויותר, בפעם הראשונה בתולדותיה, כמות התושבים של לינצ’בורג ולו ליום אחד. הכיבוש היה קל, מאורגן, ללא דם ואפילו נאור במידת מה. כרגע עובדה היסטורית זו נראית מבוטלת, אבל מי יודע, אולי במרחק זמן יקבל אירוע זה חשיבות. ואם לא מוניתי להיות המזקק הראשי גם ההשתתפות בכיבוש מהווה נחמה. וויסקי לפני 12 בצהריים כאמור הוזמנתי באפריל על ידי חברת בראון פורמן, הבעלים של המותג, לאירוע המסורתי השנתי המכונה ’Jack Daniel’s Legendary Mash’ , אירוע רב משתתפים המחבר את המותג עם מוסיקת רוק, הרבה שתיה והעמקת הידע עם המשקה. וכאן המקום לגילוי נאות. אני משרת בחברה המיבאת רשמית את המשקה לארץ, כל רמז לפרסומת גלויה או סמויה הוא מקרי בהחלט. טיסה 4399 של חברת דלתא מנמל התעופה קנדי הטיסה אותי, הלום אחרי ארבעה ימי כיף פרטיים בניו יורק. הבטתי בעצב בדלת המטוס הנסגרת ומחשבות נוגות מלוות אותי: מה כבר יכול לקרות אחרי העיר הקסומה והמדהימה הזו? ואני, שהתרבות האמריקנית אינה כוס התה שלי, מתרחק מעיר קוסמופוליטית, שאינה אמריקה, לעבר המערב התיכון, נאשויל טנסי. כעידוד ונחמה מצאתי עוד בשדה בניו יורק בר קטן והזמנתי כוסית ג’ק. סורבתי בנימוס שכן התברר שהחוק בשדה אוסר למכור משקאות אלכוהוליים לפני השעה 12 בצהריים. נו, נראה שהחליטו למחזר את ה’יובש’, כך חשבתי, מבלי לדעת כמה נושא זה עוד ירדוף אותי. אלא שכאן אירע רגע מכונן ולא אמריקני בעליל, כששמעתי את המוזג אומר לי "אני אמזוג לך עכשיו ואת התשלום תבצע בעוד 11 דקות ". שעוני הורה על השעה 11:50. המוזג פשוט דאג שהמכירה תירשם בקופה ב-12:01. קומבינה? באמריקה? האין זה אוקסימורון? גרג, בחור צעיר, חייכן וממותג קיבל את פנינו במאור פנים, דאג למזוודות והושיב את שני שגרירי הלבנט במונית מהודרת כשפניה הישר לשרתון נאשויל במרכז העיר. ושוב נציגים ממותגים וחייכנים דואגים להעביר אותנו צ’ק אין קליל ולא בירוקרטי בעליל, וכן רישום במטה האירוע. שם צויידנו בתג משתתף מושקע ומבורקד, כרטיס חיוג בינלאומי לשלוש שעות שיחה לכל מקום שנרצה, "כדי שתוכלו לעורר את קנאתם של מכריכם ולספר להם איזה חיים אתם עושים", כך נאמר לי בחיוך צחור שיניים על ידי פגי סו, עלמה מהממת בכובע בוקרים ממותג שעצרה את נשימתי (אני לא משוכנע שזה שמה אבל כך החלטתי כשדמיינתי אותה מגישה לי לימונדה צוננת בחווה הפרטית שלנו עם שובי רכוב על סוסי, בתום יום עבודה בשטח המרעה). כמו כן צויידנו בדמי כיס מכובדים לארוחת צהריים חופשית עד להיאספות כל הנציגים מכל העולם. ובסוף גם לו"ז מדויק עם רמז קל ולוחץ לעמוד בו ולא משנה מה יהיה מצב הצבירה שלנו. אכן ראו את הנולד. מוזיקה, מוזיקה, מוזיקה וכאן ראוי רגע לעצור ולהסביר כי האירוע נערך ברובו בנאשויל בירת המוזיקה האמריקנית. ושתי סיבות לכך, האחת היא שזו עיר מספיק גדולה על מנת לשכן בפאר 400 משתתפים, ומספיק קרובה למזקקה בלינצ’בורג. והשנייה היא, כמובן, המוזיקה. כענין שיווקי מובהק מדיניות השיווק של החברה היא לחבר את המותג עם מוזיקה על מנת ללכוד את הצעירים בטרם סיגלו והתקבעו על מותג שתיה אחר. מקובל לחשוב שבמסלול הרגלי השתיה שלנו וויסקי נחשב להרגל בוגר יותר. הרבה מותגי וויסקי חיכו שהקהל הפוטנציאלי יתבגר ויבחר במותג שלהם רגע לפני שהוא צונח לכורסת העור, והעובדה שוויסקי אמריקני עקף בשנים האחרונות את ההגמוניה היציבה של כמה מותגים סקוטיים ידועים, נבעה ממדיניות שיווק זו. חלק ממשתתפי הכינוס היו הרכבי רוק שזכו בתחרויות בארצם והוטסו כפרס. על תגי המשתתף המבורקדים שלנו קירקשו בעליזות מפרטי גיטרה ממותגי ג’ק. בכל אירוע והתכנסות היו מפוזרות גיטרות חשמליות ממותגות וכמוהם מגברים ומערכות תופים. כל מי שרצה לעלות לג’אם סשן התכבד ועלה. הקברניטים חברו לחברת גיטרות איכותית שמייצרת וממתגת גיטרות חשמליות שנמכרות בכל העולם, כולל בחנויות המוזיקה ברחוב דיזנגוף בתל אביב. כל זה, בסופו של דבר, מתחבר היטב אל דמותו של ג’ק דניאלס המיתולוגי, שהרזומה העשיר שלו לא כלל הכנת וויסקי בלבד, אלא גם יזמות להרבה פעילויות תרבותיות חברתיות, בין השאר הקמת שתי להקות ביג בנד מפורסמות באותה עת, אבל על כך עוד יסופר. מה זה ניו יורק? למעט יום אחד של סיור מושכל וטעימות במזקקה, יומיים נוספים הוקדשו לגיבוש, שתיה, מוזיקה והנאה. מסביבנו רחשו צלמים, מעין פפרצים שהתיחסו לכולנו ככוכבי רוק. בכל פעם שצלם היה תופש מי מהנוכחים, מיד היה סורק את תג המשתתף המבורקד. בתום האירוע נתכבדתי בכתובת אתר, שם משתמש וסיסמה, שלשם נשלחו כל התמונות הפרטיות שלי בהתאם לתג, וכך נעשה לכל משתתף. הרי לכם אירגון ויחס אישי. טוני ורייצ’ל מנהלי האגף שלנו בעולם, קרי יורואסיה ואפריקה ,שמבקרים באזורנו תכופות, דאגו לגבש יפה את הקבוצה האינטימית שלהם. וכך מצאנו את עצמנו שני ישראלים, שני מצרים, לבנוני, ניגרי ושני מנהלי האזור היושבים בדובאי, הורסים גבולות במחי יד או לחילופין נחקרים כתף אל כתף אצל אנשי הביטחון האמריקנים בשדות התעופה המקומיים. שכן קבוצה אינטימית זו אמורה עוד להמשיך באופן בלעדי לניו אורלינס לחקר משקה נוסף, סאוטרן קומפורט. האם אני עדיין עצוב שעזבתי את ניו יורק? מבלי להעליב, היא נשכחה זמנית בשל עוצמת החוויה של מוזיקה, המפגש עם נג’י, הנציג הלבנוני, והמון וויסקי. הסדר שבכאוס ובלי מעט היסטוריה אי אפשר. בהיסטורית האלכוהול, מעולם לא נתקלתי בדמות שנכתב עליה רבות כל כך, ולא רק על המשקה עצמו. בבואי לנסות לכתוב סיפור רצוף וקוהרנטי נתקלתי ברשומון. המון גרסאות היסטוריות לגבי דמותו של ג’ספר ניוטון דניאלס, לימים ג’ק, והמשקה שלו. זה לא שינה לגבי התוצאה כמובן, אבל מצאתי את עצמי תמה על הגרסאות שהיו באמתחתי עד לאותו ביקור, אותם חלקתי עם הסובבים אותי. לא היתה זו הטעיה, אבל המון עובדות לא היו מדויקות. וגם עכשיו, קחו את הכל בערבון מוגבל. הסיפור ההיסטורי שיוגש כאן יהיה פירוש נוסף. יתכן וזה נובע מהעובדה שג’ק חי בתקופה סבוכה ומכוננת בתרבות האמריקנית ויתכן שזו מזימה של מערכת יחסי ציבור משומנת. ואולי גם שניהם, אבל התוצאה גאונית. אצלי קיימת התחושה שכל הערפל נובע מדמותו המעניינת של האיש, שבסופו של יום כל גרסה תתאר אותו כילד יוצא דופן, פיקח, כריזמתי, בעל קסם אישי, מניפולטיבי, בקיצור אותנטי. תכונות אלו סללו את דרכו, פתחו את ליבם של אנשים ופתרו בעיות בתקופה הסבוכה שבה הוא חי. תכונות שהתעצמו עת היה לאיש בוגר. סיפורו המרתק של ג’ק, כדרכם של סיפורים צבעוניים, רצוף ב’אם’. אם לא היה כך ואם כן היה כך אז… הסדר שבכאוס, כך כיניתי זאת בעבר כאן בכתבה אחרת. לא שותים במזקקה בשנת 1847 נולד ג’ספר ניוטון, הצאצא העשירי ללוסינדה וקאלאווי. שנה לאחר מכן מתה אמו, ואביו מיהר לשאת אשה חדשה. עת הגיע לגיל שש החליט, והחליט אני מדגיש, הילד-האיש, לעזוב את הבית, עקב היחסים המעורערים עם האם החדשה והצעירה. היה זה אחר צהריים של יום הולדתו השישי, שבו פשוט קם והלך בלי לאמר לאיש דבר, למעט לאחותו האהובה בט. הוא מצא מקלט מספר מילין משם בחוותו של דוד פליקס ווגונר. המילה ’דוד’ מתייחסת כאן לא לקרבת דם, אלא ככינוי שניתן בזמנו לאנשים בעלי השפעה וממון בקהילות הכפריות של המערב התיכון. לימים גם ג’ק יכונה ’דוד ג’ק’. אפשר היה כמובן לתהות, מה זה אין סדר חברתי? לא מודיעים לשלטונות? דוד פליקס לא יזעיק את המשפחה? ובכן, התרבות הדרומית הכפרית של אותם ימים אפשרה זאת בטבעיות, והכנסת האורחים הדרומית החמה באזורים אלה ידועה עד היום. הילד נקלט מהר ובעזרת ילדי העבדים בחוותו של פליקס, למד מגוון מלאכות. הוא אף יזם וארגן לעצמו את מסיבת יום ההולדת הראשונה שלו כפיצוי על אותן מסיבות שלא נחגגו. באותו אירוע השתתפו שישה מאחיו. כעבור מספר חודשים הגיע לביקור אחד בשם דן קול, חוואי צעיר, מצליח ומוערך בקהילה. חוותו השתרעה לא הרחק משם, ובנוסף הייתה בבעלותו חנות מרכול לא קטנה, ששרתה את הסביבה, וכמו כן מזקקה פעילה, שסיפקה אלכוהול סביר ברדיוס קרוב. בנוסף, היה אותו ברנש גם מטיף מוכשר מטעם הכנסייה הלותרנית, לא כיעוד, אלא יותר כעשיה למען הקהילה. את המחלוקת הפנימית שהתחוללה בו, בין היותו איש מאמין לזרם דתי שהטיף כנגד שתייה לבין היותו בעל מזקקה פתר בחוק בלתי כתוב שחל בחוותו: לייצר ולמכור – כן ,לשתות בתחומי החווה – לא. איש מהעובדים לא הורשה לשתות לא במזקקה וכמובן לא בחנות שמכרה את התוצרת. גם בביתו לא שתה. מוזר כמה מצב זה דומה למה שמתרחש בלינצ’בורג היום. בשר ביום, וויסקי בלילה אז הנה לכם כמה ’אם’: אם לא היה מגיע אותו דן קול כדי להתיעץ עם פליקס איך להשיג עובד מיומן לחוותו המשגשגת, החסרה בידיים עובדות. אם לא היה ג’ק הילד נעתר, בעצת פליקס, לעבור לחוותו של דן. אם לא היתה, כעבור שנים, מאן דהיא המכונה ליידי לאב, יוצאת למסע הטפה גדול, מרגש וסוחף כנגד השתייה, פוצעת את נקודת התורפה האמונתית של מיסטר קול. אם לא מרי ג’יין, אשתו של קול, שטיפחה את ג’ק הילד, לימדה אותו את רזי ניהול החנות ורזי ניהול חשבונות. אם לא אותה מרי שעסקי המזקקה של בעלה היו תמיד לצנינים בעיניה. אם לא אנשי הקהילה שגם הם החלו להדיר את רגליהם מכינוסים דתיים בחוותו של דן בטענה שיש מעט צביעות בעובדה שהוא ממשיך לייצר. אם ואם ואם, אז לא הייתה מתגבשת ההצעה של דן לתת זכות קדימה לג’ק לקחת את הבעלות על המזקקה בתנאים מפתים. ואכן, ג’ק הילד עבר לחוותו של דן, שם התוודע לבן עבדים שחור בשם ג’ורג, בנו של העבד נרסט גרין שהיה אחראי על המזקקה של דן. לימים יהיו ג’ורג’ ואחיו אלי הראשונים להיות לצידו של ג’ק בתחילת דרכו העצמאית ונרסט יהיה למורה הראשון בעסקי הזיקוק. השנים הבאות יעברו על ג’ק בשיפור מיומנות עבודות החווה, לימוד מהיר ויישום מדויק, ללא טעויות, בניהול החנות בהדרכתה של מרי ג’יין. ולבסוף בקשתו לעבור למזקקה ללמוד את רזי הזיקוק. התקרבותו של דן לדת הרחיקה אותו מעסקי הוויסקי בהדרגה. המזקקה המשיכה לייצר, אך דן החליט כי התוצרת לא תמכר יותר בחנות. הילד בן ה-13 שנכבש באהבה לייצור הוויסקי, החליט ליזום מכירה של וויסקי מעבר לרדיוס המוכר. המטרה היתה עיר גדולה יחסית בשם האנטסויל. מהמשכורת החודשית הצנועה שחסך קנה עגלה ושני שוורים, גייס את בוטום ווגונר, אחיינו של מורו הרוחני דוד פליקס, שהיה מעט מבוגר יותר ונתן את הגושפנקא ואת הכיסוי לעסק. וכך ערכו השניים מסעות של שבועיים לעיר הגדולה, מסתירים את כדי הוויסקי מתחת לבשר הבהמות. בהאנטסויל החוק אפשר לסחור בוויסקי כשהשוטרים אינם במשמרת, קרי בלילה. ועל כן מכרו השניים בשר ביום בשווקים, וויסקי בלילה בבתי המרזח, המלונות והחנויות. נאום המלך שלוש סיבות גרמו להפסקת המיזם. הראשונה היתה הויכוח שהלך והתלהט בין חובבי השתיה לבין מטיפי היובש, ויכוח שירים מעת לעת ראש אלים. הסיבה השנייה הייתה ריחה של מלחמת האזרחים, שהיה כבר חזק באויר, והדרכים לא היו בטוחות. הדרום שתמך בהמשך העבדות לא היה אחיד והתקיימו בו איים של תומכי מדיניות הצפון שקראו להפסקתה. הסיבה השלישית והחשובה מכל היא החלטתו של דן להפסיק את ייצור הוויסקי מטעמו. וכאן הגיעה ההצעה לג’ק לקנות את המזקקה בתנאי הלוואה נוחים. אלא שג’ק היה קרוע בין אהבתו לעניין לבין אהבתו לדן ואשתו, שכן הוא ידע שיש טעם לפגם אם ימשיך לייצר וויסקי בחוות מיטיבו. בצר לו הלך אל מורו, פליקס ווגונר, שנאם לו את הנאום הבא, נאום שראוי שכולנו נלמד על כל נושא בחיים, ובסופו של יום גרם לג’ק הצעיר להחליט. הנאום מובא כאן בתרגומי החופשי כפי שהתפרסם על ידי הביוגרף הרשמי של המותג, בן גרין: "ג ’ק יקירי. שינויים גדולים הולכים לקרות כאן. המלחמה שבדרך ושחרור העבדים ישנו את כלכלת המדינה. אתה נקרע בין אהבתך לדן ואשתו לבין רצונך להמשיך בעסקי הזיקוק. וויסקי הוא כמו כל דבר אחר, הוא יכול להכניס אותך לצרות והוא יכול להרחיק ממך צרות. וויסקי הוא כמו רוח, מים, אש ואוכל. רוח יכולה להעיף אותך או לצנן אותך, מים יכולים להטביע אותך או לרוות את צמאונך, אש יכולה לשרוף אותך או לחמם אותך, ואוכל יכול להרוג אותך או להחיותך. וויסקי יכול לפגוע בך או לעזור לך, תלוי איך תשתמש בו. ולכן איני מוצא טעם שתזנח את חלומך בעטיה של הדת. הויכוח בין תומכי היובש למתנגדיו הולך ומתלהט והוא יכנס לפוליטיקה. בסופו של יום הממשלה תתערב בתעשיית הזיקוק, על מנת ליצור סדר וליהנות מהמיסים. אם אתה חושב שתחזיק מעמד בייצור וויסקי ושיווקו ברמה מקומית, הרי סופך להעלם, עקב השינויים הפוליטיים הללו. כדי לגדול ולשרוד אתה תזדקק להעביר את הייצור למקום שיש בו תשתיות תעבורה ושינוע. אתה תצטרך למכור את מוצריך הרחק מהבית, אחרת תמחק" . מדוע ’האם’ הזה מהדהד שוב בראשי? ג’ק יצא משם עם החלטה ברורה, לא לפני שמינה את פליקס לאפוטרופוס שלו, שכן הוא נזקק למבוגר שיחתום על מסמכים רשמיים. חתימתו כנער לא היתה חוקית ולא תקפה. בשובו לדן הודיע ג’ק על הסכמתו לרכוש את המזקקה, אך תנאי נוסף הוא העמיד בפיקחות המסחרית שלו, שהחנות תמשיך למכור עוד ארבעה חודשים את התוצרת. ג’ק ידע שללא המכירה בחנות לא יהיה לו תזרים מזומנים סביר, ודן הסכים מיד. בגיל שבו אני קראתי בתמימות את פרשת ’אמור’ מספר ויקרא בבר מצווה שלי, ג’ק היה לבעלים של מזקקה. מלחמת האזרחים האמריקנית, אחת מהמכוערות ביותר שידע המין האנושי בכלל וההיסטוריה האמריקנית בפרט, קטעה גידול מרשים של עסקי הזיקוק, אך גם קטעה זמנית את הלהבות הגבוהות של הקרב על היובש. לפניה נרשמו מקרים רבים של אלימות בין שני המחנות. שני הצדדים היו קיצוניים. הצד המצדד ביובש נראה כמוסרני, מתחסד וצבוע מידי, הצד המצדד בשתייה הנחיל לעיתים תרבות שתייה פרועה מידי, שהביאה לקטטות שיכורים והרס משפחות במספרים גדולים. כאמור, המלחמה ההיא דחתה את המשכו של הויכוח. בכל אותה תקופה ג’ק ייצר וויסקי לסירוגין. המזקקה לא יכלה לייצר ברציפות עקב הפחד מפשיטות בזיזה של הינקים, מחנה הצפון. מחוז לינקולן, מחוזו של ג’ק היה בלב ליבה של הסערה. אך עדיין הוברחו ונמכרו חביות וויסקי להרוות את צימאון צבא הקונפדרציה המוכה, ובערמומיות נמכר גם וויסקי במחירים מופקעים לאויבים מהצפון על ידי היצרן, הילד נמוך הקומה מהדרום. ועוד היה עסוק ג’ק, שלא גויס עקב קומתו הנמוכה, בעזרה לקהילה במחוז ולפעילויות שונות של הסתרת מבוקשים דרומיים. אחרי המלחמה הזאת בתום המלחמה יזם ג’ק שותפות עם קולונל ג’ון הודג’ס, מגיבורי הדרום, להקים מזקקה בשטח המטעים שלו, שכן שטחי אחוזתו של הקולונל היו בצומת דרכים קרובה למסילות הברזל, במחוז מור, השכן למחוז לינקולן, מחוז הולדתו של ג’ק. עצתו של אפוטרופסו היתה זכורה לו. השותפות היתה קצרה, שכן מספר חודשים אחר כך גילה ג’ק ניקבת מעיין נובע טבעי במרחק לא גדול. המים נבעו בטמפ’ טבעית של חמש מעלות והיו נטולי ברזל. מושלם לאיכות הוויסקי. ושם קבע את משכנה הסופי של המזקקה בתוך תחומי כפר קטן, לינצ’בורג, שבמחוז מור. משא ומתן קצר עם בעלי הקרקע, ללא עזרתו של פליקס והמזקקה קמה. מספר חודשים לאחר מכן, והשנה היא 1963, הגיעו נציגי הממשל הפדרלי על מנת להתחיל לעשות סדר ולמסות את העסקים. ג’ק בתבונתו שיתף פעולה, והפך בעצם למזקקה הראשונה הרשומה בארצות הברית של אחרי המלחמה. כאנקדוטה מיסטית ראוי לספר, כי באותה שנה פקדה סופה אדירה את האזור ויצרה הרס רב, שכלל את המזקקה בתחומו של הקולונל. המזקקה ליד המעיין נשארה שלמה בשל היותה מוסתרת ומוגנת. שוב ’אם’? OLD NO 7 השנה היא 1865 וג’ק נעלם לשלושה ימים. הוא לא הודיע לאיש, מלבד למנהל אחד מטעמו, שהוא נוסע לטולהומה, העיירה הגדולה הקרובה ביותר. בשובו, בדיוק ביום הולדתו ה-21, איש לא זיהה אותו. הגבר קטן הקומה, 1.58 מ’, היה לבוש במיטב המחלצות, מעיל ארוך עד הברכיים מצמר משובח, כובע רחב תיתורה על פדחתו, עניבת משי סטייליסטית ועוד פריטי לבוש ואבזור מוקצנים. ומאותו יום הוא לא נראה אלא בלבוש זה ודמותו מנקודת זמן זו היא הדמות הצרובה בתודעתנו. האם היה לו גם חוש נהדר למיתוג? כנראה שכן. וזה מוליך לשאלת מליון הדולר,OLD NO 7 שרשום על בקבוקי המזקקה, על שום מה? ובכן, המון סיפורים מתהלכים סביב השם. יש סיפור המסביר ש-7 היו מספר הניסיונות של ג’ק להגיע לעיצוב הסופי של הוויסקי. יש הקורצים ברוב משמעות שהמספר מסמל את ריבוי מחזרותיו, שכן הרווק המבוקש מטנסי לעולם לא נישא. אז הנה לכם קוראים יקרים הגרסה שנראית אמיתית, אם כי עליי לסייג שגרסה זו ניתנה על ידי גברת פרנק פרקר, הבת של ביל הודג’ס, שאמה, אשתו של ביל, חייתה בצלילות בלינצ’בורג עד שנות השישים המאוחרות של המאה ה-20. להזכירכם, ביל הודג’ס היה בנו של קולונל הודג’ס, שהיה שותף לרגע עם ג’ק אחרי המלחמה. ביל הצטרף לשירות המזקקה בשנת 1887 והיה יועצו הקרוב של ג’ק. כמו כן היה אחראי לניהול הספרים, בגלל גאוניותו במתימטיקה. לביל שייכת הזכות ההיסטורית לצירופו של למואל מוטלו, אחיינו של ג’ק, ועל כך עוד יסופר. וכך היא גרסתה של הרעיה, כולל הנקודה היהודית: השנה היא כבר 1887 ושם המותג הוחלף לא מעט פעמים. היו זמנים שהוא כונהBelle of Lincoln ומאוחר יותר אף כונהOld Fashioned . אף אחד מהשמות עדיין לא סיפק את ג’ק. אלו שנים של תנופה. המכירות גדלו ושמו של המותג נשא כנפיים. יום אחד באותה שנה נסע ג’ק לסידורים בעיר שכנה וביקר שם ידיד יהודי,סוחר אמיד, שברשותו רשת של שבע חנויות. המושג רשת חנויות לא היה קיים עדיין וכנראה זה האיש שטבע אותו. הוא הסביר לג’ק, שבהיותו בעל רשת, כח הקניה שלו גדול והוא יכול להביס סוחרים אחרים בשל המחיר הטוב שהוא מקבל מהספקים. ג’ק היה נלהב מהרעיון של חנויות בנויות בשרשרת. הרעיון התחבר לו לשבועה שנשבע בתחילת דרכו לשמור על השרשרת, על ייצור הוויסקי לפי ’שיטת מחוז לינקולן’ .ומהי השיטה? סינון הוויסקי בפחם פעיל עשוי מעץ מייפל, שיטה שהיתה קיימת במחוז מזה דורות וג’ק רק שימר ושכלל אותה. וכך נולד השם, על פי גרסת אותה ישישה. ישנן עוד גרסאות, די מוצקות, אך הבה לא נהרוס, ונחיה לנו באשליה(!?) שסוף סוף הגרסה האמיתית בידינו. למואל מוטלאו ככל שההיסטוריה פארה ובצדק, את שמו של ג’ק, כך זנחה שלא בצדק, את דמותו הססגונית של לם מוטלאו, אחיינו הצעיר. כאמור, מוטלאו גויס למזקקה על ידי ביל הודג’ס, בהתחלה, למורת רוחו של ג’ק, ששלח אותו לעבודות כפיים בשטחי המזקקה. לם תואר כאיש ענק מידות, בעל שפם כשל כלב ים ובעל ארבעה מוחות. ככל שההיסטוריה פארה ובצדק, את שמו של ג’ק, כך זנחה שלא בצדק, את דמותו הססגונית של לם מוטלאו, אחיינו הצעיר. כאמור, מוטלאו גויס למזקקה על ידי ביל הודג’ס, בהתחלה, למורת רוחו של ג’ק, ששלח אותו לעבודות כפיים בשטחי המזקקה. לם תואר כאיש ענק מידות, בעל שפם כשל כלב ים ובעל ארבעה מוחות. ככל שההיסטוריה פארה ובצדק, את שמו של ג’ק, כך זנחה שלא בצדק, את דמותו הססגונית של לם מוטלאו, אחיינו הצעיר. כאמור, מוטלאו גויס למזקקה על ידי ביל הודג’ס, בהתחלה, למורת רוחו של ג’ק, ששלח אותו לעבודות כפיים בשטחי המזקקה. לם תואר כאיש ענק מידות, בעל שפם כשל כלב ים ובעל ארבעה מוחות. מספרים שבעת ובעונה אחת יכול היה לסכם בראשו טור מספרים ענק, לכתוב צ’קים ולנהל חמש שיחות עם חמישה אנשים שונים. תכונות אלו הובילו אותו להיות האיש הכל יכול בניהול המזקקה, בעוד ג’ק, האיש והכריזמה, פנה יותר ויותר לשיווק ויחסי ציבור. לא מעט קטטות וויכוחים היו בין שני הנפילים הללו, עד כדי כך שלם בנה מזקקה נוספת בתוך שטח המזקקה הקיימת, לתדהמתו של ג’ק. אבל הניצוצות שעפו מהקטטות הולידו רעיונות חדשים. היה זה לם שהוביל ושכנע את ג’ק להתחיל לבקבק את הוויסקי ,שעד אז נמכר בחביות. את הביקבוק לקח ג’ק צעד קדימה ויצר מיניאטורות ראשונות אותן חילק כדוגמיות ומתנות למבקרים במזקקה. ויכוח עז ניטש מאוחר יותר כשרצה לם לשנות את הבקבוק המרובע לעגול, כפי שבוקבקו רוב מותגי הוויסקי אז, בעוד ג’ק התעקש להשאר עם הבקבוק הייחודי שלו. היה זה לם ששכנע את ג’ק להגיש את הוויסקי לתחרות גדולה וחשובה של טעימות בסנט לואיס שנערכה ב-1904. ג’ק הסס אך לבסוף נעתר ונסע. כשחזר, פרס הוויסקי הטוב ביותר היה באמתחתו, אירוע שהזניק את המותג קדימה לרמה ארצית. עניין קטן של ’בעיטה בכספת’, הרגלי אכילה ונהנתנות מוגזמים (מי אמר "אוכל יכול להרוג אותך או להחיותך?"), ועבודה מאומצת קרבו את קיצו של ג’ק. באינסטינקט נכון ובהשלמה יתרה הוא העביר רשמית את הבעלות על המזקקה ללם עמיתו ויריבו. עוד הרבה סיפורים ישנם על האיש הקטן ופעילותו הקהילתית, תרומותיו למוסדות, הקמתם של ברים יחד עם לם, ה’וויט רביט’ וה’רד דוג’, והקמתם של גופים ומוסדות חברתיים, אך קצרה היריעה מלספרם. 11 מייל, חמישה צעדים ודלת הזזה אחת תחילתה של המאה ה-20 הביאה החרפה קיצונית ואלימה בויכוח בין מצדדי השתייה לאלה המצדדים ביובש. נושא היובש הוא נושא מרתק שראוי להתעכב עליו בהרחבה ואינו נוגע רק לתרבות האמריקנית, אלא להיסטוריית האלכוהול בעולם כולו. חוק היובש הפדרלי שנכנס לתוקף בשנת 1919 לא נחת במפתיע. קדם לו תהליך ארוך שהתקיים בכל אזור במימדים מקומיים. למשל תקנה שהותקנה במדינת טנסי שנקראה ’תקנת 4 המייל’. התקנה הורתה איסור מכירת אלכוהול ברדיוס של 4 מייל ממוסדות חינוך. ג’ק בשנותיו האחרונות היה למרבה הפלא נינוח יותר במאבק כנגד מצדדי היובש. לעומתו, לם היה הלוחם הקיצוני עד השוחה האחרונה. מאבק זה הכשיר אותו כפוליטיקאי בעתיד. יריבו הגדול של לם, ומנהיג התנועה ליובש בטנסי היה עיתונאי ידוע ומוציא לאור בשם אדוארד וורד קרמק, שבתקופה מסוימת היה גם חבר בית הנבחרים של טנסי שמושבה בנאשויל. כמה אירוני שההתנקשות בחייו של אותו עיתונאי בידי מצדדי השתיה בשנת 1909 הפילה את הפור ומדינת טנסי קיבלה על עצמה את חוק היובש בצורה גורפת, עשור לפני כניסת החוק ברמה הפדרלית. הרד דוג והוויט רביט נסגרו. כך גם המזקקה. ג’ק נפטר שנתיים לאחר מכן ב-1911 ולם פנה בהצלחה יתרה לעסקים אחרים, בין השאר עסקי נדל"ן ופתיחת חנות גדולה לכלי עבודה בלינצ’בורג. היום משמשת החנות כחנות המזכרות הרשמית של המזקקה. תוכלו לרכוש בה כל חפץ שעולה על דעתכם, כולל סיכות בטחון, סירי מרק, גיטרות, מצעים ורהיטים ממותגי המשקה. בנוסף פנה לם לפוליטיקה על מנת להגיע לעמדת השפעה במיתון החוק. הוא אכן נבחר לבית המחוקקים של מדינתו. ביטול חוק היובש ברמה הפדרלית ב-1931 לא בהכרח השפיע על כולם, והרבה מחוזות ברחבי היבשת נותרו יבשים תחת חוקים מקומיים עד היום. לם כן הצליח להעביר חוק שבמחוז מור, מקום מושבה של המזקקה, יהיה מותר לייצר וויסקי בלבד, אך לא למכור במקום או לשתות. עד היום האמירה בפי תושבי לינצ’בורג היא שכדי לשתות עליך לפסוע 11 מייל, חמישה צעדים ודלת הזזה אחת. מנהרת מוטלאו ניתן לומר שהוויסקי נמכר ל-150 מדינות בעולם ומיוצר בעיירה קטנה שיש בה רמזור אחד ושאסור לשתות בה. מוזר בהחלט. המזקקה המשיכה להתנהל על ידי ארבעת בניו של לם עד שנמכרה בשנת 1958 לחברת הענק בראון פורמן. סיפור משעשע לסיום הפרק ההיסטורי מספר כי בזמן שירותו של לם בבית המחוקקים, לקה האיש בשבץ שהושיב אותו בכסא גלגלים. כיוון שבית המחוקקים נבנה על גבעה, והגישה רבת המדרגות הקשתה עליו, יזם לם חפירת מנהרה בצד הדרומי של הגבעה, מנהרה שמסלולה עבר ממש מתחת למוסד החשוב הזה ואפשר גישה קלה למוגבלים, ’מנהרת מוטלאו’ הוא שמה. כמה אירוני שמעל לפתח המנהרה ניצב פסל בדמותו של אדוארד וורד קורמק, ממנהיגי חוק היובש, השומר על הפתח. עד פה על ההיסטוריה של המזקקה, בחודש הבא ייכתב סיפור המזקקה, סיור משעשע שנעשה לנו בה, תובנות בעניין החביות וקינוח של ’נוחיות דרומית’. שמוליק וולברג, מנהל תחום האלכוהול והיין בחברת מ. אקרמן בע"מ